אבל כבד ירד על עמק המעיינות ביום חמישי לפנות בוקר עם היוודע דבר מותו בטרם עת של ינון אשכנזי ז"ל מרשפים.
ינון, אביו של ארז אשכנזי ז"ל שנפל ב 2003 בפעולה ללכידת מבוקשים ופעילי טרור בעזה, היה דמות צבעונית, איש מלא באנרגיה ועשייה ואוהד שרוף של הפועל תל אביב.
עם נפילת בנו, הקים ינון את בית הספר לכדורגל ע"ש ארז בעידוד ותמיכת המועצה האזורית, והפועל תל אביב, ולאורך כל השנים טיפח קשרים הדוקים עם הצוות של ארז בשייטת, עם המפקדים ועם היחידה כולה.
בית הספר לכדורגל היה מפעל חייו, ומקום מרכזי לכל שחקני הכדורגל הצעירים באיזור. הוא הפך להיות מקום מיוחד שבו החיבור של הספורט עם הנשמה עולה מדרגה. אחד מעמודי התווך הספורטיביים בעמק וחלק בלתי נפרד מהפעילות הספורטיבית במועצה. מקום לשיתופי פעולה עמק עיר, דתיים חילוניים, ערבים, יהודים, שילוב אוכלוסיות מיוחדות, והנחלת ערכים של שיוויון הזדמנויות, כבוד, סובלנות וקבלת האחר.
בית הספר לכדורגל זכה להוקרה רבה בקרב אנשי המקצוע, וינון בקסמו הרב, לא נח לרגע, רתם וחיבר חברים ואנשי עסקים רבים לתמוך בפעילות בית הספר.
• "בסוף כל פעילות אני חש גאווה"
בכתבה על פרויקט הכדורגל בה גולל ינון את סיפורו של הפרויקט הספורטיבי ואת הקשר שיצר עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים אמר: "אני משתדל דרך פעילות הכדורגל להעלות חיוך על פני הילדים ולגרום להם קצת אושר. בסוף כל מפגש אתם אני מרגיש את הרוח של ארז אשר שורה על כולנו. אני חש אותו בכל נימי נפשי ושומע אותו באוזן פנימית וסמויה לוחש לי: 'אבא, מי כמוך יודע כמה אני עזרתי לילדים אלה ואתה תמשיך הלאה בדרכי, שהייתה דרך של עזרה לזולת ונתינה ללא תנאי לאנשים נזקקים'. בסוף כל פעילות אני חש גאווה וסיפוק כאשר אני רואה את הילדים מחייכים. הגאווה והסיפוק רבים במיוחד כי הם נגרמים לי במסגרת השליחות שארז שולח אותי אליה".
"הטלטלה שאוחזת בי כעת היא עצומה. זאת פעם ראשונה שאין אני יודע איך להתחיל לדבר אודותיך. ינון -לצערי הרב הספדתי חברים רבים לנשק – ביניהם הספדתי את ארז בנך כאן בקיבוץ לצידך. כעת להספיד אותך זה קשה מנשוא ודמעות בעיני"
[dfp name="728×90" height="728" width="90"]
יורם קרין, ראש המועצה אמר עם השמע הבשורה המרה: "בוקר קשה ועצוב היום בעמק, עם היוודע דבר לכתו בטרם עת של ינון אשכנזי, האיש עם הלב הענק, שהיה מעורב בספורט בעמק כל חייו, בנה והקדיש את מפעל חייו לבית הספר לכדורגל שהקים לזכר ארז בנו, שבו גדלו והתחנכו רבים מילדי העמק והאזור. לאורך כל הדרך רתם ינון עוד ועוד שותפים למפעל חייו ולפעילות הענפה יחד עם הפועל תל אביב והשייטת, שנקשרו בחוט חייו. ינון, איש עם נשמה גדולה התמסר בנוסף לפעילות ספורט משותפת לערבים ויהודים, מדי שנה ערך טורניר לילדים עם צרכים מיוחדים והיה שותף בכל מפעלי הספורט בעמק. היום הלב הגדול והאדום נדם. אנו משתתפים בצערם הכבד של המשפחה היקרה וכל בית רשפים."
ללוויה שהתקיימה ביום חמישי אחר הצהריים הגיעו רבים מכל רחבי הארץ, העמק והאיזור. כל קהילת רשפים לדורותיה, אנשי ספורט, אנשי פרלמנט העמק ביפעת לו היה שותף, משפחת השייטת, נציגי הפועל, חברים ושותפים. אך לפני כשנה ציין ינון במסיבת ענק ברשפים את יום הולדתו ה 70, ובימים אלה עבד על הטורניר השנתי לילדים עם צרכים מיוחדים שאמור להתקיים לקראת סוף חודש ינואר.
• "העולם עצר מלכת ונשאר יתום"
בתו לילך ספדה לו ואמרה: "התעוררתי הבוקר מדפיקות בדלת לסיוט ולא בפעם הראשונה בחיי. זה לא אמיתי, זה מרגיש חלום שעוד רגע יעבור. לא להאמין, שאני נפרדת עכשיו מהלב הענק הזה שהוא שלי- אבא שלי, ואבא של כולם כאן. הלב הענק הזה שכולנו קיבלנו ממנו כמויות של נתינה שמחה ואהבה. העולם עצר מלכת ונשאר יתום. לא להאמין אנחנו בהלוויה, שלך. כולנו- המשפחה הכואבת שלך וכל המעגלים הענקיים שנגעת בהם בעוצמות. אבא, חווית מכאובים ואבדן של ירון אחיך, סבא שמת מצער והאבדן של ארז שלנו. ולמרות הכל בחרת לשתות את החיים כמו כוס וויסקי.. לרגע לא נחת בין העשייה המטורפת שלך לבין כל החגיגות והטיולים בחו"ל ובארץ. תמיד אמרתי לך שאתה הילד מבין שנינו ולא אני. ברגע המזעזע אני מרגישה מלאת תודה. זכיתי באבא הכי טוב בעולם. זכיתי במשפחה מדהימה שיש בה שני הורים שלא חיים ביחד, אבל עושים הכל למען הביחד ולמען כל אחד מאיתנו. אבא שלי איך בכלל אפשר לעכל, כאן לצידו של ארז שלנו אנחנו נפרדים ממך. שניכם אחד ליד השני. שניכם, שני העוגנים שלי."
בתיה, אמו של ארז אמרה: "ב- 2003 כשארז שלנו נהרג, קיבלנו את המכה של החיים. מאז היינו שנינו סביב המשפחה, הילדים והנכדים, שנשארו האור שלנו, וכמובן סביב הצוות, המפקדים וכל משפחת השייטת. אתה הקדשת את רוב זמנך להנצחה של ארז בננו האהוב בבית הספר לכדורגל התמסרת כל כך לכולם, לחניכים ולמאמנים. ינון היה לך לב ענק. יהי זכרך ברוך"
• "אתה מהווה עבור לוחמי ואנשי השייטת ועבורי בפרט -דרך, תקווה ומשמעות"
האלוף, רם רוטברג, מפקד שייטת 13 ומפקד חיל הים לשעבר ספד לינון ואמר: "ינון יקירי, כותב לך מילים אך ידי רועדת. הטלטלה שאוחזת בי כעת היא עצומה. זאת פעם ראשונה שאין אני יודע איך להתחיל לדבר אודותיך. ינון -לצערי הרב הספדתי חברים רבים לנשק – ביניהם הספדתי את ארז בנך כאן בקיבוץ לצידך – אחי היקר. כעת להספיד אותך זה קשה מנשוא ודמעות בעיני. הפכת להיות עבורי, כמו גם לכל הנוכחים כאן, -אדם בעל משמעות בסדר גודל שלא חשתי לפני. ינון הגדול, האדום, האדם הכי נותן, מקריב ואהוב. נוצר בינינו קשר מיוחד, אחר, עמוק, חם ואוהב. קשה לי להסביר זאת אך זה לא היה רק קשר של מפקד שייטת ואב שכול. איתך- זה קשר של חברות אמיצה ואמתית שותפות כזו. תמיד בהגיעי לכאן, בדרך היורדת לעמק מצומת יזרעאל הייתה לי הרגשה מעורבת כזאת. המילים של "החיטה צומחת שוב" מפי חווה אלברשטיין, כשמגיעים לארז ואליכם הביתה. המילים התאימו. האבדן והתקווה, החיים הממשיכים והעתיד. אך כעת זה חלל אמתי. משהו השתנה הלילה הזה. ינון, היית אבא של חיילי השייטת. אתה מהווה עבור לוחמי ואנשי השייטת ועבורי בפרט -דרך, תקווה ומשמעות. תמיד היית שם בשביל כולם, נתינה אין סופית כזו. בכל מקום זמן וצורך. הענקת אהבה ענקית בעשרות מפגשים, שיחות, חוויות, טיולים, בנוכחות שלך, בערבי פסח משותפים, ליווי מפקדים וחיילים ואיפה לא ינון. דאגת לאנשים ,חיברת ביניהם ובעיקר נסכת ביטחון בעצם היותך- ינון – מודל להשראה חיקוי והערכה. היום האבא של הלוחמים מצטרף לאחיו ולבנו"
• "אתה שב אל אדמת הארץ שכה אהבת, העמק שאהבת, וליד ארז שכל כך אהבת"
יאיר, חברו של ארז לצוות מהשייטת אמר: "הלב הגדול ידע שמחה ואהבה. הלב הגדול עמד איתן מול השכול. והלב הגדול נדם הלילה. לנו נותר ללמוד. ללמוד איך קמים ממשברים. ללמוד איך ממשיכים הלאה, קדימה. ללמוד על כיבוד הורים בדרך בה טיפלת באמך במשך שנים ועד לרגעיה האחרונים. ועכשיו אתה שב אל אדמת הארץ שכה אהבת, העמק שאהבת, וליד ארז שכל כך אהבת."
ינון הותיר אחריו את ילדיו, רוני, אביב ולילך, את נכדיו, את בתיה אמו של ארז, בת זוגו – איה, את המשפחה המורחבת, אין ספור חברים ושותפים המומים וכואבים, ואת החיוך הגדול שניבט מן התמונות.