תכירו את קובי בלולו, צעיר בן 26 מעפולה, שמלהטט בימים אלה בהצלחה מרשימה בין לימודי קולינאריה יוקרתיים בלונדון, להופעות במועדונים נחשבים בבירת הממלכה המאוחדת.
מזה כחצי שנה מתגורר בלולו בלונדון, לאחר שלוש שנים בהן גר בהודו, יחד עם חברתו הבריטית. במהלך שנים אלו הוא ניהל חברה שמשווקת ומוכרת מוצרים של חברת "ים המלח". במקביל הוא יצר יחד עם חברתו לייבל חולצות ייחודי ויצירתי שעליהן הודפסו צילומים שלו מכל רחבי הגלובוס.
בתום גיחה של מספר חודשים בעיר ללא הפסקה הוא החליט להתחיל בלימודי קולינאריה ב-Tante Mrie Culinary Academy . בתום הלימודים שיסתיימו בעוד מספר חודשים הוא יוסמך לקורדון בלו, שם נרדף למצוינות קולינארית. מעבר ללימודי בישול הוא מתמחה בצילום אוכל ואווירה.
ההבדלים בין התרבויות וכמובן המצב בישראל מספקים לי חומרים לרוב. האנגלים לא מפסיקים לצחוק כשאני מציג להם את הסכסוך הישראלי פלסטיני בדרך של הומור. מיותר לציין שמרבית החומרים הללו לא היו עוברים בישראל בשל כל הרגישויות.
[dfp name="728×90" height="728" width="90"]
לצד הקולינאריה בחר בלולו להתפתח גם בתחום הסטנדאפ, התחום שעושה לו טוב לנפש ושבו הוא עוסק כבר מגיל 16, עת היה נער מתבגר. חיידק הבמה הוביל אותו גם לעלות על במות ולהצחיק במסגרת שירותו בלהקת פיקוד צפון בצה"ל.
• "האנגלים לא מפסיקים לצחוק"
מאז שנחת בלונדון הקרירה הוא מופיע על במות במועדוני סטנדאפ, חלקם נחשבים מאוד בבירת הבריטית. את הבדיחות השגרתיות על הורים, חברים ומין הוא מעדיף בדרך כלל להשאיר לקולגות שלו, "אני משתדל להביא לבמה משהו אחר", הוא אומר, "רוב החומרים שלי עוסקים על החיים שלי כישראלי באנגליה עם כל המשמעויות של כך.
ההבדלים בין התרבויות וכמובן המצב בישראל מספקים לי חומרים לרוב. האנגלים לא מפסיקים לצחוק כשאני מציג להם את הסכסוך הישראלי פלסטיני בדרך של הומור. מיותר לציין שמרבית החומרים הללו לא היו עוברים בישראל בשל כל הרגישויות. זה לגמרי לא פוליטיקלי קורקט. אני גם מספר לבריטים על הסיטואציה המעניינת בעת שחברתי הבריטית מגיעה לעפולה ומבלה יחד איתי באירוע באולם שמחות, על המפגשים עם החברים והמשפחה בישראל, על ההבדלים בין הבריטי הממוצע לישראלי הממוצע ועוד. זה מאוד מעניין אותם כי הם לא נחשפים לחומרים הללו".
בלולו מצליח להעביר את הפאנצ'ים שלו לקהל באנגלית שוטפת ורהוטה, למרות שעם הסלנג קצת יותר קשה לו, "לשמחתי אני מקבל פידבקים נהדרים מההל הבריטי. אני גם רוצה לשבור קצת סטיגמות על הבריטי הממוצע שנחשב לשמרני ומקובע. להופעות שלי ויתר הסטנדאפיסטים מגיעים צופים משוחררים, מגניבים שבאים פשוט להינות משבירת השגרה".
זה לא מלחיץ להופיע בשפה שהיא לא שפת האם וגם להצחיק?
"בהתחלה זה היה אכן מלחיץ מאוד, אבל גם שהופעתי בישראל הייתי מתרגש לפני שהייתי עולה על הבמה וזה טבעי לגמרי. בסופו של דבר אני מאוד נהנה להופיע מול הבריטים והקהל פשוט מדהים".
• מתגעגע לחומוס הישראלי
מרבית ההופעות של בלולו הן לצד קומיקאים בריטים. בדומה למתכונת הישראלית המוכרת לנו מהקאמל קומדי קלאב ומועדוני סטנדאפ נוספים, גם בלולו והסטנדאפיסטים הבריטים מופיעים בזה אחר זה למופע בן 5-6 דקות. באחת ההופעות עלה בלולו על במת מועדון הקומדי סנטרל הנחשב בלונדון, והצליח להוציא פרצי צחוק ממאות בריטים, "המקום הזה הוא גן עדן לסטנדאפיסטים", הוא אומר.
לפני שלושה חודשים זכה בלולו לחשיפה אדירה ברשת, לאחר שבאחת מהופעותיו הוא פגש ברוב וינסטון, צעיר מפלורידה, אף הוא סטנדאפיסט, ושדומה לו במראה – כאילו היה כפיל שלו. סלפי שצילם בלולו הוביל לצפייה של מיליוני גולשים
[dfp name="728×90" height="728" width="90"]
בשגרה הוא מופיע בערבים קטנים במועדוני סטנדאפ אינטימיים ופאבים באווירה לונדונית אפרורית, מול עשרות חובבי הז'אנר. לאחרונה צפו בו גם מספר מחבריו ולשמחתו יצא לו גם להופיע יחד עם סטנאפיסט ישראלי נוסף, "כל מה שאני צריך זה רק במה ומיקרופון ואני שמח להתפתח כל הזמן בתחום הזה לצד הקוליאנריה. בעתיד ברור לי שאני רוצה לשלב בין שני התחומים. החלום הוא לעבוד בשעות היום בקולינאריה, אם זה בבניית תפריטים, צילום אוכל ובישול ובלילות לעלות ולהופיע במועדוני סטנדאפ".
• החלום, בולנז'רי בעפולה
לפני שלושה חודשים זכה בלולו לחשיפה אדירה ברשת, לאחר שבאחת מהופעותיו הוא פגש ברוב וינסטון, צעיר מפלורידה, אף הוא סטנדאפיסט, ושדומה לו במראה- כאילו היה כפיל שלו. סלפי שצילם בלולו הוביל לצפייה של מיליוני גולשים ולכתבות באתר ה"דיילי מייל" ובאתר הישראלי "וואינט".
קובי שיתף אף הוא את התמונה בדף הפייסבוק שלו וכתב: "מי חשב שזה יהפוך להיות ויראלי. מהיום אני מפסיק לכתוב בדיחות ולצלם, מעדיף להתרכז בלמצוא אנשים שדומים לי".
בחודש יולי צפוי בלולו לסיים את לימודיו ולשוב לישראל, אחרי שנים רבות שלא ביקר בארץ הולדתו, "אני מתגעגע כמובן לחברים ולמשפחה, ומעבר לכך אני מתגעגע מאוד לתחושה המיוחדת של יום שישי, טרם כניסת השבת לחומוס הישראלי של עימאד בנצרת. אין חומוס כזה בכל לונדון".
אז מה החלום?
"לפתוח בולנז'רי (בית מאפה) בעפולה"