הצילום הוא חלק בלתי נפרד מעולמו של הצלם יונתן שדה. את החיבור, האהבה, והתשוקה אפשר לזהות בכל משפט, בכל ניואנס.
"צילום בשבילי הוא היכולת להתבטא", אומר שדה בראשיתה של הכתבה, "אני חושב שיש בי משהו שרוצה כל הזמן ליצור. כשאני לא יוצר ומצלם אני לפעמים קצת עצוב".
הוא בן 35, בוגר לימודי קולנוע במכללה האקדמית כנרת. מתגורר בקיבוץ תל יוסף שבגלבוע. בשנים האחרונות הוא עוסק בצילום אירועים, חתונות, בר מצוות, צילומי הריון ועוד. בעבר הוא צילם גם עבור עיריית בית שאן, בתקופתו של ראש העיר הקודם רפאל בן שטרית.
"כבר בהיותי ילד קטן אהבתי מאוד לצלם", הוא חוזר במנהרת הזמן שלו, "אני זוכר את עצמי צופה מרותק במבט שני, תוכנית התחקירים של הערוץ הראשון ומתחבר בעיקר לכתבות התעודה של הכתב איתי לנדסברג, שהוא מתל יוסף במקור. הוא תמיד היה אכפתי, ערכי ולמעשה הוא שימש והיווה עבורי מודל להשראה".
• "כרגע הכל ב'הולד', אבל זה לא משאיר אותי בבית"
כמו עצמאים ובעלי עסקים רבים בישראל, משבר הקורונה פגע קשות גם בשדה: "עבדתי לפני שהנגיף פרץ לחיינו על הקמת אולפן ירוק בגן נר בשיתוף עם טל זילברברג ובמקביל על הפקת צילום של מסך ירוק בחתונות, מין גימיק כזה נחמד. כרגע הכל בהולד, אבל זה לא משאיר אותי בבית.
מה שהיה אי אפשר לשנות .אני מצלם מה שמגיע ונכנס, צילומי טבע, צילומים בקפסולות ובעיקר אני מנסה להישאר רלוונטי.
עבדתי ואני עובד עדיין במסעדה בגלבוע בזמן שאין לי עבודה בצילום כי לתפיסתי צריך לייצר הכנסה רציפה ותמיד. מעבר לפרנסה אני ממש אוהב לצלם אנשים, להרגיש את הצילום. מנקודת ראותי זה גשר להמון מקומות ואנשים.
אני גם מאוד אוהב לצלם טבע. מנקודת ראותי יש לצילום כל כך הרבה ערכים מוספים, לתפוס ולתעד רגעים מיוחדים שממלאים כל צלם בהמון אנרגיות ושמחה.
אני תמיד נזכר בהמון צילומים מיוחדים שצילמתי לאורך השנים. באחד מהם התכוננתי לצילומים של ראש הממשלה בנימין נתניהו בעפולה. זה היה מעין חלום בעבורי לצלם אותו לא כי אני מעריץ שלו. אחרי שמאבטחי השב"כ ייבשו אותי בחוץ במשך 4 שעות התחלתי בצילומים. היה שווה להמתין מכיוון שביבי הוא אדם מאוד חכם וכריזמטי. גם אם אני לא מסכים עם דרכו זו הייתה חוויה בלתי נשכחת לצלם אותו וכמו שאמרתי הגשמת חלום".
מה דעתך על השינויים שעובר עולם הצילום בעשור האחרון – עם כניסת העדשות המתקדמות לסמארטפונים?
"זה דיי מטורף הקצב הזה. עברנו דרך ארוכה מפלאפונים די לא חכמים, כאלה שמשחקים איתם סנייק עד לסמארטפונים מפלצתיים, כאלה שיש בהם מצלמות עם יכולות קצה. המתקדמים שבינהם מייצרים תמונה חצי ערוכה בלחיצה ובאיכות מרשימה בכל קנה מידה. לי ברור שאף אחד לא יכול לעצור את הקדמה והצילום המקצועי די יצטמצם עד שאולי יעלם. מי שיישאר בעסק הזה הם אולי צלמי אירועים וספורט.
במציאות של היום כולם צלמים, פשוט שולפים מצלמה ונגמר הסיפור. זה מהיר, זמין, מידיי ונותן את המענה לכל אדם ממוצע שהוא לא חובב צילום מובהק. אני מאמין שבעתיד הלא רחוק גם אירועים יצולמו בסמארטפונים"
לסיום, יש צלם שמהווה עבורך מקור להשראה?
"אני חושב שיש כמה אבל אחד הצלמים המובילים בעיניי הוא תומר רוזנטל. תומר הוא פנומן בעיניי".