פעמים רבות נשאלת השאלה האם תוספת המשולמת לעובד, היא תוספת אמיתית, שאינה חלק משכר היסוד, או תוספת פיקטיבית, שיש לראותה חלק משכר היסוד ולכלול אותה בחישוב של פיצויי הפיטורים.
אחד המבחנים בבתי הדין לעבודה הוא "מבחן ההתניה" – אם התשלום שניתן לעובד מותנה בתנאי או במצב, כך שאם חדל להתקיים התנאי או משתנה המצב – חדל התשלום, מדובר בתוספת אמתית ואינה פיקטיבית, כזו שאינה חלק מהשכר הרגיל לעניין חישוב פיצויי הפיטורים.
כך, בפס"ד ע"ב 463/08 אסתר רחמים נגד האגודה לתרבות הדיור, נדונה תביעתה של עובדת שטענה כי התשלום ששולם לה בגין אחזקת רכב היה פיקטיבי.
בית הדין הארצי לעבודה דחה את תביעת העובדת וקבע כי תשלום אחזקת הרכב לא נעשה באופן פיקטיבי אלא מהווה תוספת שכר אמתי, שכן האגודה משלמת אחזקת רכב רק לעובדים המצהירים כי הם מגיעים לעבודה ברכבם הפרטי והעובדת עצמה הצהירה על כך בכתב והציגה בפני מעבידה את כל המסמכים המוכיחים כי היא הבעלים של הרכב ועושה בו שימוש.
כאשר התוספת הינה החזר בגין הוצאה כלשהי של העובד, המבחן הוא הקשר בין התוספת המשולמת להוצאה בפועל. כך, בפס"ד 41477-04-15 שמעון אברג'יל נ' ה. שטרן, שניתן בחודש מאי האחרון, קבע בית הדין כי רכיב של "הוצאות דיור", שניתן לעובד כאשר שינה את מקום מגורים עבור עבודתו, אינו החזר הוצאה אמיתי אלא פיקטיבי, בין היתר מאחר והתוספת לא שיקפה את הסכום האמיתי ששילם העובד עבור השכירות וכן מאחר והתוספת שולמה מבלי שהוצג על ידי העובד הסכם שכירות או כל הוכחה אחרת להוצאות הדיור בפועל.
אין באמור לעיל להוות תחליף לקבלת ייעוץ משפטי.