וואו. הם עשו את זה. אנחנו עשינו את זה. אליפות אירופה שנייה ברציפות והפעם אצלנו בבית. כיף ענק. איזו לחימה, איזו תשוקה, איזו אהבה, איזו נבחרת-תענוג צרוף הייתה האליפות הזאת מההתחלה ועד לסוף הכל-כך מתוק. אתם בטח מזהים אצלי התלהבות אדירה על גבול היציאה מפרופורציה בואכה אושר עילאי. ובכן, אתם ממש לא טועים. נבחרת שכוללת את יותם חנוכי (משלנו לגמרי) על הפרקט עם החיוך הרחב שלו, היד הקטלנית לשלוש וההגנה הבלתי מתפשרת. נבחרת שיש בה את אבדיה ומדר שמראים ניצוצות של כוכבות ברמת נ.ב.א. לצד אלו גם שחקנים כמו אלבר, אדם, אביבי, זיס כצוות מסייע מרהיב.
תוסיפו לתמהיל המצוין הזה את הכוחות המקומיים מהעמק-רימון (רימי) יבזורי כמאמן היכולות הגופניות, שרון אברהמי (עוזר מאמן) ואת חזי הוכמן מנהל הנבחרת וכמובן את אריאל בית הלחמי שיש לו מקום חם בלב אצל כל אוהדי גלבוע-גליל. קיבלנו לעשרה ימים של שכרון חושים נבחרת שהראתה לכולם שהשלם גדול מסך חלקיו. נבחרת שהוציאה אותנו מגדרנו. נבחרת שכיף היה לצפות בה משחקת. נבחרת לחבק ולאהוב. אל-אל ישראל!!!
ועכשיו כמובן יגיעו האלו שיורידו אותנו לקרקע (אותי ואת כל המתלהבים שכמותי). "בעוד שבועיים נישכח כולנו את הנבחרת הזאת", כך הם יגידו לנו. הכדורסל הישראלי מוצף הזרים והמתאזרחים יעלים את הכוכבים שנצצו באליפות המתוקה הזאת אל תוך הערפל של היום-יום. את אלבר, זיס, רז אדם, תומר פורת וחבריהם אולי נראה כולנו יושבים בפנים חתומות על הספסל או מכדררים באולמות ריקים בליגות הנמוכות.
יתכן שאבדיה ומדר יקבלו רק פרורי דקות בקבוצות שלהם. ואני (אופטימי נצחי שכמותי) מקווה לעתיד אחר. אני אומר שלא יעזור להם, האלו עם האג'נדות העקומות. הכדורסל והכדורסלן הישראלי ניצחו כאן. שוב ניצחו. וגם המודל של גלבוע-גליל ניצח כאן. את חנוכי הנהדר מהזכייה הנוכחית וגם את גיל בני ועידו פליישר מהזכייה באליפות אירופה של השנה שעברה נוכל כולנו להמשיך לחבק כאן אצלנו בעמק ובגלבוע. הבמה ניתנת להם ע"י הנהלה עם אופק, צוות אימון עם דרך וקהילה עם אהבה ללא תנאי.
לצידם יבנה תלכיד של חבר'ה ישראלים ואמריקאים שצמאים להצלחה. אבל לא הצלחה בכל תנאי – הצלחה עם אופק ערכי לכדורסל המקומי. לכדורסל הכחול-לבן. כדורסל ישראלי במיטבו כאן אצלנו בגלבוע. רוצו לעשות מינויים. יהיה כיף גדול.