ראש השנה ויום הכיפורים בראי המשפט

הטור של עו"ד לידור איזון תואר ראשון ושני במשפטים: לקראת יום כיפור, על הכרעת הדין, האבחנה בין שתי נקודת זמן "בראש השנה יכתבון ובצום יום כיפור יחתמון" ועל מושג התשובה

" בראש השנה יכתבון
ובצום יום כיפור יחתמון:
כמה יעברון וכמה יבראון
מי יחיה ומי ימות
מי בקצו ומי לא בקצו
מי במים ומי באש
מי בחרב ומי בחיה
מי ברעש ומי במגיפה
מי ינוח ומי ינוע
מי יישקט ומי ייטרף
מי ישלו ומי יתייסר
מי ירום ומי יישפל
מי ייעשר ומי יעני:
ותשובה ותפילה וצדקה
מעבירין את רוע הגזירה! "

• הכרעת הדין

"ונתנה תוקף" הינו פיוט שמגלם את הרעיון אודות אדנות הבורא בעולם, את הגישה כי הוא זה שיגזור על האדם אם יהיה עשיר או עני, שיגזור מי ימות "ברעש ומי במגפה" הוא השופט ולו המשפט.
כפי שניתן לראות, הבית אותו העתקתי מהפיוט, מתחיל באבחנה בין שתי נקודת זמן "בראש השנה יכתבון ובצום יום כיפור יחתמון" לאבחנה זו משמעות עצומה לאדם המאמין, היא בעצם מגלמת בתוכה את חלון ההזדמנויות שלו לחזור בתשובה ולתקן את מעשיו, אם ירצה בכך, להיחתם לזכות ביום כיפור גם אם נכתב לחובה בראש השנה, אגב, הואיל והשם יתברך הוא ארך אפיים ורב חסד, ניתנה לאדם האפשרות להינצל מ"פסק הדין" עד להושענא רבה, שזה היום בו מוסר הקדוש ברוך את הפתק, ובו גזר הדין, לשליחים אשר יצאו לבצע את הכתוב בו, גם אז יש לאדם אפשרות לחזור בתשובה ולתקן מעשיו.
יוער – לדידי, מושג התשובה אינו דתי בלבד, על אף שהוא מתקשר אליו, אלא שהוא מתאר פעולה של האדם באשר הוא אדם, שעה שהוא מתחרט על מעשיו, ובעצם מעניק תשובה לשאלה האם נהג כראוי או לאו, משכך אפילו "הרהורי תשובה כתשובה דמי(נחשבים)."
המשפט הפלילי, בשונה מהמשפט האזרחי, מחלק את פסק הדין לשניים – החלק הראשון : הכרעת הדין, אשר תוכנו מספק מענה לשאלה האם הנאשם "אשם" או "זכאי". בהנחה שנקבע כי הנאשם "אשם" אז עוברים לחלק השני : גזר הדין , בו יקבע מה יהיה העונש שיש להשית על המורשע בדין.
משלב גזר הדין והלאה, אין למורשע מה לעשות, מכאן הוא הולך לרצות את עונשו ולחרטה שלו אין מקום מרכזי בשלב זה.
מקומה של החרטה נמצא לקראת סיום עונשו, במקרה ומדובר במאסר (ועדת השליש היא המקום בו לחרטה יש משמעות), וככל וחברי הוועדה יראו בו כמי שהתחרט על מעשיו ועתיד לשקם את חייו, אז ישוחרר לחופשי (במגבלות מסוימות).
במשפטנו, העיקרון המנחה במשפט הפלילי בעת גזירת הדין הוא עקרון ההלימה, כלומר: להלום בין העבירה והנזקים שלה לבין העונש שראוי לגזור. יוער, כי בבית המשפט לנוער העיקרון המנחה הוא שיקומו של הנער והוא עדיף על הרצון להלום את עונשו למעשיו.
ומן הכלל אל הפרט
נראה כי הקדוש ברוך בו נוהג בנו כפי שנוהגים בבית המשפט לנוער, הוא ממתין לחזרה בתשובה שלנו ולא ממהר להלום את עונשנו למעשינו, הוא מאמין "בשיקום" שלנו, הוא יודע כי אנחנו ילדיו ומשכך ממתין לתשובתנו ובע"ה נזכה לה.
מאחל לכולנו ולי בפרט לחזור בתשובה שלמה אמן ואמן.
בברכת שבת שלום
לידור איזון.
לפגישת ייעוץ – 0507-331-551

גיוס חרדים לצה"ל – מהלך משפטי ראוי, האמנם?  

|

״לאמת יש רק צד אחד והיא יצאה לאור היום״

|