אשר כהן החזיר השבוע את תעודת חבר אמ"י שלו והודיע על עזיבת הארגון אחרי 15 שנות חברות, העליהום שעשו חבריו למקצוע על שרת התרבות החדשה היו מבחינתו הקש ששבר את גב הגמל, 15 שנה הוא חבר בארגון שחוץ מלשלוח לו הודעה אחת לשנה על התשלום השנתי, לא התייחס מעולם לעבודה ש"תאטרון המגרב" שכהן עומד בראשו עושה. בשבוע שעבר הוא קיבל להפתעתו הזמנה לכנס החירום, שהפך לכנס נאום הבהמות, והבהיר לו בפעם המי יודע כמה שהחברים שלו באמ"י לקחו לעצמם מונופול על התרבות ולדידם כל מי שלא מסכים עימם לא עוסק בתרבות.
השבוע ניצלתי את ההזמנות והמעמד לדבר עם כהן על הפרויקט המסחרי המוצלח שהוא עומד מאחוריו 15 שנה ועל הדרך שעשה הילד שעלה ממרוקו עד לכתיבה ומשחק בתאטרון המרוקאי של ישראל במגדל העמק.
"אין תרבות טובה תרבות רעה. התרבות שלי שונה מהתרבות של קוטלר, התרבות של קוטלר שונה משל נורמן עיסא, אבל אף אחת מהן לא טובה יותר מהשנייה, זו תרבות וזו תרבות.
את זה הם לא מבינים, הם מנכסים לעצמם את המושג תרבות, מה עם התרבות שלי, זו לא תרבות? זה שפה, זה בגדים, זה מאכלים, זה אימרות כנף, זה בדיחות, זה פתגמים, זה שירים, כל זה ביחד זו תרבות
אבל אם תשאל את קוטלר, רק הוא מבין בתרבות, לנו יש תרבות משלנו. היא לא יותר טובה מהתרבות של קוטלר אבל היא לא פחות טובה, היא תרבות שונה.
מי שם אתכם בעלי הבית להחליט מה טוב ומה רע? אין תרבות רעה".
הדובר הוא אשר כהן, מנהל התאטרון המרוקאי "המגרב" ממגדל העמק שסיים לפני כחודשיים את העונה ה – 15 שלו כתאטרון מסחרי לכל דבר ועניין. תאטרון שהחל את דרכו בהצגה 'הקמצן' של מולייר, שכהן תירגם ועיבד למרוקאית לפני 15 שנה ובימים אלה עובד על חומר לתוכנית לקראת העונה ה – 16 שתחל אחרי סוכות הקרוב.
• הפרישה מארגון אומני ישראל
העילה למפגש עם אשר כהן הייתה החלטתו של כהן להודיע על עזיבת אמ"י בעקבות שורת האירועים שעברו על הארגון במהלך השבוע שעבר, החל בכנס "החירום" שהתקיים ביום רביעי והפך לכנס נאום הבהמות של עודד קוטלר, והמשיך לטקס פרסי התאטרון שהתקיים ביום שישי.
לאשר כהן מתאטרון "המגרב" חשוב להדגיש כי לעזיבה שלו אין קשר לאהדה כזו או אחרת למירי רגב, למרות שהוא מרגיש כעס כלפי חבריו למקצוע שלדעתו מביעים את דעתם על שרת התרבות לפי הדימוי ב'ארץ נהדרת' ולא נתנו אפילו 100 ימי חסד למי שהיתה תת אלוף בצה"ל, דוברת צה"ל והצנזורית הראשית.
הכעס של אשר היה על המייל הבהול שקיבל בהזמנה לכנס החירום, לדבריו ב – 15 שנה שהתאטרון שלו ושל חבריו קיים, פעם בשנה הוא מקבל אות חיים מארגון אמ"י, הדרישה לתשלום השנתי של מיסי החבר בסך 500 שקלים, לדבריו, מעולם לא הייתה התייחסות של הארגון לתאטרון או לשחקניו, מעולם הם לא היו מועמדים לפרס, מלגה או איזו שהיא התייחסות כזו או אחרת, ולפתע פתאום הוא מוזמן לכנס חירום, זה היה יותר מידי בשביל אשר שהחליט כאמור שמספיק זה מספיק.
• תאטרון מסחרי מצליח
הפרישה מאמ"י הייתה כאמור העילה לראיון, אבל היא הייתה גם הזדמנות שלנו להציב זרקור מעל אחד המפעלים התרבותיים המוצלחים ביותר שהצמיחה הפריפריה הישראלית בשנים האחרונות, תאטרון "המגרב" ממגדל העמק.
התאטרון הזה משחק בעונה כ – 80 הצגות בממוצע בכל רחבי הארץ בהם צופים בממוצע כ – 32 אלף איש מידי עונה, הוא נחשב לתאטרון מסחרי ומאיזה שהיא סיבה, שגם לאשר אין באמת הסבר לקיומה, הוא לא זוכה לפירור מעוגת תקציב התרבות של הממשלה בניגוד למשל לתאטרון גשר, היידיש שפיל או התאטרון של נורמן עיסא, שפונים אף הם לנתח מאד ספציפי באוכלוסייה ומתוקצבים ע"י המדינה.
• הקהל מצביע ברגליים, התקשורת מתעלמת
אני שואל את אשר לקראת סוף הראיון איך תאטרון כזה, שמשלב בין שחקנים מקומיים כמוהו וכמו פלורה סעדה (האמא של הילה, בת מגדל העמק, שמשחקת בימים אלה בסידרה 'שחקן זר') ומשחקנים בעלי שם ברמה הארצית כמו אבנר דן וריימונד אבוקסיס, לא מצא את דרכו ללב הפריים טיים של הערוצים המסחריים במהדורות סוף השבוע או בעיתונים האלה?
אשר מבין את השאלה אבל אומר בצער רב שלמרות החשיבות מבחינה תרבותית שהוא וחבריו מביאים לפלח גדול מהחברה הישראלית, ולמרות קהל המעריצים האדוק שמגיע לכל הצגה בכל רחבי הארץ, ולמרות התרומה האדירה של התאטרון שלו לשימור התרבות והמנהגים והשפה המרוקאים, מבחינת הממסד וקובעי המדיניות בגופי התקשורת הם לא אייטם.
לאשר חשוב לחזור ולהדגיש לאורך כל הראיון שהוא לא מרגיש קיפוח, לא מייצג קיפוח ולא מתלונן על קיפוח אבל ברור מדבריו שההתעלמות של הממסד והתקשורת מההצלחה האדירה שלו ושל חבריו, מפריעה לו.
• לא מרגיש מקופח
אשר כהן, המייסד ומי ששיחק במרבית המופעים וההצגות של התאטרון וכתב את הטקסטים שלו, נולד במרוקו ועלה לארץ בגיל 5. אחרי תקופה קצרה במעברות הגיעה משפחתו למגדל העמק, ומאז ועד היום הבסיס המשפחתי נשאר במגדל.
אביו של אשר היה ימאי, ואחד היתרונות של הימאים באותה תקופה הייתה הפריבילגיה לבנים הממשיכים להתקבל ללימודים ללא שכר בבית הספר לקציני ים בעכו, אשר מספר שבאותה תקופה הלימודים במגדל העמק היו עד כיתה י' ומי שרצה להשלים 12 שנות לימוד נסע לעפולה או לבתי ספר אחרים בסביבה, אשר כאמור נסע לפנימייה בעכו, ולאחר שסיים בגרות מלאה לא המשיך בחיל הים אלא התנדב לשירות בצנחנים, שם עשה את המסלול הפיקודי כולל קורס קצינים, הספיק לקחת חלק במלחמת יום כיפור כלוחם בצנחנים והשתחרר.
בחלק הראשון של חייו שימש בכל מיני תפקידי ביטחון בחו"ל, ולאחר מות אביו חזר לארץ והחל בפרק השני בחייו עם אישתו ושלושת ילדיו, כשהוא משמש בתפקידים שונים בפנימיות וכפרי נוער ברחבי הצפון, כשתפקידו האחרון היה מנהל כפר הילדים בכרמיאל, בין לבין הכיר את עופרה, אף היא בעלת עבר כקצינה בצה"ל, והם הורים לשלושה ילדים הבכור בן 29 מסיים השנה בטכניון מהנדס אווירונאוטיקה וחלל, הבן השני בן 26 שלומד באוניברסיטה העיברית בירושלים כלכלה ויחסים בינלאומיים, והבת בת 23 שלומדת הפקות טלוויזיה באולפני קשת, לאשר חשוב להתמקד בילדים גם מכיוון שהם לדבריו ההצלחה הגדולה ביותר שלו ושל אישתו בחיים, שלושתם כמו האבא והאמא היו קצינים בצה"ל. אבל מעבר לזה, חשוב לו להדגיש שהוא אישתו וילדיו לא חשו מעולם הרגשת קיפוח ואי ההרגשה הזו מלווה אותו בכל מקום שאליו הגיע בחייו.
• הטלפון מעמור המתנ"ס ומסיבת פורים
כאמור, אשר היה מנהל כפר הילדים בכרמיאל כשבשלב מסוים הגיע טלפון משאול עמור ז"ל, שהיה בזמנו ראש עיריית מגדל העמק והכיר את אשר מקרוב, וביקש ממנו לחזור למגדל העמק לנהל את המתנ"ס העירוני.
המתנ"ס אז עבד תחת המתכונת של החברה למתנסים וניהל את כל החינוך הבלתי פורמאלי של העיר מגדל העמק, ואשר נענה לקריאתו של עמור, חזר הביתה וקיבל על עצמו את ניהול המתנ"ס, בתקופתו הנושא האומנותי במתנ"ס תפס תאוצה עם להקת מחול, חבורות זמר וחוג לתאטרון, אשר היה הרוח החיה בכל מקום אליו הגיע, אבל הכישרון האומנותי שלו התבטא עד אז בנגינה על פסנתר ואורגן, ובהיותו הרוח החיה במסיבות שאירגן לחברים, באחת ממסיבות פורים פנה למורה לתאטרון של המתנ"ס באותה תקופה רונית איבגי (אחות של) והציע לעשות מערכון בשפה המרוקאית. הם ישבו ולקחו אגדת ילדים, תרגמו אותה למרוקאית, ועלו לבמה במסיבת פורים עם המערכון.
העובדים שרובם המכריע היו עולים ממרוקו, קיבלו את המערכון בהתלהבות רבה ואשר זוכר שאחרי ההצלחה הראשונה הזו, כשחזר הביתה ובימים שחלפו מאז החלה מנקרת במוחו המחשבה: "אם הם אהבו כל כך מערכון של כמה דקות למה שלא נעשה הצגה שלמה במרוקאית?".
• למה מולייר לא הגיע להופעה?
אחרי ההצלחה של המערכון הזה ולאחר שעזב את המתנ"ס, החליט אשר לתרגם ולעבד את 'הקמצן' של מולייר למרוקאית. העיבוד של אשר היה כל כך טוב עד שמי שראה את ההצגה הרגיש שהיא נכתבה על יהדות מרוקו, כשאשר בכישרון הכתיבה שלו הצליח להפוך את הקמצן למרוקאי.
ההצגה עלתה לבמות והייתה הצלחה אדירה. "כשמגיע מישהו לראות את ההצגה הוא לא מכיר את מולייר, הוא לא למד עליו בתיכון, הוא משוכנע שמולייר היה מרוקאי, רונית ביימה, אני כתבתי ושיחקתי, אספנו שחקנים מקומיים ועבדנו שנה. אחרי שנה של חזרות הבנו שיש לנו משהו טוב ביד, הבאנו מפיקה מקצועית וזה היה בום גדול. 'הקמצן' במרוקאית עשה מעל 200 הצגות.
אין מקום שלא היינו בו פעמיים שלוש. אני אספר לך קוריוז, היינו בנתיבות ובסוף ההצגה אנחנו מציגים את השחקנים וניגש אלי בחור מרוקאי מבוגר ושואל בשיא הרצינות 'תגיד לי מולייר לא בא איתכם היום?' אני עונה לו 'אללה ירחמו' והוא עונה 'מתי?' ואני עונה 'לפני 400 שנה…'.
הקהל הרגיש שהוא חלק מההצגה הזו ומחובר לשחקנים ולמולייר, הבנתי שקורה פה משהו אחר, משהו חדש, השפה שאנחנו מדברים יהודי מרוקו זו היידיש שלנו, זו שפה שמערבבת צרפתית ואנגלית וגרמנית ועברית וכמובן מרוקאית, ולכן רק מי שנולד במרוקו יוכל להבין את השפה בהצגה והוא קהל היעד שלנו".
• משרתם של שני אדונים וקונצ'רטו למופלטה
ההצלחה של 'הקמצן' הביאה את אשר כהן להחליט להקים את תאטרון "המגרב", התאטרון העלה עד היום 15 הפקות.
חלקם עיבודים של מחזות מוכרים כמו 'משרתם של שני אדונים' או 'תעלולי סקפן', והרבה הפקות מקור כמו "מרוקאים זה לא רק מופלטה". לאשר חשוב להדגיש שוב ושוב במהלך הראיון כי שום דבר שהוא וחבריו עושים, לא מגיע ממקום של קיפוח אלא מרצון להציג את התרבות והשפה העשירים שלהם כמרוקאים.
ההצגה הזו נעשתה על רקע דמות החרצוף של דוד לוי שהיתה צועקת כל הזמן מופלטה מופלטה, "יצאנו עם מחזה מקורי שהציג את התרבות המרוקאית מעבר למופלטה, המופע האחרון שעשינו היה 'קונצ'רטו למופלטה', מופע מוזיקלי עם חמישה נגנים וזמר שמספר על העדה המרוקאית, כולם היו בשפה המרוקאית אבל אף אחד מהם לא דיבר על 'אכלו לי שתו לי' אלא הצגה ואומנות שמשתמשת בתרבות המרוקאית העשירה".
כבר אמרנו שהתרבות המרוקאית הזו היא נחלתו של דור הולך ומזדקן, ולכן לאשר חשוב להדגיש כי לו ולצוות ההפקה חשוב להנגיש את המחיר לקהל שישלם מחיר מקסימלי של 75 ₪ ביום המופע, כשבמכירה מוקדמת הוא ישלם הרבה פחות ובמכירה לקשישי העדה יגיע המחיר ל – 50 שקלים בלבד כדי שיוכלו להגיע וליהנות מהשפה והתרבות שלהם.
• אני פרצתי את הדרך
לסיום הראיון מספר אשר, שלאחרונה קיבל הזמנה מאור עקיבא להגיע להצגה של תאטרון מקומי שהעלה הצגה בשפה המרוקאית, והזמינו אותו כמי שפרץ את הדרך לראות את ההצגה: "כשמזמינים אותי אני הולך אני נהנה. אמרתי לאישתי: 'עופרה את מבינה שכל זה לא היה קורה אם לא הייתי מחליט לפני 15 שנה להקים תאטרון במרוקאית?. אני מקווה שכשיגיע זמני בעוד 60 שנה, על המצבה שלי יהיה כתוב – עשה תאטרון במרוקאית.. שיזכרו לי את זה אני לא צריך יותר מזה, זה יהיה הגמול הכי גדול לעבודה שאני עושה ב – 15 השנים האחרונות".