מחלה מוגדרת בחוק "כאי כושרו הזמני או הקבוע של העובד לבצע עבודתו, הנובע, על פי ממצאים רפואיים, ממצב בריאות לקוי".
עובד שאינו כשיר לעבודתו מחמת מצב בריאות לקוי, זכאי להמשיך ולקבל את שכרו בתקופת אי הכושר.
על פי דין, מעסיק אינו יכול לפטר עובד הנמצא בתקופת המחלה הצבורה לו, זאת אלא אם פיטר המעסיק את העובד והחל את תקופת ההודעה המוקדמת בטרם תקופת המחלה, אך אז יהיה זכאי העובד למצות, גם בתקופת ההודעה המוקדמת בה עדיין לא נותקו יחסי עובד-מעביד, את ימי המחלה הצבורים לו.
שיעור דמי המחלה הקבוע בחוק דמי מחלה הינו כדלקמן: עבור היום הראשון אין זכאות לתשלום דמי מחלה, עבור הימים השני והשלישי – 50% מהשכר, עבור היום הרביעי ואילך – 100% מהשכר.
רכיבי השכר שנחשבים עקרונית לצורכי מחלה הנם כדלקמן: שכר יסוד, תוספת וותק, תוספת יוקר, תוספת משפחה, תוספת מחלקתית או מקצועית.
נזכיר כי חוק דמי מחלה מעניק צבירה של 1.5 ימי מחלה לחודש בו עבד העובד 25 יום, כלומר סך הכל מדובר בצבירה של 18 ימי מחלה בשנה, ובמקרה של עבודה פחותה מ-25 יום העובד צובר ימי מחלה באופן יחסי.
עוד נזכיר כי על פי דין, ניתן לצבור ימי מחלה עד מכסה של 90 ימי מחלה.
*אין באמור לעיל להוות תחליף לקבלת ייעוץ משפטי.