הסיפור רחב היריעה שלנו מתחיל מהסוף להתחלה שאליה עוד נגיע, בביקור בכפר הילדים בעפולה עלית, אחד הכפרים עליהם היו אמון יוסי גושן, במסגרת תפקידו כמנכ"ל המפעל להכשרת ילדי ישראל. על חזיתו של אחד ממבני המגורים בכפר נכתב באותיות בגופן גדול ומודגש, יחד עם איור נעים לעין, אחד המשפטים הקרובים ללבו של גושן, "כל מה שילד צריך, זה מבוגר אחד שיאמין בו", משפט עליו חתום הרב שלמה קרליבך.
ברגע שגושן עובר בסמוך לקיר המבנה, עיניו בורקות ונראה שקריירה חינוכית מרשימה, שנמתחת ומתפרסת לאורך חמישה עשורים מתנקזת לרגע אחד קטן, חזק ומזוקק, משל נכתב עליו.
בימים האחרונים הוא מסתגל ל'טייטל' חדש, גמלאי, תואר שזר לו ושספק אם יחזיק מעמד זמן רב, נוכח התכניות העתידות שלו. כשהוא מחשב מסלול מחדש יצאנו עמו למסע מרגש בתחנות חייו. התחלנו בכפר הנוער ויצו ניר העמק שהפך למפעל חייו-הלכה למעשה, המשכנו למתנ"ס ויצו בעפולה אותו הוא ניהל במשך קרוב לעשור, משם פנינו לבית הילדים בעפולה עלית שהיה קרוב ללבו, במסגרת תפקידו כמנכ"ל המפעל להכשרת ילדי ישראל, וסיימנו בשני ביקורים נוספים בבנין עיריית עפולה, בו הוא שימש במשך כקדנציה כממלא מקום ראש העיר ובסניף אנוש בו הוא משמש כיו"ר ההנהגה. יוצאים לדרך.
• תחנה ראשונה: מדריך ומנהל פנימייה בויצו ניר העמק
גושן בן 67, תושב עפולה, נשוי לנעמי, מנהלת רשומות ארצית בשירותי בריאות כללית ומנהלת הרשומות של מרכז הרפואי העמק בעפולה. הוא אב לשלושה ילדים. את שנות ילדותו ונערותו עשה במושבה פרדס כרכור.
"ניר העמק זה הבית שלי ותמיד יישאר הבית. פה ביליתי את מרבית שנותיי, פה נישאתי לרעייתי, פה גידלתי את ילדיי ופה לשמחתי הצלחתי להוביל שינוי שמשפיע על אלפי תלמידים"
[dfp name="728×90" height="728" width="90"]
כשהתגייס לצה"ל, הוא החל גיבוש בסיירת מטכ"ל, אך מחלתו של אביו הובילה אותו לוותר על המסלול היוקרתי והוא הוצב לשירות במחנה עמוס, שם שימש כמפקד מחנה. ביקור של נציג מעיריית עפולה בבסיס, הוביל אותו לראיון עבודה כמדריך חינוכי בכפר הנוער ויצו ניר העמק. הנציג וגושן לא שיערו שהראיון יוביל ל"רומן" ארוך שנים.
גושן השאיר רושם חיובי על המראיין והתקבל לעבודה מיידית, תחילה כמדריך ובתום ארבע שנים הוא קודם לתפקיד מנהל הכפר. בשנים בהם עבד לצד הילדים הוא הרחיב את ידיעותיו וסיים בהצלחה תואר ראשון ושני בחינוך באוניברסיטת חיפה.
• תחנה שנייה: מתנס ויצו עפולה
אחרי שנים של התפתחות וקידום הכפר, פנה גושן לניהול מתנ"ס ויצו בשיכון עובדים עפולה, והוא נמנה על מקימיו. "קבלת הפנים שלה זכינו לא הייתה עדינה בלשון המעטה", נזכר גושן, "זו הייתה תקופה מורכבת ומאתגרת וחלק לא קטן מהדיירים בשכונה ראו בי וביתר העובדים את נציגי הממסד. באותה עת האבטלה חגגה ואנשים התקשו לשרוד. לא פעם היו מיידים לעברנו אבנים, ושוברים לנו חלונות אבל למרות זאת הצלחנו אט אט לקרב את הקהילה אלינו. ילדים, בני נוער, נשים, עולים ועוד החלו לפקוד את המתנ"ס שוקק הפעילות וזיהו בו מרכז ופלטפורמה להתפתחות אישית. הם פשוט הבינו שהמרכז הזה יכול לשרת אותם וכן שהם יכולים להינות משלל הקורסים והפעילויות. תחת המתנ"ס הפעלנו מרכז להכשרה מעשית מקצועית".
• תחנה שלישית: סניף אנוש עפולה
בעת שהפעילות במתנ"ס ויצו התרחבה כל העת, התבקש גושן להקצות חדר פעילות עבור מתמודדי אנוש, שזכו בעת ההיא לכינויים לא מחמיאים בלשון המעטה. גושן, שמצא חשיבות רבה להשתלבותם של המתמודדים בחברה, כשווים בני שווים, נענה בחיוב והקים בעבורם מועדון. כחלק מהזיקה שלו למתמודדים הוא מונה ליו"ר הנהגת הסניף בעפולה, תפקיד שהוא ממלא עד היום בהצלחה יחד עם יתר חברי ההנהגה. אחד הצעדים המרכזיים שהוא הוביל, היה הקמת מרכז למתמודדים שבימים אלה מתרחב ושהוא היה שותף לטקס הנחת אבן הפינה שלו רק בשבוע שעבר, "עניינתי את מנהל אנוש הארצי ברכישת בית אבות בעפולה, למרות שבעירייה לא ממש התלהבו מכך ואף כעסו עליי", הוא נזכר, "בסופו של דבר הצעד נעשה והיום למתמודדים יש בית אמיתי שיורחב כבר בקרוב".
• תחנה רביעית: פוליטיקה ועיריית עפולה
המעורבות החברתית הובילה את גושן במהלך השנים להתערות גם בביצה הפוליטית, עד לימים אלה. במשך שנים רבות הוא נחשב לאחד מבכירי תנועת הליכוד בעפולה והעמקים. בשנת 1998 הוא התמודד מול על ראשות העיר והפסיד בהפרש קולות זעום לראש העיר המכהן היום יצחק מירון. למרות זאת הוא המשיך לקחת חלק פעיל בעשייה והיה ממלא מקום ראש העיר בקדנציה האחרונה של אבי אלקבץ. בתקופה זו הוא שימש גם כחבר מועצת העיר וקידם נושאי חינוך רבים עליהם הוא היה אמון.
"אהבתי מאוד והתחברתי מאוד לכל העשייה במסגרת המפעל להכשרת ילדי ישראל, לכן גם החלטתי להתמודד על התפקיד. השנים שעברתי כמנהל המפעל הובילו אותי לתובנה שאין מתכון יותר מתאים עבור בני הנוער הללו"
[dfp name="728×90" height="728" width="90"]
האם הזמן שהתפנה כעת לגושן בלוח הזמנים העמוס לעייפה שלו ישיב אותו למרכז הבמה הפוליטית? ובכן, כמו כל פוליטיקאי מיומן ועתיר ניסיון גושן מעדיף לשמור את הקלפים קרוב לחזה ולומר שמבחינתו הכול פתוח, "עוד לא חשבתי על זה", הוא הוסיף בחצי חיוך שמותיר המון חומר למחשבה.
• תחנה חמישית: מנכ"ל כפר הנוער ויצו ניר העמק
חזרה במנהרת הזמן: אחרי תשע שנים בתפקיד מנהל מתנ"ס ויצו עפולה, שב גושן לניר העמק, הפעם בתפקיד הבכיר ביותר, מנכ"ל הכפר, התפקיד שאולי הוא הכי מזוהה עמו לאורך הקריירה ולא בכדי. גושן קיבל כפר עם תדמית מורכבת ואפורה והפך אותו תוך כדי תנועה למוסד חינוכי נחשב, עם רשימת המתנה של תלמידים, מתקנים מתקדמים ותוכנית לימודים ייחודית. לאורך השנים הוא נתקל השכם וערב בבוגרים של הכפר, שאוחזים במשרות מפתח בכל הסקטורים, החל בעסקיים והציבוריים וכלה בצבאיים והמדיניים. את מרבית הבוגרים הוא מזהה על פי שמות המשפחה ואילן היוחסין המשפחתי שחלק ניכר ממנו עבר בדרך כזו או אחרת בכפר עליו הוא היה אמון במשך תקופה כל כך ארוכה. המפגשים הבלתי אמצעיים עם בוגרי הכפר מהווים עבורו תחושת סיפוק של ממש, אמיתית ואותנטית. עדות לקשר המיוחד שנרקם בינו לבין בוגרי הכפר, בא לידי ביטוי בהשתתפות שלו השבוע כאורח כבוד במסיבת בר מצווה בנהרייה, של בנו של בוגר הכפר, כיום אלוף משנה בכיר בצה"ל.
"בשלב ראשון אני רוצה לנוח. מיותר לציין שאמשיך בפעילות התנדבותית ענפה ויש עוד כמה אופציות שמונחות לפתחי, אבל כרגע אני באמת רוצה לנוח"
[dfp name="728×90" height="728" width="90"]
"ניר העמק זה הבית שלי ותמיד יישאר הבית", הוא אומר באופן חד משמעי, "פה ביליתי את מרבית שנותיי, פה נישאתי לרעייתי, פה גידלתי את ילדיי ופה לשמחתי הצלחתי להוביל שינוי שמשפיע על אלפי תלמידים. המוטו שלי היה לשלב בין הפדגוגיה לתשתיות. בתחילת הדרך רעננתי את הצוות. הוספתי אנשים מלאי אנרגיה, כאלו שהרצון להוביל שינוי חינוכי הוא נר לרגליהם. הוחלפה גם שדרת הניהול, ומערך צעיר, תוסס ויצירתי הוזרם למערכת. כאן למעשה התחיל השינוי. עם השנים קשה היה להתעלם מהרוח החדשה שנושבת בויצו ניר העמק והפידבקים היו נהדרים. ברמה של המתקנים, עלה בידי לגייס תקציבים, בעיקר מארצות הברית, לטובת שדרוג הכפר. בנינו בניינים חדשים בפנימייה ובבית הספר, אודיטוריום חדש, אולם ספורט, בית כנסת, מגרשי ספורט, מעבדות מתקדמות, השקענו רבות גם בחזות הכפר ועוד. הכפר פשוט עבר מתיחת פנים של 180 מעלות ותאם את רוח הזמן. ממוסד לימודי איזוטרי, הפכנו את ניר העמק למוסד חינוכי מוביל ומשגשג.
[dfp name="728×90" height="728" width="90"]
אני מאמין בכל ליבי במשפט 'בית נאה מרחיב את דעתו של האדם', ועל פי המוטו הזה קידמתי יחד עם הצוות המופלא של ניר העמק פרויקטים רחבי היקף, בין היתר את 'בית לבוגר' שמאפשר לבוגרים ולחיילים בודדים להמשיך להתגורר בכפר. את הפרוייקט הזה אימצו כפרים נוספים. פעלתי גם לקידומו ובנייתו של 'בית רות' לבנות בסיכון. אחרי שלושה עשורים החלטתי להתמודד על תפקיד מנכ"ל המפעל להכשרת ילדי ישראל שהשתלב בצורה הרמונית עם פעילותי החינוכית לאורך השנים הרבות. אני שמח שאסתי כהן, המנהלת הנוכחית ממשיכה לקדם את הכפר.
הייתי בטוח ורגוע שאני משאיר את הכפר בידיים טובות ונאמנות ולשמחתי המציאות הוכיחה שצדקתי".
• תחנה שישית: מנכ"ל המפעל להכשרת ילדי ישראל
אל תפקיד המנכ"ל להכשרת ילדי ישראל הגיע גושן עם רזומה עשיר.
המפעל אותו הוא ניהל במשך תשע שנים ארוכות שם לו למטרה לאורך כל שנות פעילותו, לחנך, לטפל ולשקם ילדים בסיכון בעלי פוטנציאל שכלי תקין, הבאים מסביבה סוציו-אקונומית קשה ומקפחת ביותר המחייבת את הוצאתם מהבית על ידי רשויות המשפט והרווחה. ילדים אלו מגיעים ממשפחות שאינן מסוגלות לספק את צרכיהם הבסיסיים ביותר. נכון להיום מתחנכים במסגרות החינוכיות של המפעל 960 ילדים ובני נוער, עבורם המפעל להכשרת ילדי ישראל הינו בית חם ואוהב במסגרת חינוכית משקמת מקדמת חמה ותומכת "הכי קרובה לבית". יחודו של המפעל הוא בגישה החינוכית על פיו מנוהלים מוסדותיו – גישה המכונה "המודל החינוכי משפחתי". זהו מודל חינוכי המבוסס על שני יסודות עיקריים: האחד – העמדת הילד במרכז, קרי – מטרת החינוך – הילד עצמו – אישיותו חייו ואושרו; השני – חינוכו של הילד בקבוצה בעלת אופי משפחתי תוך שימת דגש על ילדות מאושרת ומלאה במסגרת משפחתית, כפי שזוכה לה כל ילד שנולד למשפחה בריאה.
[dfp name="728×90" height="728" width="90"]
"אהבתי מאוד והתחברתי מאוד לכל העשייה במסגרת המפעל להכשרת ילדי ישראל, לכן גם החלטתי להתמודד על התפקיד", אמר השבוע גושן, "השנים שעברתי כמנהל המפעל הובילו אותי לתובנה שאין מתכון יותר מתאים עבור בני הנוער הללו. הרעיון של זוג הורים שמטפלים באינטימיות בתריסר ילדים, יחד עם ילדיהם הביולוגיים הוא נהדר, עם כל הקשיים הכרוכים בכך".
• תחנה שביעית: יוסי גושן, לאן?
בחודש האחרון היה עסוק גושן בעיקר בהשתתפות במסיבות פרישה בכל המקומות בהם הטביע את חותמו. האירוע המרכזי נערך באשדוד ובמסגרתו בני נוער המתחנכים ומתגוררים בכפרי המפעל להכשרת ילדי ישראל, הפיקו בעבורו בעמק רב וביצירתיות ראויה לציון ערב פרישה מושקע במיוחד. בתום האירוע הם התעקשו להצטלם עמו לכמה וכמה "סלפיים" למזכרת, וגושן, עם חיוכו המוכר, נענה להם בחפץ לב.
אז מה צופן לגושן העתיד? "בשלב ראשון אני רוצה לנוח", הוא אומר לאחר שהתרגל שנים אחרונות ליומן גדוש בפגישות ומשימות, "אחר כך אצא ליפן לטיול שישלב כנס בו אשתי מציגה. מיותר לציין שאמשיך בפעילות התנדבותית ענפה ויש עוד כמה אופציות שמונחות לפתחי, אבל כרגע אני באמת רוצה לנוח", הוא אומר לסיום.
• הקולגות מספרים על גושן: "אני בטוחה שיוסי ימשיך להיות חלק בלתי נפרד מהמפעל ומחיינו"
"אני עובדת כאם במשפחתון מזה כשנתיים. לא חשבתי מעולם שאעבוד בעבודה שכזו, להיות אם ל-12 ילדים, ביחד עם שני ילדיי. אבל יוסי, בדרכו המיוחדת, נסך בי ובבעלי אביי ביטחון רב והבנתי מיד שיש לנו גב ואפשר לקפוץ למים העמוקים.
נכון, לא הכול פשוט, יש התמודדויות לרוב ואתגרים לא פשוטים, אבל התמיכה של יוסי והמפעל מעניקים לנו את הכוחות להמשיך. עם העזיבה של יוסי אני חשה סוג של נטישה, אבל אני שמחה עבורו ובטוחה כי הוא ימשיך להיות חלק בלתי נפרד מהמפעל ומחיינו".
• "אני וחבריי הרבים הם תוצרים של האג'נדה החינוכית של גושן"
"אני תמיד מזכיר בהומור שיוסי ואני נכנסו יחד לכפר הנוער ויצו ניר העמק שהפך להיות בית שני עבורו וגם עבורי, הוא כמנכ"ל ואני כתלמיד כיתה ז' בחטיבת הביניים. עכשיו, בעת שהוא פורש, אני מנהל את מתנס ויצו בעפולה, אותו הוא ניהל עבר במשך שנים ארוכות בהצלחה.
זו מבחינתי סגירת מעגל כפולה. אני וחבריי הרבים הם תוצרים של האג'נדה החינוכית של יוסי שתרם רבות לכולנו, הן ברמה החינוכית והן ברמת המתקנים, החברה והקהילה".
• "יש בויצו ניר העמק תחושה של משפחה ושליחות וקרדיט רב לכך מגיע ליוסי"
"יוסי לימד אותי שילד תמיד נולד טוב, זה הבסיס. אנחנו כמבוגרים טעינו איפשהו בדרך, אם זה הוריו, הגננת, המחנכים או בוגרים אחרים. בסופו של דבר אנחנו פה בשביל הילדים. בעת שיוסי שימש כמנהל הכפר אני שימשתי כמורה ומרכזת מקצוע. יוסי היה מנהל שנתן מקום לכולם, הוא האמין בדלת פתוחה ואני אימצתי זאת במשנת הניהול שלי. תמיד הוא היה פתוח לשמוע ולהקשיב. התהליך שהוא הוביל בכפר לאורך השנים הוא מדהים והוא פרץ כמו מטאור. במהלך התקופה בה הוא ניהל את ניר העמק נרשמה בו התפתחות עצומה ומספר התלמידים עלה מדי שנה בשנה.
הוא ידע להשיג תקציבים, אבל מעבר לכך, ידע לעשות בהם שימוש נכון, למנף אותם ולהפנות אותם למקומות חשובים. אני באופן אישי קיבלתי כפר מכובד, עם מיתוג איכותי ושם טוב ובאופן אישי לא הייתי בוחרת כפר אחר. יש פה תחושה של משפחה ושליחות וקרדיט רב לכך מגיע ליוסי. התחושה הזו מלווה את המורים, התלמידים, הוריהם ועובדי הכפר. זו המורשת של יוסי".
• "הגיע הזמן שיוסי ינוח קצת אחרי 50 שנה של פעילות אינטנסיבית"
"יוסי הוא קודם כל חבר, דרכנו מצטלבות כבר 40 שנה יחד בתפקידים שונים ומקבילים, עוד בתקופה שהוא היה בניר העמק. עבדתי מול יוסי לאורך השנים האחרונות בהנאה צרופה. יוסי הוא קודם כל אדם, חבר, איש מקצוע ומחנך בכל רמ"ח איבריו. כשהוא מגיע לכפר הילדים פונים אליו כחבר, בצורה טבעית לחלוטין. הוא היה ויישאר פה בן בית. ליוסי הייתה תרומה נכבדה לביסוסו של המפעל להכשרת ילדי ישראל בכלל, ולכפר הילדים בעפולה עלית בפרט.
הוא יצק מסד נכבד במפעל וגם כמובן בכפר בו הוא מאוד משמעותי. תמיד עם אוזן קשבת, ליווה אותנו בימי שמחה וימים יותר קשים ויש כאלה. לצד זה שהוא אדם נחמד הוא יודע לקבל החלטות קשות, אבל זאת הוא עושה בנועם וברגישות. מבחינתי זו לא ממש פרישה, כי מיוסי לא נפרדים כל כך מהר. אני בטוח שהוא ימשיך להיות שגריר נאמן של הכפר והמפעל גם בעתיד. אני שמח בשבילו שהוא יוצא בשיא כוחו ופעילותו, עם שתי רגליים על הקרקע. סוף סוף הוא ינוח קצת אחרי 50 שנה של פעילות אינטנסיבית".
• מומלץ ליקיר העיר עפולה
בימים אלה מתגבשת קבוצה של אישי ציבור ותיקים ומוערכים מעפולה, ממגוון מגזרים, המתכוונים להגיש את המלצתם לבחור ביוסי גושן לקבלת עיטור "יקיר העיר עפולה". "יוסי ראוי לעיטור", אמר השבוע אחד התומכים במועמדות, "מאחוריו חמישה עשורים של תרומה לחינוך בעיר ובכל הארץ. מנקודת ראותי ההערכה הזו מתבקשת".
אות יקיר העיר מוענק, לאנשים, על פועלם, התנדבותם ועשייתם למען הקהילה, העיר עפולה ולמען המדינה. יקירי העיר נבחרים על ידי וועדה הכוללת את חברי מועצת העיר מבין עשרות מועמדים, תושבי העיר, על פי תקנון שנכתב במיוחד למטרה זו.
על פי הקריטריונים שנקבעו תושב העיר יהיה לזכאי לאות "יקיר העיר" אם התבלט בעשייה למען החברה והקהילה והצטיין בתרומה יוצאת דופן ובמעשי מופת (שלא למטרות רווח) תושב העיר שתרומתו יוצאת דופן הינה מתמשכת ותרמה באופן מכריע לקידומה של העיר ולהאדרתה באחד מתחומי העשייה הציבורית כגון: בניין העיר והארץ, תרבות, אומנות, חינוך, ספורט ועוד.