ייפוי כוח מתמשך הוא מסמך משפטי חדש יחסית משנת 2017, המאפשר לראשונה לכל אדם בגיר וכשיר, כשהוא במצב בריאותי טוב וצלול בדעתו, לתכנן את עתידו ולקבוע מי מטעמו יטפל בענייניו מכל סוג, יקבל החלטות בשמו, וכיצד יראו חיו במידה וחלילה יגיע למצב בריאותי בו יאבד את כשירותו השכלית. כלומר, מי יכנס בנעליו במידה ויאבד את היכולת לקבל החלטות בנוגע לענייניו האישיים, ענייני הרכוש שלו וענייניו הרפואיים, כתוצאה ממחלות זקנה, כמו אלצהיימר ודמנציה, תאונה, הפרעה נפשית, או כל בעיה בריאותיות ומנטלית, השוללת את כשירותו.
להבדיל מצוואה, שקובעת מה יעשה ברכושו של אדם לאחר פטירתו, יפוי הכח המתמשך מאפשר לאדם להחליט מה יעשה ברכושו, גופו ויתר ענייניו בעודו בחיים! ולכן מדובר על שני מסמכים שונים בתכלית.
• השוני בין יפוי כח מתמשך למינוי אפוטרופוס
בהקשר זה של אי כשירות אנו מכירים את הליך מינוי אפוטרופוס, שם בית משפט הוא זה שקובע מי יטפל בעניינו של אדם ויתמנה כאפוטרופוס ולא האדם עצמו. בנוסף לכך, האפוטרופוס שמונה ע"י בית המשפט יהיה זה שיקבע כיצד לנהל את ענייניו האישיים, ענייני הרכוש והבריאות של אותו אדם (בכפוף לקבוע בחוק ובתקנות). משמעות הדבר הנה, שאדם שמונה לו אפוטרופוס מאבד מכוחו והשפעתו על חייו שלו. רצונותיו לא באים לידי ביטוי בכל הנוגע לדרך בה יתנהלו חייו מכאן והלאה.
החלופה החדשה של ייפוי כוח מתמשך היא לא פחות מאשר מהפכה ביחס למצב המשפטי הקודם. היא מחזירה לראשונה את הכוח והשליטה לאדם עצמו בעודו כשיר וצלול באשר לבחירותיו בחייו. יש ביכולתו לקבוע לפרטים את רצונו, באיזה אופן ינוהלו ועל ידי מי. כמו כן, מייפה הכח יכול לבטלו בכל עת או לשנות את נוסחו ואת ההנחיות הכתובות בו.
• מעשה שהיה כך היה
משה וגילה, שניהם גרושים, חיים יחד כידועים בציבור מזה 12 שנים. ילדיו של משה מנישואיו הקודמים כמעט ולא בקשר איתו והוא מצא בגילה ובילדיה משפחה חדשה עם כל המשתמע מכך.
עם השנים הפך הקשר בינהם לקשר חזק ועמוק והם ראו עצמם כמשפחה לכל דבר ועניין. לפני כשנתיים ימים כשהוא בריא וצלול החליט משה להסדיר את ענייניו הרכושיים והוא ביקש לערוך צוואה.
באותה ההזדמנות ולאור גילו של משה הוצע לו לערוך גם יפוי כח מתמשך, לכל מצב ותרחיש שיהיה בו יאבד את כשירותו. משה לא היסס ומינה את גילה למיופת כח מטעמו לנהל את כל ענייניו. יום אחד, החליק משה במקלחת ושבר את האגן, הוא נכנס לניתוח דחוף בהרדמה כללית.
לצערו של משה הוא התקשה להתאושש מהניתוח וחומרי ההרדמה גרמו לו להזיות ובלבול והוא נכנס למצב פסיכוטי, התקשה לזהות אנשים וניכר כי איבד את שפיותו באופן חלקי דבר שהצריך השגחה צמודה של גילה ואף מעבר למוסד שידאג וישגיח עליו.
לאור זאת, ובכפוף להמלצת רופא פסיכוגיריאטר פנתה גילה לאפוטרופוס הכללי על מנת להכניס לתוקף את יפוי הכח ולנהל את ענייניו של משה, לדאוג לו למוסד איכותי ולהשתמש בכספיו בתבונה, לטובתו ולרווחתו. אלא, שאז החלו ילדיו של משה להתעורר וביקשו להתמנות כאפוטרופסים על גופו ורכושו ופנו לבית המשפט לבטל את יפוי הכח.
לאור העובדה שגילה מונתה זה מכבר כמיופת כוחו, החלו ילדיו להפעיל מכבש לחצים, הציפו את בית המשפט בבקשות, צווי מניעה וניסו לכבול את ידיה של גילה בכל הכרוך בהתערבות בחשבון הבנק של משה או בקבלת החלטות ביחס לטיפול בו.
ילדיו של משה ניסו להתל בבית המשפט וטענו כי גילה מנצלת את כוחה כמיופת כח ומנסה להשתלט על רכושו של משה והפעילו כח אדיר ונסיונות כבירים להכשיל את מינויה של גילה. בסופו של יום ולאחר ניהול הליך ארוך ומייגע בית המשפט השתכנע כי גילה פעלה באחריות רבה וכי רצונו של משה בעת עריכת יפוי הכח היה כי היא ורק היא תדאג לכל ענייניו, וכך היה. מינויה של גילה נכנס לתוקף וחרף התנגדותם הנחרצת של ילדיו רצונו של משה כובד.
אם כך, זה היה סיפור אחד מיני רבים על חשיבותו של יפוי הכח המתמשך וההזדמנות שלנו, לדאוג לעתידנו לעת זקנה או תרחיש בו נאבד כושר נפשי או שכלי. היתרון העיקרי ביפוי הכח הוא הותרת הכוח והשליטה על חייו של האדם, במקום להעבירם לאפוטרופוס שימונה לו שזהותו לא ידועה מראש, במידה ויגיע למצב המצריך זאת. ובנימה זו אמליץ לכל אדם ובעיקר לעת זקנה להגיע ולערוך יפוי כח מתמשך, למען השקט הנפשי.