נדחתה עתירה של אסירה ביטחונית לניתוח שחזור אף

האסירה סובלת מכוויות רבות בגופה בעקבות אירוע של פיגוע – במהלכו גרמה לפיצוץ של בלון גז, מעשה בגינו היא מרצה את עונש המאסר. בפיגוע נפצע שוטר ונגרמו לו כוויות בפניו ובחזהו. צילום: דוברות שב"ס

בית המשפט המחוזי בחיפה דן לאחרונה בסוגיית היקף חובתו של שירות בתי הסוהר לספק לאסיר טיפול רפואי שאינו נחוץ לתפקודו היומיומי, ואת המשקל שיש לכלילת הטיפול בסל הבריאות הכללי על חובה זו.
העותרת, בת 37 ממזרח ירושלים הינה אסירה ביטחונית, המרצה 11 שנות מאסר בגין ניסיון לחבלה בכוונה מחמירה.
היא סובלת מכוויות רבות בגופה בעקבות אירוע של פיגוע במהלכו גרמה העותרת לפיצוץ של בלון גז, מעשה בגינו היא מרצה את עונש המאסר. בפיגוע נפצע שוטר ונגרמו לו כוויות בפניו ובחזהו.
העותרת עוברת טיפולים וביקורות רפואיות בתחום האורתופדיה והפלסטיקה לטיפול בכוויותיה, שנגרמו בעקבות אירוע החבלה בגינו היא מרצה את עונש המאסר. לעותרת הומלץ על ביצוע ניתוח לשחזור אף על ידי מתלה מהמצח. ועדת חריגים לאישור טיפולים רפואיים של המשיב סירבה לאשר את מימון הטיפול, שאיננו תפקודי במהותו. העותרת טענה שעל המשיב לספק לאסיריו את שירותי הבריאות הכלולים בסל הבריאות הכללי, מבלי להבחין בין טיפולים תפקודיים לטיפולים שאינם תפקודיים. המשיב טען שחובתו למתן טיפול רפואי לאסירים מצטמצמת לטיפול הדרוש לתפקודם התקין ולשמירה על בריאותם. אישור טיפול שאינו נחוץ לשמירה על בריאות האסיר הינו צעד הנושא השלכות רוחב על משאביו של המשיב. בית המשפט דחה את העתירה.

• את מימוש זכות הפרט יש לאזן עם שמירת האינטרס הציבורי

בפסק הדין נכתב: "מתחם ההתערבות השיפוטית בהחלטות המשיב בהחלטות מקצועיות-רפואיות מצומצם למקרים המהווים סטייה בולטת וממשית מאמות-המידה של שיקול דעת סביר. הזכות לטיפול רפואי מוקנית לכל אזרח כחלק מהזכות לבריאות, אך אין היא מקימה חובה על המדינה לספק לכל אדם כל טיפול רפואי. חובת המדינה חלה על הטיפולים הכלולים בסל הבריאות, ומתרחבת לשירותים נוספים בהתקיים נסיבות מיוחדות.
הטיפול הרפואי באסירים בהחזקת שב"ס מעוגן בפקודת בתי הסוהר, בנפרד מסל הבריאות הכללי. כיוון שהאסיר נתון במשמורתה של המדינה, מוטלת על המדינה חובה מיוחדת לספק לו טיפול רפואי. יחד עם זאת, את מימוש זכות הפרט יש לאזן עם שמירת האינטרס הציבורי ומתחם הסבירות הרחב הנתון לשירות בתי הסוהר. כמסגרת כללית ליישום הזכות, על המשיב לעשות כל מאמץ כדי לאפשר לאסירים שבהחזקתו לקבל טיפול רפואי הולם, ולא לעכב את הטפול בעניינם שלא לצורך. מימוש הזכות נעשה בשלושה אפיקים: לאפשר לאסיר לקבל טיפול פרטי במימון עצמי, לספק לאסיר שירותי בריאות במסגרת סטנדרטית אחידה, ובנסיבות מיוחדות החובה מתרחבת גם לטיפולים אחרים שאינם כלולים בסל הסטנדרטי.

• "העותרת לא הוכיחה שהטיפול באף נדרש לשמירה על בריאותה"

סל הטיפולים והשירותים הרפואיים לו זכאי האסיר משב"ס מתמצה בדרוש לשם שמירה על בריאותו של האסיר, ומוציא מתוכו טיפולים שאינם חיוניים לניהול שגרת חיים תקינה ולתפקודו הרפואי של האסיר בזמן ריצוי מאסרו. סל הבריאות משמש כקו מנחה בלבד לקביעת הטיפולים להם זכאי כל אסיר. היקף הטיפולים הרפואיים המסופקים על ידי שב"ס מתוחם בהתאם לשיקולים רפואיים ותקציביים, בדומה לתיחום הסל הכללי. לפיכך, היקף השירותים הרפואיים לו זכאי האסיר לצורך שיפור איכות חייו יהיה מצומצם יותר, בהלימה לסדר עדיפויות מקצועי-רפואי.
מבחן "תפקודיות" הטיפול בו נקטה ועדת החריגים הוא למעשה המשגה של העיקרון הכללי הקבוע בפקודת בתי הסוהר, לפיו שירות בתי הסוהר מספק את הטיפול הנחוץ לאסיר לשם שמירה על בריאותו. ההבחנה בין טיפולים מצילי חיים לטיפולים אסתטיים, בהקשר של אסירים, כבר מעוגנת בפסיקה, וכלולה גם בחובת שב"ס לשמירת השוויון בין האסירים בטיפול הרפואי לו הם זוכים לפיכך, השימוש באמת המידה הבוחנת אם הטיפול המבוקש תפקודי הינו סביר ומתקבל על הדעת.
המשיב לא זנח או עיכב שלא לצורך את הטיפול בענייניה הרפואיים של העותרת, ואישר טיפולים תפקודיים אחרים שהומלצו לה. העותרת לא הוכיחה שהטיפול באף נדרש לשמירה על בריאותה ולתפקודה התקין, וגם חוות הדעת הרפואית מטעמה לא קבעה צורך תפקודי בטיפול.
נסיבות המקרה המיוחדות תומכות בדחיית העתירה. פציעת אסיר שנגרמה על ידו במכוון מהווה עילה שלא לאשר טיפול פרטי בו. בענייננו, העותרת דורשת שעלות הטיפול הרפואי בה תמומן מהקופה הציבורית, כאשר טיפול זה נגזר ישירות מהעבירות החמורות אותן ביצעה, ובגינן היא יושבת למאסר.
בהינתן מתחם התערבותו המוגבל של בית משפט זה בהחלטה מקצועית של גורמי שב"ס, העובדה כי נתקבלה בהליך תקין, ובנסיבות העניין המיוחדות – אין מקום להתערבותו של בית המשפט.
בית המשפט העיר על מספר בעיות בהסדרת הטיפול הרפואי לאסירים על ידי שב"ס: אי קביעת סל שירותים רפואיים פומבי ואמות מידה לקביעתו. הסטנדרטים הקיימים למתן טיפול רפואי נתונים לשיקול דעת מוחלט, משתנים מאסיר לאסיר, ומתבססים בעיקר על עלות הטיפול הרפואי. יש ליצור סל אחיד, לצד אמות מידה ברורות ופומביות לסטייה מסל הבריאות הכללי. במקרה זה ליקויים אלו לא השפיעו על הבירור וההכרעה, אך דברים אלו נאמרים כ"קריאת השכמה" לעתיד".