רוצו על זה: הריצה בעקבות ה"אנדרופין"

ריצה היא פעילות אירובית עצימה, כל הגוף מתגייס לעבודה, נעלנו נעלי ריצה ויצאנו למשימה.
המשימה – אימון אינטרוולים (אימון הפוגות, קטעים מהירים במהלך ריצה). אימון אינטרוולים משפר משמעותית את צריכת החמצן המירבית, את סיבולת לב הריאה, טכניקת הריצה והמהירות ולכן היא חלק בלתי נפרד מתוכנית אימונים. אבל לא תמיד הכל עובד לפי הספר ולהלן הארועים שיאתגרו לנו את ריצת האינטרוולים.
עובר אורח מעשן, העשן שנפלט לחלל האוויר כתוצאה מהעישון שלך מכיל כמות כימיקלים דומה להרכב העשן שאתה שואף לריאות. עכשיו, נסו לעשן סיגריה בדופק 180, לא מומלץ. בכללי, עזבו אתכם, סיגריות זה מזמן פאסה.
בשמים של שנות ה-90  אויי לא, בואו נשאיר אותם שם, קבוטין, פוייזן וברוט סוד הקסם הגברי היישר לריאות שצועקות אני ב zone 5 לא כיף.. בכללי הגיע הזמן להתקדם לא?!
מכירים את האנשים שצועדים ממולכם ולא זזים. בבקשה אני באינטרוול, הגוף בעצימות גבוהה, הדופק בשמיים, הידיים והרגלים בקצב מסחרר ובנוסף צריך גם לחשוב?! לעקוף מימין? אולי משמאל.. למה לעזאזל הוא לא זז.
אנשים שמזהים אותי על הטיילת, זה נחמד, אבל תחסכו את הצפירות, זה מבהיל וגם ככה המח מתרכז רק בלסיים את הריצה. אז גם עם נפנפתי לשלום, לא בטוח זיהיתי, עימך הסליחה.
כל אלה היו תנאים חיצוניים, אבל חיי הרץ הרבה יותר מאתגרים, הכל חייב להיות מדויק: מכנס משוחרר מידי, חולצה לא מנדפת, אוזנייה שנופלת, סוללה שנגמרת, זיעה שמטפטפת, נגמרה רצועת ההשמעה, חגורת ריצה שמתנדנדת, שלפוחית שתן רגיזה, יבלת מציקה, קיבה שמקרקרת יכולים להפוך ריצת איכות לריצת התעסקות.
ולסיכום למרות ועל אף, אנחנו אוהבים לרוץ ולא נזכור דבר אחרי הריצה. לרוב אחרי ריצת אינטרוולים אנחנו שמחים, מאושרים ובעיקר סלחנים תודות לאנדרופינים.