העיר עפולה מציינת השנה 90 שנה להיווסדה. אמנם העיר נוסדה רשמית בתאריך ו' בניסן תרפ"ה (1925) אבל ממצאים ארכיאולוגיים מעידים על התיישבות בעפולה, כבר בתקופה הכלקוליתית ובתקופת הברונזה, משמע בשנת 1478 לפנה"ס. כבר אז, נזכרת העיר עופל – היא עפולה.
עפולה הוקמה בצומת הדרכים המרכזי של צפון הארץ, בו נסעה רכבת העמק, שקישרה בין חיפה לדמשק. ב-ו' בניסן תרפ"ה (1925) כאמור הגיעו ראשוני המתיישבים, מקרב אנשי העלייה הרביעית, לעפולה. עוד בהיותם בפולין, רכשו המתיישבים את הקרקע מ-ידיי החברות "קהילת ציון האמריקאית" ו"משק".
האדריכל ומתכנן הערים, ריכרד קאופמן, תכנן את העיר עפולה כיישוב העירוני היחידי בארץ, שתוכנן לפרטיו. תחילה, כונתה עפולה בשם "מושב עירוני בלב עמק-יזרעאל" וגם "עיר העמק", לאחר מכן "עיר-יזרעאל" ולבסוף, עפולה
עם ייסודה, באמצע שנות העשרים, אף הוצגה "כעיר גדולה יותר מתל-אביב, גדולה מירושלים" או זו שאמורה הייתה להיות לפחות, "בירת העמק".
בפרוש שנות החמישים, שנים של עלייה המונית לעפולה, נולד הצורך הדחוף במציאת פתרונות דיור. וכך, נבנות שתי השכונות גבעת המורה ועפולה-עילית, על בסיס חזון השיכון הציבורי.
בשנים האחרונות בולטת תנופת הפיתוח של העיר עפולה עם שימת דגש על הצורך לחבר בין עפולה לשכונות אלה. תנופת הפיתוח, לה זוכה העיר, נמשכת בכל עת. פרויקטים בתחומי התשתיות, הבנייה, היזמות, המסחר והשירותים, לצד פיתוח השירותים החברתיים והדאגה לפרט, מינקות ועד בגרות, מעניקים לתושבים איכות חיים ורמת-חיים, כדוגמת הערים המובילות בארץ.
בשנים האחרונות הציבה לעצמה עיריית עפולה יעד להגדיל את אוכלוסיית העיר ל-100,000 תושבים, תוך שיפור ופיתוח מתמידים ובהתאם לתכנית המתאר.
כאמור, ביום שלישי תחגוג העיר עפולה את חגיגות התשעים לעיר בערב שיהיה עדות לעברה המפואר של עפולה – עיר יזרעאל – ולמורשת ההתיישבות היהודית בעמק יזרעאל. במסגרת האירוע יקבלו ארבעה מתושביה העיר: ראובן אסנין, ארנון בק, איוב ריקון ואליהו ליפשיץ את אות יקיר העיר. בשורות שלפניכם אנחנו שמחים להציג, על קצה המזלג, כמה מילים על כל אחד מיקירי העיר עפולה יחד עם תמונות מהימים ההם ומהזמן הזה.
• ארנון בק
ארנון בק נולד בבית חולים "העמק" בעפולה ב- 26.02.1934. ארנון הוא בנם של ברטה ואברהם בק, שהגיעו לעיר בשנת – 1926. אברהם, אביו של ארנון, שימש כנציג קופת החולים באזור ובא לכאן לרפא
את חלוצי המקום והפועלים שעסקו בהקמת העיר. שנים רבות נהגו בעפולה לומר: ״הולכים לבק״, במקום לומר הולכים ל"קופת חולים".
לברטה ואברהם נולדו שלושה ילדים, וארנון הוא בן הזקונים שלהם. הוא גם היחיד מבני המשפחה שחי בעפולה מאז ועד היום.
כאשר ארנון הגיע לגיל בית-ספר, החליטו הוריו לא לשלוח אותו לבית-ספר ״המזרחי״ הדתי, שהיה בעיר, אלא למצוא פיתרון הולם יותר לאמונתם האידיאולוגית. יחד עם הורים אחרים בעיר ואנשי ההסתדרות, הוחלט להקים את בית-הספר החילוני הראשון לילדי עובדים, שלימים הפך לבית-הספר "אלון יזרעאל". ארנון היה במחזור הראשון של בית- הספר, שנפתח בשנת 1939 לא הרחק מביתו.
בגיל שלוש-עשרה קיבל ארנון כמתנת בר-המצווה שלו את מצלמת ה"בוקס" הראשונה באוסף המצלמות שלו, ומאז ועד היום לא הפסיק לצלם את עירו האהובה עפולה. כמה מתמונותיו המפורסמות ביותר, שמראות את העיר בתחילת דרכה, צולמו ממגדל המים כאשר ארנון היה בן שש-עשרה בלבד. במשך השנים צילם ארנון את העיר, תושביה ואירועים עירוניים פעמים רבות, והתמונות אף הוצגו בגלריה העירונית ולאחרונה במוסדות ציבור.
לאחר שסיים בשנת 1953 את לימודיו בבית הספר התיכון המקצועי שליד הטכניון (בסמ"ת) בחיפה בתחום האלקטרוניקה והרדיו, הצטרף ארנון לחייל המדע(חמ"ד), שהפך במהלך השנים ל"רפאל'. ארנון בנה שם קריירה מפוארת בנושאים להם יפה השתיקה, ויצא לגמלאות בשנות התשעים.
ב- 1955 הכיר ארנון את מלכה אשתו. לזוג שלושה ילדים ושמונה נכדים.
עוד בילדותו היה ידוע כחובב שירה, בעל שמיעה מוסיקלית מצוינת וקול חזק וצלול. בשנות השמונים של המאה הקודמת הגשים את אהבתו הגדולה לשירה, והקים יחד עם חברים נוספים את חבורת הזמר ״השדרה״. הוא שימש בהתנדבות כמנהלה בפועל עד שנת 2005, ואף עשה עליה סרט קצר.
גם היום ממשיך ארנון לצלם את העיר, לביים, לערוך סרטים ולפעול בערוץ הטלוויזיה המקומי יחד עם חבריו.
הוריו של ארנון עסקו כל חייהם בעזרה לזולת, לבד מעבודתם לצרכי פרנסת הבית. אביו אברהם אף שימש חבר מועצת העיר ובתקופה מסוימת אף היה סגן ראש המועצה. אמו ברטה זכתה אף היא בתואר "יקירת העיר", וארנון גאה להמשיך את מסורת המשפחה בהתנדבות ובנתינה.
• ראובן אסנין
ראובן אסנין נולד ב-22.05.1935 בביתו שעל כביש ירושלים – נצרת. ראובן נולד בעזרת המיילדת – סבתו של ניצב בדימוס, אליק רון. הוריו, הילל ורחל (רוניה) אסנין, עלו מרוסיה בשנת 1925 והתיישבו בעפולה, שהייתה עתידה להפוך למטרופולין גדול עם תחנת רכבת ובית אופרה מפואר.
את שנות לימודיו הראשונות עד כיתה ח' עשה בבית-הספר הדתי ״המזרחי״. לאחר מכן למד בבית הספר הדתי "יהודה", משם המשיך את לימודיו בבית-הספר 'הטכני' בחיפה בתחום הרדיו והאלקטרוניקה. בתום לימודיו בשנת 1953 התגייס לחטיבת "גבעתי" ולאחר שנפצע באימונים, עבר לחטיבה 4 , עד סוף שירותו הצבאי.
בשנת 1955 התחתן עם ציפורה ולזוג נולדו שתי בנות וארבעה נכדים. אביו ודודו, שהיו בעלי סוכנות הדלק ״של״ החליטו להעביר כמתנת חתונה את הסוכנות לראובן ואשתו הטרייה. בתקופה זו מכרה הסוכנות מוצרי גז של חברת "פזגז" וראובן הפך לסוכן הגז של העמק והגליל התחתון.
משנת 1996 עבד ראובן כסמנכ״ל חברות הבנייה "ברייוו" ו"מודל אינטרנשיונל" ועסק בפיתוח ובבנייה של פרויקטים באזור הצפון כולו.
בצעירותו שיחק כדורגל ב"הפועל" עפולה. הוא זוכר היטב איך הפסידו לנחום סטלמך וחבריו מ"הפועל" פתח תקווה ולימים הפך לאוהד של "מכבי" חיפה.
ראובן התנדב במהלך השנים בגופים שונים, בגיל שלוש-עשרה התנדב ב"מכבי האש" והיה מהמתנדבים הראשונים בעיר. כאשר פעמון האזעקה צלצל עזב ראובן את כל עיסוקיו ורץ לסייע בכיבוי השריפה. בשנות השישים התנדב בעמותת "אילן", והסיע את ילדי העמותה לימי כיף והיה אח בוגר עבורם, עם ה"ילדים" הללו הוא שומר על קשר אמיץ עד היום הזה ועל זה עיקר גאוותו.
ראובן הוא צמחוני אדוק, שהפסיק לאכול בשר בגיל ארבע.
ראובן חי בעפולה מיום הולדתו ובעיניו תושביה הם משפחתו המורחבת, ולכל אחד מהם הוא אומר שלום בשמחה.
• איוב ריקון
איוב ריקון נולד ב – 29.04.1932 בבית החולים 'העמק' בעפולה. איוב בנם של נחום וברוריה ריקון, זוג מהגרים מאודסה ומפולין. לעפולה הגיעו מתל-אביב בשנת 1926 בעקבות ידיעות על העיר המתפתחת בצפון הארץ וההבטחה כי בית אופרה יקום בה.
לזוג נולדו ארבעה ילדים, איוב הוא הבן האמצעי. במהלך חייו עבד אביו כפועל בניין ועזר לבנות את עפולה המתפתחת. אימו הייתה עקרת בית וטיפלה בילדים.
את לימודיו בבית-הספר היסודי עשה איוב בבית-הספר ״המזרחי״, שהיה אז היחיד בעיר. מתקופה זו זכורים לו היטב הימים בהם חלה בצורה קשה והיה מרותק לביתו. כאשר הגיע לכיתה ד׳, נפרדו הוריו ויחד עם אימו עבר ללמוד ולהתגורר בכפר הילדים מאיר שפייה, עד לחזרתו לעיר ב-1948.
במשך רוב חייו גר איוב ברחוב ורדה מס׳ 4. הוא זוכר בחיבה את הרחוב הקטן, שבילדותו היה מרוצף אבנים, ובלילה האירו אותו מנורות לוקס. איוב וחבריו השובבים נהגו לנפץ אותן כמעשה קונדס. סברסים קישטו את הרחוב משני צידיו ומעבר להם לא היה כמעט דבר. הוא גם זוכר את החיילים הבריטיים שהסתובבו בעפולה והיו משתכרים ומשתטים ברחוב.
לאחר שהשתחרר מהצבא, עבר איוב יחד עם אחיו הגדול לקיבוץ ״אבוקה״ שבעמק בית שאן. אבל, לאחר שנתיים התפרק הקיבוץ, והוא חזר לעפולה. ומאז עסק במסגרות. בשנת 1961 פתח עם אחיו עסק לתיקון מבנים סדוקים ועבד בכל רחבי הארץ מדן ועד אילת עד לפרישתו לגמלאות בשנים האחרונות.
בשנות ה-70 התנדב איוב ליחידה הראשונה של המשמר האזרחי בעיר. זו הייתה תקופת הפיגועים. יחד עם מתנדבים נוספים הקים את יחידת הצלפים של המשמר האזרחי והעביר את לילותיו על גגות בניינים במטרה לשמור על תושבי העיר מפני מפגעים וחורשי רע.
איוב נשוי לזיוה, ויש לו חמישה ילדים ועשרה נכדים.
• אליהו ליפשיץ
אליהו ליפשיץ נולד בשנת 1925 בצריף קטן, והיה הילד הראשון של עפולה. סבו אייזק ליפשיץ עלה מרוסיה עם משפחתו המורחבת בתחילתה של אותה שנה וחלם להקים טחנת קמח ממונעת רוח בעיר. הוא קנה שטח אדמה ליד תחנת הרכבת – שם גר אליהו (נכדו) עד היום. לאליהו שתי אחיות, והוא "ילד הסנדוויץ" של המשפחה.
ביתו, הבית הראשון בעפולה, שימש כמפקדת "ההגנה" באזור. תחת מיטת ילדותו של אליהו היה חבוי סליק הנשק של המפקדה. במשך השנים שלפני קום המדינה "ספג" הבית ירי אקראי מאזור הכפר זרעין (כיום קיבוץ יזרעאל), הקרוב לעפולה.
ב – 1947הצטרף אליהו לחיל הלוחם ובמלחמת השחרור הוביל שיירות בעמק הירדן. הוא השתתף בקורס הכושר הראשון של צה״ל ונחשב לאתלט מצטיין.
עם שחרורו מהצבא רכש אליהו יחד עם מספר שותפים מחצבה בקרבת אום- אל- פאחם שסיפקה חומרי גלם לאזור הצפון, במיוחד לעפולה ההולכת וגדלה.
בזמן פעולות האיבה של שנות החמישים התנדב אליהו לשמור בעיר ובסביבתה והשתתף בפעולות התגמול.
כאשר הגיעו העולים מארצות ערב בשנות החמישים לעיר ונבנו המעברות בסביבתה, החל אליהו לעבוד כרכז ההסתדרות של "הנוער העובד והלומד". תפקידו היה לטפל בילדים שנשרו מבית-הספר ולהקים להם מסגרת לימודים. ביום היה שולח אותם לעבודה ובערבים היו הילדים משתתפים בקורסים שפתח. אליהו דאג להם ללימודים כלליים, כמו גם ללימוד מקצוע כספרות וריקודי עם. קורס הספרות זכה להצלחה כה גדולה, שאפילו חברי הקיבוצים השכנים באו ללמוד בו. אליהו דאג לרווחתם ולשלומם של הנערים וברחובות העיר הסתובבו אלה אחריו לכל מקום שהלך. עד היום ישנם בעיר עסקים שונים שהקימו תלמידיו.
ב- 1963 עזב אליהו את עבודתו ופתח חברת ביטוח בכיכר העצמאות. זה עסק משפחתי שבו הוא עובד עד היום עם בתו הבכורה ונכדיו. כיום הוא מגדל זיתים סביב ביתו על אותה חלקת אדמה בה נולד.
במשך כל חייו נחשב אליהו לרקדן מחונן. הוא רקד שנים בלהקה אזורית לריקודים סלוניים שהקים בעצמו ועמה הופיע. ב – 1952 הכיר אליהו את אשתו מיכל ובשנת1955 הם התחתנו. לזוג שלושה ילדים וחמישה נכדים.
