שליחות חייו

ויקטור בן נעים מעפולה, חוגג תשעים שנות עשייה, שבעים שנות התנדבות, וארבעים שנות פעילות לקידום מרכז רפואי "העמק". סיפור מרגש על מפעל חיים של אדם אחד. צילום: טליה בן סבו

סיפורו של ויקטור בן נעים מעפולה, שזור בקורות מדינת ישראל, סיפור הרוח הישראלית המפעמת בו מיום עומדו על דעתו. הוא סיפורן של ימי טרום הקמת המדינה, עליה, שירות צבאי משמעותי למען המולדת, אותות מלחמת סיני, מלחמת ששת הימים, מלחמת יום הכיפורים ומלחמת לבנון השנייה, מעורבות חברתית, התנדבות כדרך חיים, נגיד 'רוטרי' ישראל לצד חלוץ ההשתלות בצפון, מייסד המחלקה האונקולוגית ילדים במרכז רפואי "העמק", המתנדב הנצחי באהבה ובמאור פנים. גם בגילו המופלג, תשעים, ממשיך ויקטור לנהל את עמותת הילדים חולי הסרטן במרכז רפואי "העמק".
לצד הצלחותיו המרשימות גאה במיוחד ויקטור בן נעים, הצנחן הראשון מעפולה, ברעייתו אסתר, מלכת היופי של העמק, בארבעת ילדיו, בנכדיו ובניניו. מפעל חיים של אדם אחד שהאמין, העז ומנצח בכל יום.

• הפרסים הגדולים של חיי

בשנתיים האחרונות, העביר בן נעים את משרדו הצנוע מהמרכז הרפואי "העמק" אל ביתו. גם בגיל תשעים, הוא נראה חיוני, מלא אנרגיות חיוביות ובעיקר ממשיך לתרום לקהילה באהבה, במאור פנים ושלא על מנת לקבל פרס. השבוע מלאו לו תשעים שנה, כשעשייתו המרשימה כתובה, תרתי משמע, על כותל המזרח ובאותיות של זהב.
בן חיים הוא יליד קזבלנקה, ואין ספק כי הוא הותיר חותם עמוק בעשייה ההתנדבותית לגווניה בחברה הישראלית בכלל ולמען תושבי העמק והגליל בפרט.
"המעיין ממנו שאבתי כוחותיי הוא מעיין הנעורים הנצחי של העשייה ללא הפסקה, בהתנדבות, נתינה שלא על מנת לקבל, למען הזולת", אומר ויקטור בביתו המטופח כשרעייתו אסתר קשובה לדבריו.
"אני מביט אחורה בגאווה ובסיפוק רב, זכיתי בתחנות חיי השונות באותות ובפרסים רבים וחשובים אך אני מאמין ובטוח שהפרס הגדול ביותר הוא חיוכם של מושתלי כבד וכליה שעברו השתלה בתמיכתי, חיוכם של ילדים חולי סרטן, תודתם של רופאים ואחיות על גיוס תרומות ומכשור רפואי מתקדם, אלו הפרסים הגדולים של חיי."

• אחראי הילדים במטוס

בן נעים, התייתם מאביו, מנחם, בהיותו בן ארבע בלבד, אימו מסודי, פרנסה את שלושת הילדים הקטנים מעבודתה כתופרת עילית לנשות החברה הגבוהה בקזבלנקה.
בהיותו בן שמונה, מתוך דאגה להתפתחותו בחברה טובה, שלחה אותו האם לעיר ספי, אל הדוד הקפדן והסמכותי. הילד המרדן שב לבית אימו לאחר שנתיים, החל לעבוד כשוליית סנדלר עם אחיו אלי, ובמקביל שב לספסל הלימודים.
לאחר חגיגת בר המצווה, הוברח עם ילדים רבים ממרוקו לצרפת, כבר אז התגלו יכולות ההובלה וההנהגה הטבועים בו.
"נראיתי אומנם נער גדול ושרירי, אך בפועל הייתי בן שלוש עשרה בלבד, וכבר מינו אותי להיות האחראי על כל הילדים במטוס, דיברתי עברית רהוטה", מספר ויקטור אשר בהמשך, במסגרת עליית הנוער עלה ממרסי למדינת ישראל בת השנה, היישר לרמת הדסה, משם לנהלל ועד לגיוסו לצה"ל והמעבר לעפולה.
ויקטור החסון היה לצנחן הראשון בעפולה. לאחר שחרורו מהצבא, נשא ויקטור את אהבת חייו, אסתר, אשר אחיה היו חבריו עוד ממרוקו.
"אהבתי מאוד את אסתר, עד היום אני מכנה אותה, 'מלכת היופי שלי', ולא בכדי, אסתר זכתה בתחרות מלכת היופי של העמק והגליל, ביקשו שהיא תתמודד לתואר מלכת היופי של ישראל, אך לנו היו תוכניות אחרות", מחייך ויקטור וכממתיק סוד משתף איך הצהיר בפני הרב הראשי של עפולה דאז, הרב אשר קירשטיין שאסתר בת שבע עשרה וחצי ולא בת שבע עשרה בלבד, והחתונה התקיימה ברוב פאר והדר.
לויקטור ולאסתר הנשואים באושר, שישים ושמונה שנים, יש ארבעה ילדים, אחד עשר נכדים, שבעה עשר נינים והבכורה בהם הינה בת שבע עשרה.

• רוח ההתנדבות והנתינה

עם שחרורו מצה"ל, ניהל ויקטור את אגף החינוך, הספורט והתרבות בקריית שמונה, ייצג את חברת "סיקא" בצרפת, ניהל את מפעל ווק כימיקלים במגדל העמק, והיה למנהל אגף אירועים בעיריית עפולה.
במקביל, בד בבד כל אותה העת פעמה בויקטור רוח ההתנדבות והנתינה. השחקן מהפועל בלפוריה, כיהן כרכז הפועל בעמקים, יו"ר התאחדות עולי צפון אפריקה בעמקים, נגיד רוטרי בישראל ונציג ישראל ברוטרי העולמי. בין לבין הוא ייסד את העמותות והקרנות הציבוריות למען מושתלי לב וכליות, היה יו"ר האגודה למלחמה בסרטן, הקים וייסד עמותה לגישור קהילתי.
ויקטור אף מונה על ידי שר העבודה והרווחה לתפקיד חבר בוועדה הארצית לצמצום פערים בחברה ולמלחמה בעוני.
אך נדמה כי גולת הכותרת של העשייה ההתנדבותית של ויקטור היא התרומה האדירה לפיתוחו וקידומו של מרכז רפואי "העמק".
"במשך ארבעים שנה פעלתי באהבה רבה ובמסירות אין קץ למען בית החולים "העמק", אומר ויקטור בשמחה גדולה, "פעלתי להקמת היחידה למען ילדים חולי סרטן, פעלתי למען היחידה ההמטולוגית, ניהלתי את עמותת הידידים לפיתוח בית החולים ואף עמדתי בראשה. במשך השנים קיימתי את מפעלי "עמקתרום", אשר הניבו שותפות חברתית כלל ישראלית והניבו גם עשרות מיליוני שקלים לפיתוח בית החולים".
התרגום המעשי לתפקיד הציבורי בהתנדבות עליו מדבר ויקטור, הוא פעילות אינטנסיבית, מול הנהלת בית החולים, מאות תורמים, פילנתרופים בארץ ובעולם, ערבי התרמה מרוכזים, ועשרות מיליוני שקלים אשר זרמו למען מימוש חלומו של ויקטור, פיתוח בלתי פוסק של בית החולים.

• "אני מביט אחורה בסיפוק עצום"

ויקטור לא נח, רתם עמיתים, תורמים, ושותפים בארץ ובחו"ל לפיתוח בית החולים, הרוח הטובה שלו הייתה לרוח גבית, רוח שהדביקה באהבה הגדולה, בעשייה המפוארת את כל הסובבים אותו.
אולם, נדמה כי מעל העשייה הברוכה והמרגשת, היחידה עליה גאוותו ותפארתו של ויקטור, היא היחידה למען ילדים חולי הסרטן.
"גם כיום, בהגיעי לגיל תשעים אני מעורב עד צוואר בעשייה ביחידה חשובה זו, פועל למען הילדים והצוות הנפלא, דואג לאירועים, לחגיגת כל החגים של בני כל הדתות, לטיולים ומתנות. בקרוב ממש יצאו החולים והצוות לטיול מפנק בירושלים."
גם מהמשרד הקטן בביתו ממשיך ויקטור את מפעל חייו, מפעל ההתנדבות המרשים של אדם אחד, וממשיך לפעול למען הילדים חולי הסרטן והצוותים המטפלים בהם.
כאמור, בתחנות חיו השונות זכה ויקטור להוקרה רבה על רוח ההתנדבות הבוערת בו, ויקטור קיבל את מגן שר הבריאות למתנדבים מצטיינים, את אות הנשיא למתנדבים, אות יקיר העיר עפולה, אות מפעל חיים מבית החולים "העמק".
"אני מביט אחורה בסיפוק עצום", אומר ויקטור ומבהיר כי לא הגיעה העת לסיכומים, אני עדיין בעשייה למען הכלל, זו שליחות חיי, זהו המסר שלי למשפחתי ולדור הצעיר, הניפו את נס הנתינה, נס ההתנדבות וביחד נהפוך לחברה טובה יותר, בריאה, איכותית ואכפתית, אנו יכולים להיות כאלה אם רק נרצה."
ויקטור בן נעים כבר בן תשעים, כוחו במותניו ואהבתו לבני האדם, ללא הבדלי דת, גזע ומין, מבעבעות בו במלא עוצמתן.
"טוב, מספיק דיברנו", אומר ויקטור בחיוך גדול, "עכשיו הזמן לסגירות אחרונות לקראת הטיול של הילדים חולי הסרטן והצוות שלהם בבירתנו ירושלים, כל עד אני חי ובריא אמשיך לתרום למען הכלל".