הוא לא אורי גלר, אבל הוא יודע לכופף כפיות, גם בלי אנרגיה. התחביב של יורם נחמני מחפציבה (83) הוא תחביב מקורי ואולי קצת מוזר. הוא מפסל מכפיות, סכינים, מזלגות, וכפות, וכן מכלים של מנתחים ורופאי שיניים העשויים כולם מנירוסטה. בסדנה שלו עם פטיש ומלחציים הוא יוצר עולם של חיות: חמורים, טווסים, כבשים, נשרים, ברבורים, חלקם מוצבים בשטח הגינה, וחלקם על מדפים בבית. את חומר הגלם הוא מקבל מבתי חולים, ממטבחים, ולפעמים גם קונה בעצמו.
זה תחיל לפני 13 שנים כאשר יצא לגמלאות אחרי 30 שנות עבודה כאיש אחזקה במפעל 'פלגל' של הקיבוץ. "לקראת היציאה, מספר נחמני, חשבתי מה לעשות כשאסיים לעבוד? הרעיונות באו לי במקלחת או בזמן השינה. ידעתי שנשים אוהבות תכשיטים מכסף, לכן בחרתי בנירוסטה הדומה בצבעה לכסף". מאז כל יום, שנה אחר שנה, הוא עובד ארבע שעות בסדנה שלו הממוקמת בחדר ששכר במדגרה הישנה.
פעם בשנה היה משתתף ביריד המסורתי שהתקיים בטבעון, אבל מאז שהיריד חדל לפעול הוא לא משתתף בתערוכות מכירה. כל אוצרותיו מונחים מסודרים סביבו. היום הוא כבר לא מוכר. נותן מתנות, בעיקר לילדיו ולחברי הקיבוץ, שבתיהם מאכלסים את חיות הנירוסטה שלו. נחמני אב לארבעה ילדים, שניים חיים בארץ ושניים בחול'. חברי חפציבה שהתוודעו לפסליו מביאים לו מדי פעם סכו"ם. במנשך כמה שנים הוא ייצר חרקים למפעל 'ביו- בי' בשדה אליהו, שהעניק אותם כשי לעובדים.
כשעברתי בין הברבורים, הנשרים, החמורים התפעמתי מהאסתטיקה והעדינות הגלומים בחיות האלה בהן הפיח רוח חיים. נחמני, איש פשוט צנוע, נחבא אל הכלים, לא מהדברנים הגדולים, שמכל החיות אוהב את החמור. "אני הכי אוהב לעשות חמורים, אומר נחמני, החמורים הם האחים שלי". הפשטות שלו ושל החיה אותה הוא אוהב מסמלת את הפשטות של הטבע, של האדמה, של הפליאה.