כשראיתי את הדחפורים הורסים את בית הספר האהוב שלי לא יכולתי לעצור את הזיכרונות שעלו בראשי ואת פרץ הנוסטלגיה כי אני אדם נוסטלגי והייתי חייבת לעלות אותם על הכתב.
בשבילי ובשביל רבים, אלון-יזרעאל היה לא רק בית ספר, זה היה גם סוג של בית שני. לצד הלימודים בבית הספר, קיבלנו גם ערכים של כבוד הדדי, סיוע לזולת ואהבת הארץ. אז קחו לכם מספר דקות כל המעוניינים וצאו איתי למסע בזמן בעפולה, של אי שם בשנות התשעים. אני למדתי בבית הספר בין השנים 1992-1998, אלו היו ימים אחרים בעפולה, כולם הכירו את כולם וכולם היו בחוץ כל הזמן.
אין מה לדבר בכלל על האטרקציות שהיו אז בעפולה, הלונה פארק שהיה בסוכות עם קיר המוות ("אל תגידו מחר פן יהיה מאוחר") וספינת הפיראטים, אבל זה לפעם אחרת.
אז כאמור, אלו היו שנות התשעים היפות והמגניבות, תקופה בהחלט תמימה יותר, טרום עידן הסמארטפונים. האזנו לבקסטריט בויז, ספייס גירלס, אתניקס והיי פייב, כאשר בטלוויזיה שלטו אז הסדרות רמת אביב ג' ובוורלי הילס.
• מורים לחיים
אי אפשר לדבר על בית הספר מבלי לדבר על המורים ואיתם אני אתחיל. הנה המורים שככה שלפתי מזיכרוני, רשימה חלקית בהחלט, כי הדף קצר מלהכיל. שיעורי הספורט בבית הספר שלנו, היו שם דבר בעפולה ואיך לא? היה לנו את שוש, שאת שיעורי הספורט שלה לא אשכח בחיים (שיחקנו מלך, כדורסל, כדורגל, אגוזים פגוזים).
אפילו בכיתה ו' היה טורניר כדורגל וזכינו מקום ראשון, הודות לבני הכיתה שלי שהיו תותחים בכדורגל אחד אחד. אני רוצה גם להזכיר ולזכור את בן כיתתי חנן אוחנה יהי זכרו ברוך.
[dfp name="728×90" height="728" width="90"]
נעבור לשיעורי טבע, עם דליה מילאי שלימדה אותנו על החי והצומח בכיף גדול. יגאל מזור המנהל העביר לנו שיעורי היסטוריה מעניינים ובתיה אדרי המצוינת לימדה אותנו תנ"ך.
על שיעורי הריתמיקה הייתה אחראית שולי ועל המוסיקה הופקד שמוליק. אסתר הלפרין מחנכת משכמה ומעלה, רצינות, סדר וארגון וכן שקדנות וחתירה למצוינות למדנו אצלה. עברו השנים ועם עופרה גזית המעולה הגענו לכיתה ו'.
ששטוס היה אז ה-דבר והתחרינו בניסיון לזכות להיכנס לתוכנית. היו כמובן גם את מסיבות הכיתה באולם הספורט ואיך אפשר לשכוח את שיר הסלואו בצרפתית של סלין דיון שכיכב שם. רגע, אז על המורים דיברנו, מסיבות כיתה דיברנו על טיולים עוד לא. טיולי בית הספר היו כיפיים מאוד, נסענו להמון מקומות והכי כיף היה שאבא שלי עובדיה היקר ז"ל היה הורה מלווה עם נשק וכל המורות "חיזרו" אחריו שהוא יגיע לטיולים.
הוא הגיע בשמחה, הביא קפה ואפילו הציל ילד מנפילה בנחל השופט. אז זה ככה על קצה המזלג זיכרונותיי מבית הספר, אני מאחלת המון הצלחה וברכה לאלון-יזרעאל החדש. אם הצלחתי לרגש אתכם, להעלות חיוך ולהיזכר בתקופה היפה הזו ואפילו במעט עשיתי את שלי.