לא לכל ביישנות או חוסר שיתוף פעולה מוגדרת "חוסר ביטחון עצמי". המושג הכל כך חשוב ובעל משמעות עצומה להתפתחות אישית תקינה ומה שנקרא בימינו "אדם מועיל בחברה".
ישנם מרכיבי אישיות שבקלות מדביקים להם את קללת "חוסר ביטחון עצמי" כשכל אדם שני בחברה הפך להיות המאבחן והמטפל בו זמנית.
הרע ביותר קורה כאשר קללת "חוסר ביטחון עצמי" מושרש בילד ע"י ויתורים מהסביבה והקלות כאלו ואחרות וכל זאת בשם הדאגה.
אדם הוא לא רק מה שהחיצון רואה, אדם הוא לא רק אוסף של בעיות פסיכולוגיות לא!! הוא לא!!!, על זה נאמר "השלם גדול מסך חלקיו" על כן ידידיי, אל נא להשתמש ולהדביק את קללת "חוסר הביטחון העצמי".
ובכן, חוסר ביטחון עצמי המתפתח בגילאי 5-6 הינו תהליך שמוטב לשים אליו לב בקפידה ולהפרידו מאופיו ומרכיבי אישיותו של הילד, יש לטפל ולהדריך, להוביל ולהראות בכל האמצעים לאותו ילד כי ישנה צורת מחשבה שונה מכפי שהוא חושב וחווה את חייו. ברור כי התהליך הזה מורכב אך מוטב לתפוס זאת בגילאים המוקדמים מאשר מאוחר יותר בגילאים בוגרים יותר המורכבים יותר לטיפול.
• באשר לגילאים הבוגרים יותר
"חוסר הביטחון העצמי" לא מותיר חלקה אחת טובה בנפשו של זה החווה תחושות אלו, המחשבות מפליגות לשם ולפה, מפליגות לאיים החיצוניים ולאיים הפנימיים, הסערות הנפשיות שכוללות עקב אמירה חיצונית של דמות כמו מורה או הורה, חבר או חברה, מותירות פצעים עמוקים שהקושי בטיפולם נובע בעיקר מהאמירות של ה"אני", מול המראה במיטה ובזמן שיר שמתנגן ההשפעות גוררות מגוון רחב של התנהגויות, חלקן אינטרוברטים(מופנמים) וחלקם אקסטרוברטים (מוחצנים), חלקם אלימים וחלקם סופגים, חלקם מתמרדים (אנקונפורמים) וחלקם מקבלים
(קונפורמיסטים מוחלטים), על כל פנים ראוי ונכון לטפל בבעיה זו,על כך נאמר "הורה מעביר את רגשותיו, פחדיו וחרדותיו לילדיו לטוב ולרע".
לאמיתו של דבר ומניסיון שרכשתי בשנותיי כמטפל וכמאמן, כמנהל בית ספר ומדריך, שמתי לב לדמיון הרב בין הורה לילדיו. משיחות שערכתי עם הורים לילדים ובני נוער, שמתי לב כי התכנים שבהם עוסק הילד הם אותם תכנים, ולצערי זיהיתי את ההעברה הבין דורית של אותה תופעה שבה ההורה עוד סבל בילדותם.
התחושות ב"חוסר הביטחון" הנם תחושות תסכול גבוה מלווה בחרדות קיומיות ותחושת חוסר שיווין בעולם.
תחושות אלא יוצרות מעין בועה פנימית שלתוכה יוצק הסובל ממנה את כל הפסימיות שבחיים ומתהלך בתחושת ריק קיומי.
כפי שרשמתי לא פעם על המשמעות ההורית בתחילת חייו של הילד כדמות משמעותית היחידה רבה מאוד ובהמשך המשקל הסגולי של ההשפעה מתחלק עם הדמות החינוכית המשמעותית שאליה מצטרפים החברים והחברה ולאחר שנים לבת הזוג הילדים וכן הלאה.
בכל אותם תחנות ה"אני" עובר שינויים מוסיף או מחסיר מרכיבים מאישיותו לפי רמת הצורך שלו את עצמו וכאן נכנס התהליך הטיפולי המשמעותי לחיזוק ה"אני" וניצול המומנט לשינויים מהותיים ולהתפתחות חיובית.
טיפ להורים, החברים ואנשי חינוך, זכרו שהאדם בבסיסו הנו סתגלן ולכן אימצו אמירות חיוביות, הציבו אתגריים יישומיים ובעיקר דרשו דרישות מותאמות.
בהצלחה.