השופטת אסתר הלמן ביהמ"ש המחוזי נצרת, גזרה לפני מספר ימים 3 שנות מאסר על צעיר שנאשם כי ביצע מעשה מגונה בשכנתו הקטינה.
תחילה יוחסה לנאשם בכתב האישום המקורי עבירה נוספת של מעשה סדום בקטינה מתחת לגיל 16 שלא בהסכמתה החופשית, לפיכך, נדון ההליך בפני "מותב תלתא", אך בעקבות הליך גישור, ועל רקע קשיים ראייתיים, הגיעו הצדדים להסדר הטיעון, שכלל הסכמה לתיקון כתב האישום, עבירה זו נמחקה מכתב האישום המתוקן והוסכם כי המשך הדיון יהיה בפניי כדן יחיד.
על פי עובדות כתב האישום המתוקן, במועד הרלוונטי לכתב האישום שהה הנאשם אצל חברו, המתגורר בשכנות לבית משפחתה של הקטינה. ביום 1.6.18, לאחר קידוש השבת, סמוך לשעה 21:00 הגיעו הנאשם וחברו לבית משפחת הקטינה לדרוש בשלום המשפחה.
השניים נכנסו לבית והחלו לשחק עם הקטינה ואחיה. משהבחין הנאשם בקטינה, אשר שהתה באותו רגע ללא השגחת הוריה, גמלה בליבו ההחלטה להוציאה מהבית, על מנת לבצע בה מעשים מיניים לשם גירויו וסיפוקו המיני. הנאשם הציע לקטינה לצאת עמו לטיול, הרים אותה ויצא עמה מביתה כשהוא נושא אותה בזרועותיו, וזאת מבלי לומר דבר להוריה.
הנאשם הוביל את הקטינה למבנה נטוש, הנמצא בקרבת אזור מגוריה. שם, העמיד הנאשם את הקטינה כשפניה מופנות לעבר קיר, הרכין את גופה, השעין את ידיה אל עבר אבן בטון שהייתה במקום וביצע בה מעשה מגונה ללא הסכמתה תוך שהתעלם מבקשתה לחזור הביתה, באומרו "רק עוד פעם אחת", עד שהגיע לסיפוקו והכל לשם גירוי או סיפוק מיני. משחדל במעשיו, החזיר הנאשם את הקטינה לביתה, כשהיא בוכייה ונסערת והורה לה שלא לספר דבר על מה שארע להוריה.
• "אף שהנאשם היה מודע לכך הוא לא נעזר ביד שהושטה לו לעזרה"
השופטת כתבה בגזר הדין כי: "קביעת עונשו של נאשם תיעשה בתוך המתחם, אלא אם כן ישנן נסיבות המצדיקות סטייה ממנו. במקרה דנן, בהעדר נסיבות כאלה יש לגזור את העונש בתוך המתחם. במקרה הנדון, לא הוכחו נסיבות המצדיקות סטיה מן המתחם לקולא מטעמי שיקום. כפי שפורט לעיל, לנאשם ניתנה הזדמנות ללכת באפיק שיקומי, שילמד על סיכויי השיקום שלו. דרך זו לא צלחה, למרבה הצער, ולכן אין מנוס מלגזור את דינו בתוך המתחם. הנאשם הוא יליד 1998, היה כבן 20 בעת ביצוע המעשים. נסיבות חייו פורטו בהרחבה בתסקירי שירות המבחן ובחוות הדעת הוגשו לגביו. לנאשם אין עבר פלילי, הוא לקח אחריות על מעשיו, הודה בהם בשלב מוקדם מאד וחסך את העדת הקטינה ובני משפחתה, בכך חסך מהם סבל נוסף. לצד האמור, יש לזכור כי מסוכנותו של הנאשם הוערכה כגבוהה. הוא החל בהליכים לטיפול בבעיות מהן סובל, לרבות בהיבט הנפשי, אך לא התמיד בדרך זו. הנאשם לא מצא בשלב זה את הכוחות הנדרשים לערוך שינוי בדפוסי מחשבתו ובעיוותי חשיבתו, אלה שהובילו לביצוע המעשים. משכך, אף שטיפול ייעודי מוצלח יכול היה להפחית ממסוכנותו, זו נותרה כשהייתה. מעשים מסוג אלה שביצע הנאשם מובילים בדרך כלל למאסרים ממושכים. אף שהנאשם היה מודע לכך הוא לא נעזר ביד שהושטה לו לעזרה ויש להצטער על כך. יחד עם זאת, אתן משקל למאמציו של הנאשם לאורך תקופה של כ- שנתיים להפיק תועלת מן הטיפול, גם אם לא סיים אותו בהצלחה ומתוך תיקווה שאכן חלה התקדמות כלשהיא ביכולתו להפנים את חומרת מעשיו ולגלות אמפטיה לקטינה". על הנאשם נגזרו כאמור 3 שנות מאסר בניכוי ימי מעצרו, והוא נדרש לפיצוי למתלוננת בסך 30,000 שקלים.