"אני כותבת מגיל צעיר. בתוך ארגז עמוק בארון שלי יש כמה וכמה מחברות ויומנים, סיפורים וחוויות שנצברו לאורך השנים. בלימודי התואר הראשון, לקחתי קורס כתיבה יוצרת. הקורס העניק לי כלים רבים לעיבוד המילים על הדף ואז התחלתי לכתוב באופן יותר ממוקד.
מעבר לכך, גדלתי בסביבה של ספרים וסיפורים. משלים היו דבר מיוחד בעיני ומאז שאני זוכרת את עצמי תמיד יש לי ספריית ספרים מכובדת בבית", כך, בשטף דיבור קולח, רהוט וברור, מספרת רעות בן ממושב דבורה על הדרך הארוכה שעברה בכתיבה- מאז הייתה ילדה ונערה מתבגרת, ועד להוצאתו לאור בימים אלה של ספר הבכורה שלה, "המשהו".
רעות, נשואה לדניאל, מנכ"ל רשת "שחקים" בעפולה ואם לדר לי, שעולה לכיתה ג', וארד שעולה לכיתה א'. היא נולדה בראשון לציון ואחרי שירות צבאי כמד"סניקית בבה"ד 1, גמלה בליבה ההחלטה לעסוק בתחום החינוך. היא יצאה ללימודי תואר ראשון בחינוך יצירתי, ובלשון ותואר שני בניהול מוסדות בלתי פורמליים. כיום היא עובדת כמורה ללשון ומחנכת כיתה ח' מוזיקלית- מחול באורט אלון, בעפולה.
בני הזוג בן החליטו לגדל את ילדיהם במקום הולדתו של דניאל, במושב שבחבל תענך. "אני המשכתי לעסוק בחינוך ותמיד הקפדתי לעסוק באומנות – חוגי יצירה, שירה וכמובן כתיבה", מספרת רעות.
מלבד הקריירה האישית שלהם, השניים גם עוסקים מעט גם בתחום החקלאות: "אני בעיקר בגינת הירק ובבוסתן עצי הפרי שלנו ודניאל, יחד עם אבא שלו, עסוקים במטע הזיתים. אנחנו מקפידים מידי פעם גם לרכוב על סוסים ונהנים מכל רגע בחיי המושב", היא מקפידה לציין בחיוך.
• "תמיד היה לי חשוב לשלב את המשחק והכתיבה גם בהוראה"
הכתיבה אינה זרה לה ותפסה לאורך כל התחנות בחייה מקום של כבוד: "התנסיתי בכתיבת שירים, הצגות ילדים ואפילו "פואטרי סלאם". אחרי שנתיים באילת, כחברת צוות בידור, פתחתי עסק להצגות ילדים וימי הולדת. כתבתי כמה הצגות והופעתי איתן בקניונים שונים ברחבי הארץ. בעיקר אהבתי את העבודה עם ילדים והדברים השתלבו בלימודי התואר הראשון במסלול: 'חינוך יצירתי', עם התמחות בתיאטרון. אחרי הלימודים התחלתי לעבוד כמחנכת בביה"ס יסודי: "כצנלסון" בגבעתיים. תמיד היה לי חשוב לשלב את המשחק והכתיבה גם בהוראה ולשמחתי, תמיד אפשרו לתת ליצירתיות שבי דרור. כך נולד גם הספר "המשהו", כהצגה שהכנתי ליום המשפחה".
איך מצליחים לכתוב בין שלל המשימות התובעניות של קריירה, אמהות, זוגיות ויתר האתגרים?
"זה בהחלט אתגר גדול, אבל הסוד הוא לא לוותר. השבוע מישהי שרכשה את הספר אמרה לי שזה מדהים שהצלחתי לעשות את כל זה בתוך עומס של עבודה, ילדים, זוגיות וכו'. ושעוד לפני שהיא קראה את הספר, הוא כבר נותן לה השראה להגשים את עצמה. אני מכירה כל כך הרבה נשים מוכשרות שקורסות תחת הלחץ ובעיניי הסוד הוא לקחת נשימה ולעשות את כל המאמצים בכדי להגשים חלומות. זה שווה את זה".
• הדברים החשובים בחיים
רעות מספר כי כתיבת הספר נולד כיוזמה יצירתית ליום המשפחה. "כתבתי טקסט כהצגה לתלמידים אותם חינכתי וכבר בהתחלה אמרו לי שיש כאן משהו מאוד מיוחד, עם מסרים מאוד משמעותיים. מי שהרים את הכפפה היה דניאל. הוא התחיל את כל התהליך כהפתעה ליום ההולדת ואז הבנו שיש התלהבות גדולה והפכנו את כל ההוצאה לאור למשהו מאוד מקצועי".
הספר "המשהו" הוא סיפור ילדים מקסים, אינטליגנטי ומחורז להפליא, על "משהו" מסתורי שנמצא ביער אחד, קסום ומלא נחת. בסיפור, חיות היער עמדו אובדות עצות אל מול ה"משהו" המוזר, ולבקשת האריה, ניסו למצוא לו ייעוד. לבסוף, החליט האריה להעניק את המשהו לצאבי הנווד, שיהיה לו לבית נעים, בו יוכל להסתתר מפני הגשם ולהיות מוגן ובטוח כשאר חיות היער.
"כשאני ניגשת לדף ריק זה תמיד מלווה בהתרגשות גדולה. אני כותבת באופן מאוד אסוציאטיבי, ואף פעם לא יודעת מה יהיה בסוף"
"המשהו" מכיל בתוכו אלמנטים של הומור, שינוי השקפה והתחשבות באחר. מסר הסיפור הגלוי הוא: "לכל 'משהו' יש ייעוד משמעותי עבור מישהו". המסר הרגיש נועד לסייע לילדים לחשוב על הדברים החשובים באמת בחייהם ולהעריך את נוכחותם. מסר נוסף הוא מסר חברתי המדבר על חלוקה צודקת. ההחלטה לוותר על מותרות למען נווד זר הזקוק לקורת גג מדגישה ערכים קהילתיים ומלמדת על חמלה ורגישות. בסיפור שזורים אלמנטים של הומור ומשחקי לשון משעשעים והאיורים הופכים את כל הספר לחוויה קסומה ומיוחדת.
קהל היעד לקריאת הספר הוא ילדים בגילאי שנתיים עד שמונה ומשפחות. "אני חושבת שגם מבוגרים ייהנו ממנו מאוד. זו יכולה להיות מתנה משפחתית נהדרת לחגים", אומרת רעות.
ומה עומד מאחורי הבחירה לקרוא לספר בשם "המשהו"? ובכן בהתחלה הספר זכה לשם "אין מקום כמו הבית", אך לדברי רעות היא מהר מאוד הבינה שהשם לא מספיק מקורי ופחות מסקרן. "הייתה כאן התייעצות משפחתית ו"המשהו" ניצח ברוב קולות", היא מוסיפה.
האם ידעת מראש כיצד תתפתח הכתיבה של העלילה?
"כן, היה לי ברור שאני רוצה לחזק ערכים חברתיים וקהילתיים, לחזק את החשיבות של "הבית" בעיני ילדים ולייצר תחושה של סולידריות".
מה מקור ההשראה לכתיבת הספר?
"הבית" תמיד היה מאוד חשוב בחיי, זה חלק מסט הערכים עליו גדלתי, אותו אני מקנה לילדי ולתלמידי".
מי היה האדם הראשון שקרא את הספר? מה הייתה תגובתו?
"אמא שלי. היא מאוד התלהבה. גם היא אדם מאוד יצירתי והמסרים מאוד קסמו לה".
הדעה של מי הכי חשובה לך?
"דניאל. הזוגיות שלנו בנויה על שיתוף ותמיכה אין סופיים. זה דבר נפלא".
"כתיבה למבוגרים? כרגע אני עוד לא שם"
בשבוע האחרון, בזמן ההערכות לפתיחת שנת הלימודים בצל נגיף הקורונה, החלה רעות בתהליך שיווק ומכירת הספר ואת ההתרגשות שלה בכתיבת הקדשה אישית על כל ספר שמצא 'בית' חדש – על מדף ספרים, קשה היה להסתיר. בין לבין היא מספרת כי החלק שבו הכי נהנתה בתהליך כתיבת הספר היה בתחילתו: "כשאני ניגשת לדף ריק זה תמיד מלווה בהתרגשות גדולה. אני כותבת באופן מאוד אסוציאטיבי, ואף פעם לא יודעת מה יהיה בסוף. אח"כ זה כבר יותר שגרתי, עיבוד לשוני, עריכה, ליטוש כזה או אחר, באופן טבעי פחות מרגשים".
ומה בנוגע ל'פזילה' לכתיבה עתידית של ספר עבור קהל יעד מבוגר?
"כרגע אני עוד לא שם", מסבירה רעות, "יש משהו קסום בכתיבה לילדים שעדיין לא מיציתי. הסיפור, ההשפעה והחותם הם אדירים. אם ארגיש שאוכל להשפיע על מבוגרים כמו שאני משפיעה על ילדים, אז אולי אתנסה גם בזה".
בפוסט שבו חשפת את הוצאתו לאור של הספר כתבת שזו הגשמת חלום? אז מה החלום הבא?
"יש הרבה ברשימה, אבל כרגע הכתיבה ממש מרגשת אותי ונראה לי שאתמקד בה בזמן הקרוב".
לסיום, מה הייתה התגובה הכי מפתיעה שקיבלת עד עכשיו או כזו שנגעה בך?
"מישהי אמרה לי שכל הפוליטיקאים ומשרתי הציבור צריכים לקרוא את הספר, כי הוא ממש מלמד על סדר עדיפויות ומנהיגות. פתאום זה מאוד הסתדר לי ואני מחכה שהם יצלצלו להזמין. אם זה ישפיע על מקבלי ההחלטות, אני מוכנה לתת להם עותק בחינם".
הספר "המשהו" יימכר בכל החנויות הספרים ויש גם חנות אינטרנטית (מקלידים בגוגל "רעות בן" וזה מיד מופיע). במקביל אפשר לפנות לכותבת גם בפייסבוק.