30 שנה למבצע שלמה: "לעולם לא אשכח את המראות של העולים בדרכם למטוס"

שמעון פרי, תושב עפולה ויו"ר עמותת "דור לדור" נמנה על צוות טכנאי מטוסי ה"בואינג 707" שבהם הוטסו במסגרת "מבצע שלמה" מאות עולים נרגשים ארצה. השבוע הוא חזר במנהרת הזמן לאירוע ההיסטורי ולרגעים המרגשים באחד המבצעים המורכבים ביותר בתולדות חיל-האוויר, וללא ספק, גם אחד המרגשים ביותר בתולדות מדינת ישראל

השבוע ציינו בישראל שלושה עשורים למבצע "שלמה" או בשמו המקורי מבצע "גשמי זעף". המבצע ההיסטורי כלל את הטסתם ופינוים של מעל 14,000 יהודי "ביתא ישראל" שהתרכזו באדיס אבבה, בירת  אתיופיה.
את העולים הטיסו לישראל בתוך יממה וחצי מטוסי הרקולס, בואינג 707 של חיל האוויר הישראלי מטייסת 120 (שנקראה אז "הבינלאומית"), מטוסי בואינג של חברת אל על ומטוס אחד של אתיופיאן איירליינס. באתר חיל האוויר מצוין כי ברגעי השיא של המבצע היו באוויר כ-27 מטוסים.
המבצע נקרא על שם שלמה המלך והוחלט להוציא אותו אל הפועל בשל המצב הרגיש באתיופיה באותה עת- והקרבות בין המורדים והממשלה- שסיכנו את העולים. סביב המבצע, בעידן נטול רשתות חברתיות, הוטל איפול מוחלט, מחשש לביטולו.
בין המשתתפים במבצע היה גם שמעון פרי, תושב העיר עפולה שמשמש כיום בתפקיד יו"ר עמותת דור לדור.
פרי, הועסק כטכנאי בתעשייה האווירית שהפעילה טייסת של מטוסי בואינג 707. השבוע, במלאת שלושה עשורים לאירוע המכונן, שב פרי לאירוע המרגש והיסטורי וסיפר על הזכרונות שנצרבו לעד.

• "זה היה מבצע מדוייק ומהיר. הייתה תכונה באוויר ושמחה בלב"

"טייסת 120 של חיל האוויר ומטוסי הבואינג 707 תוחזקו על ידינו, אנשי וטכנאי התעשייה האווירית. היינו חיילים לכל דבר" נזכר פרי, "סביב המבצע הזה היה איפול מלא ורק זמן קצר לפני היציאה לאתיופיה התחלנו בהערכות המקדימה. זה כלל הכנת המטוסים, הוצאת כסאות ומושבים בכדי שנוכל להכניס כמה שיותר עולים ודאגה לכל ההיבטים הטכנים הנדרשים. היינו מאוד ממוקדי מטרה, כפי שעשינו בכל מבצע ומשימה אליה נדרשנו".


"העולים עלו המטוס עלה על המסלול לישראל ובדרך כבר הרגשנו שהמתח קצת השתחרר. בדרך חזרה הם היו מאוד מתוחים ונרגשים"


אחרי טיסה של מספר שעות נחת המטוס עליו היה פרי, יחד עם יתר המטוסים באדיס אבבה, בירת אתיופיה. מיד שנפתחו הדלתות הוא ראה את אלפי העולים ממתינים לעלייה לארץ ישראל: "לעולם לא אשכח את המראות של העולים בדרכם למטוס. זה היה מרגש מאוד אבל היינו ממוקדי מטרה באותם רגעים. כל עולה ועולה היה עם מדבקה על ראשו, בכדי לדעת לאיזה משפחה הוא משתייך. חילקנו להם ממתקים וכל מיני תשורות קטנות שהבאנו עימנו במטרה לשמח אותם ובתוך זמן קצר כבר הכנסנו את מאות העולים למטוסים. זה היה מבצע מדוייק ומהיר. הייתה תכונה באוויר ושמחה בלב. אני זוכר שלא היה לנו זמן לאינטראקציות עם העולים. פשוט רצינו להמשיך במשימה ולהיות כמה שפחות זמן על הקרקע וכמובן למנוע כל תקלה טכנית כזו או אחרת. העולים עלו המטוס עלה על המסלול חזרה לישראל ובדרך כבר הרגשנו שהמתח קצת השתחרר. בדרך חזרה הם היו מאוד מתוחים ונרגשים, הם לא הבינו איך המבצע מתנהל, ופשוט רצו להגיע ארצה. עם הנחיתה מפלס ההתרגשות רק גבר והעולים החלו לנשק את האדמה. אני ויתר חברי הצוות עברנו דבר אחד או שנייים בחיינו אבל ללא ספק זה אחד מסוגי המבצעים הבלתי נשכחים. חשוב לי לציין שאחרי זמן קצר פנינו כבר היו מועדות למשימות הבאות שהיו על הפרק, אבל מיותר לציין שתחושת הסיפוק הייתה נהדרת ומעבר לכך חשנו תחושת שליחות אמיתית".