מסתכלת לסרטן בידיים

הסתכלות, מישוש בעמידה, ישיבה, בשכיבה, עיסוי וסחיטת הפיטמות, כל הפעולות הפשוטות הללו יכולות להציל חיים שלמים של נשים שלוקות בסרטן השד המאיים, אבל לא פעם, נשים רבות מתעלמות מאותן פעולות, מי מבחירה ומי מחוסר ידע.
סיפורה הקטן, אך המרגש והאנושי של דקלה לוי, אחות במרפאת נשים של שרותי בריאות כללית בבית שאן, הוביל לפיתוח מודל, בקונספט מקורי שמטרתו להגביר את המודעות והאחריות לבריאות השד- בקרב כל אישה בקבוצת סיכון אך לא רק.

• "הבית ספר הכי טוב עבורי"

לוי, 34, ממושב שדה נחום בעמק המעיינות נשואה לשלמה. היא אם לנעם בן ה-7 ועידו בן חמש וחצי. את לימודי האחיות היא סיימה בהצלחה במרכז הרפואי העמק בעפולה, ומשם הדרך ללימודי תואר בסיעוד באוניברסיטת חיפה הייתה קצרה.
את תחילת דרכה המקצועית עשתה בחדר המיון במרכז הרפואי העמק בעפולה, בו עבדה במשך ארבע שנים, "זה היה הבית ספר הכי טוב עבורי", היא נזכרת, "העבודה היא אינטנסיבית ותובענית, אבל מספקת. האנשים, האקסטרים, המקרים המגוונים, כולם תרמו לי לחיים המקצועיים".

---

"יצרתי כלי ממוקד מטרה, פשוט, זמין ואפקטיבי לנשים. אני בעצמי מחלקת היום את הגלגל להמון נשים במרפאה, חלק לוקחות אותו לבד ולי יש סיפוק שתרמתי את חלקי למודעות שלהן"

 

---

• הגילוי

לפני מספר חודשים ישבה דקלה לשיחה שגרתית עם חברתה מורן בן חמו המתגוררת אף היא בשדה נחום. בשיחה שיתפה אותה חברתה כי אחותה לירון דליות בוקסר, נפטרה מסרטן השד לפני ארבע שנים, ביום הולדתה ה-35, ארבעה חודשים לאחר גילוי המחלה. לירון, שלא הייתה נשאית, הותירה אחריה בעל, ערן, ושני ילדים, עילי בן ה-12 ורותם בן ה-7.
הסיפור הכה בדקלה כברעם ביום בהיר, "ידעתי שאחותה של מורן נפטרה בגיל צעיר, אבל אף פעם לא העמקנו בנושא. לירון נפטרה בגיל צעיר מאוד, ובמקרה שלה לא היו נורות שהיו אמורות להבהב כחלק מקבוצות סיכון. קצת אחרי השיחה, חשבתי באיזו דרך אני יכולה להגביר את המודעות לסרטן, כיצד אוכל ליצור כלי שיעורר את הנשים".
אחרי שגיבשה במוחה מספר רעיונות, החלה דקלה לעבור לשלב הפרקטי. היא ציירה, שלב אחר שלב, גלגל לבדיקה עצמית ובו מידע לנשים ובו כל המידע הנדרש לביצוע בדיקה עצמית של סרטן השד.
הגלגל כלל את שלב ההסתכלות, עיסוי וסחיטת הפיטמה בשד, מישוש השד בשכיבה ומישוש בעמידה ובישיבה. לאורך תהליך הפיתוח היא נעזרה באחות האחראית של המרפאה.

• "החלטתי ללכת עם הלב והרעיון"

נרגשת מהגיבוש הראשוני של הגלגל, שיתפה דקלה את מורן בכלי שיצרה ולשמחתה קיבלה ממנה ומיתר הקולגות שלה פרגון רב. אט אט הרעיון החל לקרום עור וגידים ולהתגבש ובהמשך, הראתה אותו דקלה במפגש סיעור מוחות עם נציגי המרפאה, ההנהלה והשיווק שהחליטו בו במקום לקדם אותו ולעצב אותו כמארז מעוצב.

---

לעת עתה אף אישה לא סירבה לקחת אותו או שלקחה והשיבה. מנקודת מבטי מספיק שהוא יהיה בבית שלה, במקום שהיא תראה אותו ומדי שנה תעשה בו שימוש.

---

• "בסופו של דבר ברור לי שלא המצאתי שום דבר חדש"

"במרפאה אומרים לי שהחזרתי עטרה ליושנה, שהחזרתי למרכז את הבדיקה הבסיסית לאיתור וגילוי מוקדם של סרטן השד", מספרת דקלה. "בסופו של דבר ברור לי שלא המצאתי שום דבר חדש, יצרתי כלי ממוקד מטרה, פשוט, זמין ואפקטיבי לנשים. אני בעצמי מחלקת היום את הגלגל להמון נשים במרפאה, חלק לוקחות אותו לבד ולי יש סיפוק שתרמתי את חלקי למודעות שלהן ואולי גם לאיכות חייהן בעתיד. חלק מהנשים מאוד מפרגנות לגלגל, למרות שמרביתן לא יודעות שאני יזמתי את הקונספט.

כמובן שזה מספק. אני גם שמחה שמרבית הנשים מתעניינות בגלגל והבטיחו לעשות בו שימוש, ולעת עתה אף אישה לא סירבה לקחת אותו או שלקחה והשיבה. מנקודת מבטי מספיק שהוא יהיה בבית שלה, במקום שהיא תראה אותו ומדי שנה תעשה בו שימוש.
אני חייבת לתת קרדיט בכל התהליך הזה לאורנה גבאי, מנהלת הסיעוד במרפאת בית שאן א' שחיזקה,דחפה ומחזקת את ידיי ונותנת לי את המעוף.
יש לה חלק שקט ומרכזי מאוד בתהליך הזה. תודתי נתונה גם לד"א אמיר ישראלי, כירורג במרפאת כירורגית שד בבית שאן – שתמך ועודד אותי.
לצערי, יש תחושה בקרב הציבור הנשי כי סרטן השד הוא נחלתן של נשים מבוגרות והתפיסה הזו מוטעית. בסופו של דבר כולנו רוצים שנשים תהיינה עם אצבע על הדופק והגלגל הזה הוא עוד כלי מיני רבים להגברת המודעות. בידיים שלנו אנו יכולים לשמור על חיינו, ולכן גם היה חשוב לי שיהיה כתוב 'בידיך' על הגלגל", סיכמה דקלה.