"שירה התעוררה אחרי שלושה ימים בהן היא הייתה מורדמת ומונשמת. לחלל האוויר נזרקו מילים כמו קומה ואנחנו רק רצינו לראות שוב את החיוך של שירה שלנו. אחרי 40 דקות היא התעוררה, כאובה אבל צלולה, ואז הבנו שזכינו לנס לשנה החדשה. שירה שלנו שבה אלינו", כך, בהתרגשות רבה זיקקה אורטל טייב, 38 את החודש המאתגר שהיה מנת חלקה, לאחר שבתה שירה אסרף נפגעה בתאונת דרכים קשה בסמוך לביתם ברחוב שרת בעיר.
האם אורטל מגדלת בביתה שישה ילדים מקסימים ומחויכים. דריה, אלדר, נועם ושירה מנישואיה הקודמים ואיתמר ועופרי מהזוגיות הנוכחית שלה עם אלימלך. נראה כי ההתמודדות המורכבת לאחר התאונה לא פוגמת באווירה המשפחתית מלאת האופטימיות, למרות הטלטלה שפקדה את המשפחה, כחלק מדרך חיים שהתוו אורטל ואלימלך.
• "הספקתי לשמוע את דריה הבת שלי צועקת 'זו אחותי' ואז ראיתי את שירה על הרצפה"
השבוע, חזרה האם יחד עם בתה לאירוע שייצרב לעד בתודעה המשפחתית, שיתפה על הרגעים מורטי העצבים, חוסר הודאות והחיבוק החם שקיבלה מכל תושבי בירת העמק.
"באותו יום חמישי נעם שמלווה את שירה מדי בוקר לבית הספר גוונים בו הם לומדים ביקש לצאת מוקדם. ארבע דקות לאחר שהם יצאו הוא התקשר אליי ואמר לי בקור רוח בלתי מוסבר ששירה נפגעה בתאונה. במקביל הוא גם שלח הודעה קולית למורה שלו והודיע לה שהוא יגיע באיחור כי אחותו נפגעה מרכב. אני ואלימלך היינו בטוחים באותם רגעים כי מדובר בפגיעה קלה מכיוון שלא שמענו כלום. שמתי מכנסיים וירדתי מיד. הגעתי לכביש בידיעה שלא אראה משהו קיצוני, אבל המציאות הוכיחה לי אחרת", סיפרה אורטל, "לפתע ראיתי התקהלות הומה של עשרות אנשים, בעיקר ילדים שהיו בדרכם לבית הספר. הספקתי לשמוע את דריה הבת שלי צועקת 'זו אחותי' ואז ראיתי את שירה על הרצפה. הייתי בהלם מוחלט מהמראה שלה מדממת מראשה ושרועה על הקרקע. אני זוכרת כמות עצומה של דם סביבה והייתי בטוחה שזהו, ששירה שלי כבר לא איתנו. זה היה רגע שאי אפשר להתכונן אליו ואני, לא מאחלת לאף הורה לראות מראה שכזה – גם לא לאנשים הרעים עולם. כל הזירה בה שירה נפגעה הייתה מלאת דם. למזלנו הגיע מתנדב מאיחוד הצלה שהעניק לה טיפול ראשוני."
אלימלך: "אני ישבתי על הדשא, הדפתי את כולם, היה לי קשה, אני זוכרת בבהירות את הרגעים הקשים האלה. היה לי קשה. שירה בכתה המון, אבל הייתה בהכרה. אחרי הטיפול של צוותי מד"א בשטח הצטרפתי אליהם לבית החולים העמק בעפולה. חצי דרך ניסיתי לעכל מה שקורה, כשבחלק מהדרך אני שומעת את שירה בוכה. אמרתי לה שירה', אמא פה איתך' כשבמקביל אני שומעת בקשר חבר בצוות של מד"א אומר פגיעת ראש חמורה. ניסיתי לשאול והשתדלתי לשמור על קור רוח, תוך כדי שעניתי על שאלות הצוות. אחרי דקות ספורות הגענו למרכז רפואי העמק".
בכל הזמן הזה נותר אלימלך בחוסר ודאות, מאחר ואורטל לא לקחה עמה את הטלפון הנייד שלה: "שמעתי אמבולנסים, ומהחלון ראיתי ניידות, ואת שירה מוטלת על הכביש. לקח לי זמן להבין שזה קשור לשיחת טלפון של נעם. ממש סרט רע שאתה לא רוצה להיות קשור אליו. מהחלון גם ראיתי את אורטל מתפרקת מבכי – אז גם נפל לי האסימון שזו שירה על הכביש. לא ידעתי ממש מה לעשות. ירדתי עם הילדים וראיתי נשים יחד נעם ודריה. הן עדכנו אותי ששירה הובהלה באמבולנס להעמק יחד עם אורטל. הייתי נסער וניסיתי להבין מה קרה עד ששירה עדכנה אותי מבית החולים".
• "אמרו לנו ששירה יכולה להתעורר גם אחרי שבועות וחודשים"
הצוות בהעמק נאבק על חייה של שירה במשך שעתיים ולאחר שיוצב מצבה היא הועברה לקריה הרפואית רמב"ם בחיפה שמתמחה בפגיעות ראש. הוריה של שירה הגיעו עמה מיד לבית החולים. במשך שלושה ימים תמימים הייתה שירה מורדמת ומונשמת. הרופאים דיברו על שלל תסריטים, כולל כאלה שידירו שינה ויגרמו לסיוטים לכל הורה ממוצע.
"האבחנה הרפואית דיברה על שברים בגולגולת וברגל ימין, אבל לא היה ברור באמת מה המצב ומה חומרתו", סיפרה אורטל, "אמרו לנו שהמצב קשה אבל יציב ושהיה לנו מזל כי המתנדב מאיחוד הצלה, יחד עם הטיפול של מד"א והרופאים בהעמק וברמב"ם הצילו למעשה את חייה של שירה. במהלך האשפוז ברמב"ם הרופא הכניס אותנו לחדר צדדי ואמר לנו שצריך להתפלל להחלמתה של שירה והרבה. הכניסו אותה לחדר ניתוח לבדוק את לחץ הדימום ולוודא שאין דימום במעטפת המוח.
"אשמח שהחברות שלי יבואו לבקר אותי בבית. אני סופרת את הימים שלי חזרה לבית הספר. בינתיים אני רוצה ללכת לקניות עם אמא בקניון או לשבת בבית קפה איתה"
[dfp name="728×90" height="728" width="90"]
הם ציינו בפנינו כי אם שירה תעמוד בניתוח יעשו קיבוע של הירך במטרה שתחזור למקום. ביום שבת בלילה הרופאים הפסיקו את חומרי ההרדמה. אמרו לנו ששירה יכולה להתעורר גם אחרי שבועות וחודשים ובאוויר נזרקו מילים כמו קומה, אבל אנחנו התפללנו לנס הפרטי שלנו והוא אכן הגיע. אחרי 40 דקות שירה התעוררה. אלו היו דקות שנמשכו כמו נצח, למרות שהכינו אותנו מראש. היא התעוררה כאובה, מעורפלת, אבל לשמחתנו צלולה ומתקשרת. הדבר הראשון שהיא ביקשה היה להצטלם איתי וכמובן שעשיתי את זה בחפץ לב ועם חיוך מלא אושר.
ככל שהזמן עבר והימים נקפו מצבה השתפר. אנחנו בטוחים שזה בעזרת התפילות של כל האנשים הטובים ותושבי עפולה המקסימים שלא עזבו אותנו לרגע, גם ברגעים שחייה של שירה היו תלויים בין חיים למוות ושהסיכויים להחלמתה לא נראו מזהירים. בפרספקטיבה לאחור אני חושבת שהשיחה עם הרופא ברמב"ם היה הרגע הכי קשה ומלחיץ בכל הימים הללו".
• "יש לנו בבית ילדה חזקה, שורדת"
שירה שהתה במשך 11 ימים ברמב"ם, חלקם במחלקת הילדים וביום כיפור הפתיעה אורטל את אלימלך והודיעה לו שהם שבים הביתה, "שמחנו שהיא לא נפגעה במוח", אמרה אורטל, "שירה דיברה לעניין וזה אפשר לנו לשחרר אנחת רווחה. יש לה עד היום פגיעות לא פשוטות בלשון המעטה אבל לאט לאט נתגבר על הכל. היא עדיין מתניידת על כסא גלגלים ולא יכולה לדרוך על הרגל, סובלת מפגיעה בעין ובאוזן ותצטרך לעבור בקרוב ניתוח שלישי וטיפולי פיזיותרפיה. יש גם כמובן את ההיבט הרגשי אבל אנו מקבלים את הכל באהבה והשלמה, עם פרופורציות שיכול היה להיות הרבה יותר גרוע. כמו שהיא התעוררה מהר, אנחנו בטוחים שהיא תשוב במהרה לתלם". אלימלך מוסיף: "יש לנו בבית ילדה חזקה, שורדת, היא רצתה לחיות ולא נתנה לנו לסבול יותר מדי".
בטרם התאונה הייתה שירה ילדה פעילה, שאהבה לשחק ולרוץ, "להרגיש כל פינה בבית", מסבירה אמה, "אנחנו נעשה הכול שהמצב ישוב לקדמותו. אנחנו רוצים ילדה בריאה בבית והכי חשוב ילדה שמחה וחיונית".
איך אתם מצליחים לשמור על אופטימות אחרי אירוע כל כך קשה?
אורטל: "זה קשור לאורח החיים שלנו. יש לנו בבית שישה ילדים, אחד מהם עם צרכים מיוחדים, אבל המוטו שלנו הוא לא לרחם על עצמנו. אנחנו משתדלים לחייך כמה שיותר ומתי שאפשר. זה לא אומר שאין לנו רגעים קשים ומאתגרים על בסיס יום יומי, אבל אנחנו משתדלים לראות את הטוב ולא את הרע, לראות את היש ולא את האין. במהלך חג הסוכות ישבנו כולנו בסוכה וצחקנו עם שירה והיו אלה רגעי אושר מזוקקים. במהלך ראש השנה לא העזתי בכלל לחשוב שרגע כזה יכול להתרחש לכן מנקודת ראותי בחיים לא צריך לקחת שום דבר מאליו, אפילו את החיים מעצמם. הפסקנו לתכנן את היום ואת המחר. אני חושבת שלהיות עצוב ועגום לא תורם לשום דבר. אני מודה גם על הטוב וגם על הרע".
"אנחנו משתדלים לחייך כמה שיותר ומתי שאפשר. זה לא אומר שאין לנו רגעים קשים ומאתגרים על בסיס יום יומי, אבל אנחנו משתדלים לראות את הטוב ולא את הרע, לראות את היש ולא את האין"
[dfp name="728×90" height="728" width="90"]
לבני הזוג היה חשוב מאוד לציין שוב ושוב את התמיכה והסיוע מתושבי העיר, ממנהלת בית הספר גוונים אילנית בן ישי, מהמורות, ועד ההורים, וסתם אנשים טובים באמצע הדרך שהוכיחו למשפחה כי ברגעים קשים שכאלה קהילת עפולה שמה את כל המחלוקות בצד ומתגייסת לסייע. "מלבד בית הספר גוונים שהוא משפחה של ממש והוא הכי טוב שיש חשוב לי גם לציין את התמיכה של הוריי שוקי ודליה ואת ראש העיר אבי אלקבץ שהקפיד להתקשר אלינו מספר פעמים מדי יום בכדי להתעניין במצבה של שירה. הוא דיבר איתה וחיזק אותה ובהמשך גם הזמין אותנו לביקור מרגש בלשכתו. כל מחלקת החינוך בראשות טינה ולדמן גם סייעו לנו ועל כך אנו מודים להם. היו לי גם אינסוף הודעות תמיכה בפייסבוק ובוואטס אפ", הוסיפה האם אורטל.
• "אני מתגעגעת לכיתה שלי"
שירה עצמה מספרת כי היא מרגישה יותר טוב ומתגעגעת לשחק עם החברות בבית הספר וללמוד בשיעורי השפה והאנגלית, "אני צריכה להמתין עוד כשבועיים עד שאוכל לשוב לדרוך שוב על הרגל שכואבת לי פחות", סיפרה שירה, "אני מתגעגעת לכיתה שלי ואשמח שהחברות שלי יבואו לבקר אותי בבית. אני סופרת את הימים שלי חזרה לבית הספר. בינתיים אני רוצה ללכת לקניות עם אימא בקניון או לשבת בבית קפה איתה יחד".
אורטל מספרת כי לאחר החגים הילדים יזכו לטיפול מגורמי מקצוע, "כל הבית חטף זעזוע רציני, לא רק שירה", סיפרה אורטל, "גם נעם שהיה איתה בתאונה, וגם אנחנו. כולנו בסיפור הזה יחד וכולנו כמשפחה נתמוך בכולם. אחרי התאונה שירה הפכה למרכז של הבית, ואנחנו נעשה הכל שהאירוע הזה יהיה מאחורינו כמה שיותר מהר".