קהילת הכדורגל בעמקים ובישראל בכלל נפרדה היום בצער וכאב רב מהשחקן והמאמן אילן סויסה ז׳ל. סויסה נכנע למחלת הסרטן הארורה לאחר מאבק ממושך. הוא הותיר אחריו ארבעה ילדים ואישה שתמכו בו ברגעים הקשים לאורך כל הדרך.
במהלך השנים שיחק סויסה כבלם ונחשב לאחד השחקנים המוערכים והמוכשרים, עם כשרון ולחימה בלתי מתפשרת. מעבר לכך הוא היה מאוד אהוב ואהוד גם מחוץ למגרש בקרב חבריו.
לאורך הקריירה הוא שיחק בין היתר בנצרת עלית, הפועל עפולה, עכו, הכח רמת גן וכרמיאל צפת. לפני כארבע שנים לערך הוא תלה את הנעליים והחל לאמן. התחנה האחרונה שלו הייתה בהפועל מגדל העמק, אך הוא נאלץ לסיים את תפקידו בשל מצבו הרפואי הרגיש.
בראיון לעמקניוז לפני כשנה וארבעה חודשים שיתף סויסה את חובבי הכדורגל במצבו הרפואי: "הרגשתי כאבים לפני, אבל החלטתי להתרכז במשחקים. עם ההדחה הלכתי לבדוק ממה נובעים הכאבים ושם אובחנה אצלי "מלנומה" (סרטן העור). הייתי בהלם מוחלט. לא עיכלתי את הבשורה לאורך זמן. היה לי מאוד קשה להבין במה מדובר".
[dfp name="728×90" height="728" width="90"]
קובי פורטל, דובר עיריית מגדל העמק שלו הכרות מעמיקה וארוכה עם סויסה ז"ל כתב זמן קצר לאחר מותו פוסט מרגש ברשת החברתית הפייסבוק: "ההכרות שלנו התחילה אי שם במגרש בכרמיאל. הוצאתי ידיעה על עימות חריף בינך לבין המאמן שלך, התקשרת כמה דקות אחריי ואמרת שלא היה ולא נברא – בשפה שלך: ״ערבבת״, כמו תמיד. מאז, הפכת להיות משפחה שלי, אח גדול שלי. מדבר איתך על הכל, אתה מתייעץ איתי על דברים שלא חשבתי מעולם שאדבר עם בן אדם.
עברנו יחד טיסות לחו״ל, סיפורי ערבוב שרק אתה יכול לספר, ארוחות של מלכים אצלך בבית ושיגועים בלתי פוסקים עם שחר שהפך לאחי הקטן. להספיד אותך? מאיפה אני יודע בכלל מה לכתוב. מה זה בכלל אומר להספיד בן אדם בן 45? סוס עבודה שעד לפני כמה חודשים רץ על הקווים וחילק הנחיות לשחקנים. בתור יהודי נקבל באהבה ונודה על הזכות להכיר כזה יהודי יקר כמוך. נוח על משכבך בשלום חבר שלי, אזכור אותך לעד".