סיפור אהבה חמוץ מתוק

סיפור האהבה הגדול בין ערן גפן, קיבוצניק מקיבוץ מזרע ולן, נרקם מאחורי הסירים והמחבתות בדוכן אוכל פיקנטי בתאילנד. אחרי שנישאו, כשנהג הטוק-טוק היה גם העד שלהם, הם החליט לקבועאת עתידם בישראל. עם השנים הם עברו תהפוכות לרוב וגם הקימו תא משפחתי מקסים עם שלושה ילדים. בימים אלה הם מציגים את הסטארטאפ הקולינארי בו לוקחים חלק ההורים והילדים- זה לצד זה: דוכן אוכל פיקנטי – המתבסס על טהרת המטבח התאילנדי מבית אמה של לן. ויש להם גם מוטו: "תעשה טוב, יהיה טוב". סיפור יפהפה על אמונה והעצמה מתובל ברגש ואהבה. מאת אפרת שלם

גם כשמדברים בשפת הסימנים, אפשר להתאהב, תשאלו את ערן גפן, קיבוצניק בן 45 מקיבוץ מזרע שבעמק יזרעאל, שנסע לתאילנד לטיול הגדול אחרי הצבא ומצא שם אהבה גדולה. אי שם בדוכן אוכל פיקנטי ברחוב הוא פוגש את לן בת ה-44, היום אשתו.
היא לא יודעת מילה באנגלית, והוא לא יודע מילה בתאילנדית, אבל כמו בכל רומן לוהט –  האהבה ניצתת מיד. על ישראל היא שמעה מעט, ורק דברים שליליים. חשבה שהנשים כאן הולכות עם רעלות. "אחרי חצי שנה של חיים יחד בתאילנד", מספר ערן, "שאלתי אותה אם היא מעוניינת להכיר את ישראל, היא אמרה כן, וחזרנו יחד למזרע.
אימא וסבתא שלי קיבלו אותנו במאור פנים, אבי נפטר בהיותי בן שלוש. אני מתאר לעצמי שהיו חברים שהרימו גבה, אבל הדברים לא נאמרו במפורש".


[dfp name="728×90" height="728" width="90"]


• חישוב מסלול מחדש

בישראל ערן החל לעבוד ב'מעדני מזרע' ולן החלה לעבוד במכבסה במקביל ללימודי העברית. "החבר'ה הצעירים", היא מחייכת, "ממש עשו מאמצים כדי ללמד אותי את השפה". אט-אט היא החלה להתערות בחברה ולזכות להערכה. לאחר כמה חודשים הם טסו לתאילנד להינשא בנישואים אזרחים. (ערן: "נהג הטוק-טוק היה גם העד שלנו"). כששבו ארצה גם נערכה מסיבה עם החברים והמשפחה. במזרע נולדה בתם הראשונה, היפהפייה, לאטי, היום בת 20.

"אנחנו מאמינים בלב טוב, בנתינה", לן וערן גפן
"אנחנו מאמינים בלב טוב, בנתינה", לן וערן גפן

בשלב זה הם החליטו לעשות שינוי בחיים ועברו להתגורר במושב מולדת. לן החלה לבשל לחברים שאהבו אוכל על טהרת המטבח התאילנדי, ומסתבר שיש רבים. "פתאום התחלנו לקבל הזמנות מכל מיני מקומות", אומר ערן. "לא היינו ערוכים לזה, אז הפסקנו והתחלנו לחשב מסלול חדש".
המסלול החדש התמקד במכירת מוצרי יבוא תאילנדים למאות התאילנדים העובדים ביישובי הסביבה, החל בחיפה, הקריות וזיכרון יעקב, עד הכינרת ויישובי עמק הירדן. הם עבדו סביב השעון כשעוד ועוד עובדים הצטרפו למעגל לקוחותיהם. וכך אחת לחודש, בסבב מסוים, הם היו מגיעים עם הסחורה לנקודות המכירה. העסק החל לפרוח, עד שפרצה מלחמת לבנון השנייה, והוכרז שעל העובדים התאילנדים לעזוב את הארץ, ובמיוחד את הצפון.


[dfp name="728×90" height="728" width="90"]


בן רגע לא היה למי למכור מזון. רבים מלקחותיהם היו חייבים להם כספים, וכשאלה נעלמו לא היה ממש עם מי לדבר. אחרי שעמדו בפני שוקת שבורה העסק קרס וערן ולן נותרו עם הפסדים וחובות של עשרות אלפי שקלים.

• חלום הילדות של לן: הקמת עסק לבישול תאילנדי

בשלב הבא ערן נכנס לעבוד במדגרה של מושב מולדת, ובהמשך במעדנייה במרחביה. במולדת נולדו שני בניהם הנוספים טומי בן ה-14 ולוטן בן העשר. העלאה של שכר הדירה שנדרשו השניים לשלם אילץ אותם למצוא אופציית מגורים זולה יותר, ואחרי תשע שנים הם החליטו לעבור ולהתגורר, בדירה צנועה יותר. "התאהבנו בתל יוסף", אומר ערן, "זו חברה קטנה וכייפית. הילדים לומדים בבית-הספר 'עמק חרוד' האזורי, יש להם הרבה חברים, אז מה צריך עוד?". 

• על ילדיהם הם מדברים בהערצה גדולה, ועיניהם נוצצות

על הגבעה ממול הולכת ומוקמת ההרחבה של תל יוסף, אך הם רק יכולים לחלום על בית משלהם. חיים את הרגע ומאושרים.


"אנחנו לא משתמשים במזון מאתמול. ואם נשאר עודף, אנו תורמים, למשל – לחיילים או לצעירים מהשירות הלאומי שכנינו"


[dfp name="728×90" height="728" width="90"]


גם לאחר הקריסה לן לא הרימה ידיים. היא רצתה לממש את חלום הילדות שלה: הקמת עסק לבישול תאילנדי. לא מוצרי-יבוא מוכנים, אלא בישול ביתי מעשה ידיה, עם הטעמים שלמדה בבית.
אנחנו יושבים בחדר 'הגדול' שהוא גם סלון וגם פינת אוכל. לן חזרה זה עתה מהעבודה בדיר הכבשים של עין-חרוד איחוד. בימי חמישי היא מקבלת יום חופש לבשל לחברי עין חרוד. נראה שהיא זו שמנווטת את חיי המשפחה בשקט ובצניעות אופיינית.

• ערן: "אני מאמין באוכל התאילנדי של לן"

היום הם מוכרים בקביעות ליד הכול-בו של עין חרוד מאוחד כל יום חמישי, בשוק של בית-השיטה ובשווקים נוספים. לאטי היא אשת המכירות, כשהיא מגישה את המנות בחן המיוחד שלה. ערן, אביה, אחראי על הלוגיסטיקה, לן – המבשלת, ויחד הם צוות עסקי משפחתי. נראה שהילדים לא רק עוזרים, אלא ממש נהנים מכל העניין.
ערן מקדיש את כל זמנו לשדרוג ופיתוח העסק של משפחת גפן: "אם יהיו לנו עוד מקומות קבועים נהיה מסודרים. אני מאמין באוכל התאילנדי של לן, הוא תמיד טרי, ומבוסס על ירקות מוקפצים ומעט מאוד שמן."
לן: "ברגע שהסירים מתרוקנים, אנחנו סוגרים. לא משתמשים במזון מאתמול. ואם נשאר עודף, אנו תורמים, למשל – לחיילים או לצעירים מהשירות הלאומי שכנינו".

איזה חגים אתם חוגגים בבית?

לאטי: "בחודש אפריל התאילנדים חוגגים את חג המים, ואנו נוסעים לכפר יהושע שם מתקיים פסטיבל אוכל, מוסיקה, והופעות. אנו מתחנכים על התרבות היהודית, אם כי איננו מדליקים נרות בשבת, ולא חוגגים את סדר פסח. זה לא קריטי עבורנו. אנחנו גם וגם".


לאטי, יפה, עם שיער גולש, עיניים מלוכסנות, נזם בולט באפה. גזרה דקה כשל דוגמנית. לפני חצי שנה סיימה את שירותה הצבאי, כמאבחנת מדעי התנהגות בבה"ד החינוך, בעיר הבה"דים…".


[dfp name="728×90" height="728" width="90"]


מה את הכי מרגישה: ישראלית, קיבוצניקית, תאילנדית, יהודייה?

לאטי: "אני ישראלית, לא יהודייה, ואני לא רוצה להתגייר. ככה נולדתי. אני בודהיסטית. אתחתן רק עם אדם שיקבל אותי כמו שאני. ובטח, נתחתן בנישואים אזרחיים, כמו רבים".

לן מתערבת: "בודהה אומר 'תעשה טוב – יהיה טוב'. אנחנו מאמינים בלב טוב, בנתינה".

האם הרגשת בבית הספר או בצבא בביטויי גזענות?

לאטי: "ממש לא. יש לי הרבה חברות וחברים".

לאטי, יפה, עם שיער גולש, עיניים מלוכסנות, נזם בולט באפה. גזרה דקה כשל דוגמנית. לפני חצי שנה סיימה את שירותה הצבאי, כמאבחנת מדעי התנהגות בבה"ד החינוך, בעיר הבה"דים. ("מפעל  לייצור חיילים", כהגדרתה).
אחרי השחרור התקבלה כמנהלת משמרת בשני סניפי 'קפה גרג' בעפולה. תפקיד הדורש אחריות רבה. בערבים היא משמשת כברמנית בפאב 'הוואלי' של עין חרוד. עובדת קשה וחוסכת לטיול הגדול להודו, ואולי גם לתאילנד.
לן וערן חיים את חייהם בצנעה, מגדלים את ילדיהם באהבה, ומבשלים אוכל באהבה. תראו אותם מוכרים אגרולים, ולא רק, בירידים ברחבי העמק. הקהל שלהם כבר מכיר ומחפש אותם, והוא גדל בהתמדה. "תעשה טוב, יהיה טוב" – זו סיסמתם.

טלפון להזמנות: 052-7020122