חלוקת זכויות פנסיוניות בגירושין- הכאב לא פוסח גם (או שמא בעיקר) על הכיס

הטור של עו"ד הדס קרמניצר: כמה פעמים שמעתם את המשפט: "לא כלכלי לי להתגרש"?

בטוח שלא פחות מ"לא התגרשנו בגלל הילדים". סיבות עקרוניות קיימות תמיד. כאן או כאן, מדובר בסיפור שאנו מספרים לעצמנו בכדי לדחות קץ. קץ שלרוב יגיע, במוקדם או במאוחר.
במוקדם, אם יש טריגר משמעותי ומידי שלא מאפשר חיים משותפים כמו למשל אלימות או בגידה, ובמאוחר, אם סחבתם מספיק זמן בכדי להבין, שאתם, עצמכם, חלק מהמשוואה לא פחות מהבית שרכשתם בעמל, הילדים המקסימים שטיפחתם בחום או הנכסים שצברתם.
כידוע, השלב המשמעותי באמת בתהליך הגירושין הוא קבלת ההחלטה, ומרגע שזו הושלמה יש להתמודד עם שלב הביצוע, זה השלב בו זוגות רבים מתקשים להסכים ונאלצים לפנות לעזרת בית המשפט.
הסיבה לקושי נעוצה בכך שבני הזוג לא תמיד מבינים או מסכימים כי יש לחלק את הנכסים הקיימים באופן שויוני ועותרים לקבלת חלק גדול יותר מהמסה הקיימת בשל העובדה כי לטעמם הם אלה שתרמו את התרומה המשמעותית להגדלת ההון שנצבר. במצב בו בין בני הזוג קיימים פערי שכר משמעותיים ופער בפוטנציאל השתכרות הסוגיה עלולה להיות מורכבת יותר, וכן, גם כואבת לשני הצדדים. הצד שאכן תרם תרומה כלכלית משמעותית לעולם ירגיש מקופח שכן בפועל הוא זה שהביא את החלק הארי של הכספים לקופת התא המשפחתי, ואילו הצד השני שטיפח את הבית והילדים ואפשר את התפתחותו של הצד השני לעולם ירגיש בחוסר על השנים האבודות בהן יכול היה להתמקד בקריירה ולהתפתח מבחינה מקצועית.
נקודה רגישה בה נתקלים זוגות רבים במיוחד לאחר נישואין ארוכים היא חלוקת הזכויות הסוציאליות, לרבות זכויות פנסיה, אותן מן הסתם צברו במשך שנים ארוכות, בעמל רב והן מהוות את אחד הנכסים המשמעותיים ביותר עבורם.
לפי הפסיקה בישראל, כל העתודות הכלכליות שצברו בני זוג במהלך שנות נישואיהם, לרבות זכויות סוציאליות שצבר מי מהצדדים (פנסיה, ביטוח מנהלים, קרן השתלמות, קופת גמל, וכו’), מהוות נכסים ברי איזון, מכוח חוק יחסי ממון בנין בני זוג, התשל”ג-1973.


לא ניתן לכפות, בדרך כלל, תשלום מהוון, ודרך המלך הינה בחירה בתשלום בעת קבלת הכספים בפועל ורק במקרים מיוחדים ניתן לסטות מכלל זה. מכל מקום חשוב להבין שאין כל חובה לחלק את הזכויות הסוציאליות במועד הגירושין


במסגרת חלוקת רכוש בגירושין, זכויות פנסיה אותן צברו הצדדים ו/או מי מהם במהלך תקופת הנישואין, נכנסות למעגל של כלל הנכסים המשותפים השייכים לשני בני הזוג, חרף העובדה, כי הן רשומות על-שם הצד שרק הוא זה שהפריש ו/או צבר את אותן הזכויות ממקום עבודתו.
מאחר וכספי פנסיה אינם ‘נזילים’, אלא העמית בלבד הוא זה שרשאי רשאי למושכם, וזאת רק בהגיעו לגיל הפנסיה, בהתאם ובכפוף לתקנון הפנסיה הספציפית, הרי שהמימוש בפועל של הזכות של בן הזוג יבוצע רק במועד הבשלת הזכות.
כלומר, אם פלוני צבר זכויות פנסיוניות בסכום של מיליון ₪ ואילו האישה מעולם לא עבדה. האישה רשאית לתבוע מחצית מסכום הפנסיה של הבעל. ברם, הבעל לא יחויב ולא ניתן לכפות עליו לשלם לאישה כעת את חלקה, כאמור, אלא אך ורק במועד הפרישה של הבעל בו יהא זכאי למשוך את כספי הפנסיה.

• ומה קורה במצב בו הליך הגירושין מתארך? חלוקת הזכויות עד למועד הקרע הקובע

בשנת 2009 תוקן חוק יחסי ממון והוספה הוראה המאפשרת להפריד רכוש ולאזן את המשאבים עד ליום "מועד הקרע", גם טרם מועד הגירושין. עד לתיקון זה, לא היה ניתן לאזן משאבים אך ורק עד למתן הגט. מצב זה ייצר סחטנות ועלה צורך לקבעו בחקיקה.בכדי לקבוע מהו מועד הקרע בו יראו את הצדדים כפרודים נקבעו בפסיקה מס' מבחנים אשר יתנו אינדיקציה לקרע ופירוד מוחלט בין הצדדים לדוגמא: מגורים נפרדים, משק בית נפרד, אי קיום יחסי אישות מס' רב של שנים, בני הזוג מודים בקיומה של נקודת אל חזור ביחסיהם וכו'.

• תשלום הזכויות- מהוון? או במועד הפירעון?

במידה והצדדים מסכימים לכך, ולא מעוניינים להמתין שנים רבות עד למועד הבשלת הזכויות, ניתן לבצע היוון של הכספים העתידיים, כאשר החלוקה תיעשה בסמוך לחתימת הסכם גירושין. וכך, במידה ולצד יש זכויות פנסיוניות עודפות, הוא ישלם חלק יחסי לצד השני, וזאת מכיסו הפרטי ו/או במסגרת ההתחשבנות הכוללת את הנכסים המשותפים האחרים (כגון: דירה, רכב, חסכונות, וכו’).
לא ניתן לכפות, בדרך כלל, תשלום מהוון, ודרך המלך הינה בחירה בתשלום בעת קבלת הכספים בפועל ורק במקרים מיוחדים ניתן לסטות מכלל זה. מכל מקום חשוב להבין שאין כל חובה לחלק את הזכויות הסוציאליות במועד הגירושין. הצדדים רשאים לפנות לאקטואר מוסכם (או מטעם בית המשפטבמידה ומתנהלים הליכים) ולחתום על פסיקתא ולפיה הזכויות נרשמות על שם בן הזוג הזכאי, והוא יקבלם במועד הבשלת הזכויות, בגיל הפרישה.

"השילוב של שתינו יוצר משהו מאוד עוצמתי"

|