על החמלה, הבחירה והאכילה

ציפי ליבנה בטור אישי על השיפוטיות של תופעת ההשמנה והסיבות לכך

כחברה אנחנו שיפוטיים וביקורתיים כלפי אנשים שמנים. גם אני עשיתי את זה בעבר, במיוחד כשעבדתי כאחות. הייתי רואה אדם שמן בצורה קיצונית וחושבת לעצמי "למה הוא לא לוקח את עצמו בידיים? הרי זה רק עניין של לבחור באורח חיים בריא".
אנשים שמנים לא בוחרים בזה, הם לא בוחרים לחלות במחלות כמו סכרת, יתר לחץ דם, פצעים ובעיות מפרקים. ככל שחוקרים את תופעת ההשמנה או "מחלת ההשמנה" כפי שהכריז איגוד הרופאים לא מזמן, מגלים שההשמנה אינה הגורם לבעיה אלא היא התוצאה של בעיה גופנית ומוחית עמוקה ומורכבת. מסתבר שההשמנה היא אחד הביטויים לבעיה זו.
היום האוכל הכי זול, הכי זמין והכי מקובל לאכול הוא אוכל שאינו טבעי לבני אדם. במקרים מסוימים זה משפיע על אנשים כך שככל שהם אוכלים יותר, כך הם נכנסים למעגל קסמים של רצון עז ודחף לאכול, אז אוכלים יותר, מה שמגביר את הדחף והצורך לאכול עוד יותר, וכך הלאה. המסרים הטבעיים של שובע ורעב משתבשים והכל יוצא מהאיזון. במצב הזה, הדחף למתוקים ובצקים כל כך חזק שהאדם אוכל כמעט בעל כורחו והיכולת לעשות "בחירות נכונות"  לגבי מה וכמה אוכלים הופכת למשימה כמעט בלתי אפשרית.


[dfp name="728×90" height="728" width="90"]


האותיות של המילה "חמלה"  זהות למילה "מחלה". היום, אני מבינה שיש תהליכים שאינם קשורים ל-"בחירות" שיכולים לגרום להשמנה ואין שום מקום לשיפוטיות או ביקורת. הייתי שיפוטית וביקורתית ביותר כלפי עצמי כשאני השמנתי, עד שמצאתי את הפתרון האמיתי לפני יותר מעשרים שנה. היום, אני מבינה שזה לא עניין של "בחירות נכונות", ואפילו לא כוח רצון. לרבים, הבחירה נלקחה מהם בגלל חוסר איזון ביוכימי בכל מה שקשור לתיאבון, לדרך שהגוף מנצל את המזון והשפעת האוכל על המוח ואפילו על החשיבה.
לכן, אני מבקשת סליחה מכל הפציינטים שטיפלתי בהם בעבר ולא הרגשתי כלפיהם חמלה בגלל שהם היו שמנים. סליחה שחשבתי שאתם פשוט לא מתאמצים מספיק ושאתם אשמים בבעיה שלכם. הגיע הזמן שאנחנו, כחברה, נעשה חשבון נפש על היחס שלנו לשמנים.
ציפי ליבנה, אחות מוסמכת, מומחית לגמילה מסוכרים, עורכת סדנאות קבוצתיות, תכניות לליווי אישי וזוגי ,  ומרצה לקהל הרחב. 
מייסדת "ציפי ליבנה – משקל בריא וראש חופשי". היכנסו לאתר zlivneh.com