בתום תהליך שארך מספר חודשים, הוקם במבואת אולם המופעים ביפעת, חדר הנצחה ל- 326 חללי עמק יזרעאל.
בחדר הזיכרון החדש, הוצב קיר זיכרון ומסך עם תמונות הנופלים ומועדי נפילתם. בנוסף, הוקמה במקום ספרייה בה מוזמנות המשפחות השכולות להציב את ספרי הזיכרון שיצרו לזכר יקיריהם ופינת הסבה למבקרי הגלריה ומבקרי חדר הזיכרון.
חדר הזיכרון הוקם לאחר תהליך ארוך של שיתוף, שהורכב מוועדת היגוי שכללה את נציגי המשפחות השכולות: רוחל'ה שטוקלמן מתמרת, אמו של גלעד שטוקלמן ז"ל, חדווה פישר מהושעיה, המכהנת גם כיו"ר יד לבנים עמק יזרעאל, אימו של גלעד פישר ז"ל ושרה אבידב מנהלל, אחות שכולה לשאול אלקנה ז"ל ומי ששימשה מעל עשור, כמנהלת מרכז ההנצחה בקריית טבעון.
חלל הזיכרון כולל גם גלריה לאמנות – 'הגלריה במבואה', שתכליתה הצגת יצירות של אמני העמק במסגרת פרויקט "אוצר אורח" שיזמה מחלקת התרבות, לקידום אוצרים ואמנים תושבי העמק, חשיפה לאמנות ושזירת הזיכרון בעשייה תרבותית עכשווית.
חדר הזיכרון עצמו מוקף זכוכית שקופה וניתן לראותו מכל קצוות המבואה ביפעת. השבוע, ביקרו במקום יו"ר יד לבנים אלי בן שם וצוותו, התרשמו מהעשייה וההקמה ודנו עם ראש המועצה וצוותו בשיתופי פעולה עתידיים. בפגישה נכחה גם ועדת ההיגוי שליוותה את הקמת החדר ומספר הורים שכולים מהעמק.
עד הקמת חדר הזיכרון, ההנצחה בעמק יזרעאל התקיימה בחדרי זיכרון ביישובים. מדי שנה, ביום הזיכרון, הוקמה תצוגה ייעודית לקראת אירוע הזיכרון המועצתי. החל מהשנה, החדר המכובד, שעיצובו מייצג את העמק מכיל לראשונה, בית מרגש לכל נופלי העמק.
חנוכת קיר יד לבנים בעמק יזרעאלחדר הזיכרון הוקם באמצעות תקציב המועצה ותקציב משרד הביטחון, החטיבה לאנדרטאות ומפעלי הנצחה ויזכור ובהובלת מחלקת התרבות במועצה.
בימים אלה, מתקיימת באולם תערוכת אמנות של האמנית שרה אבנין גנישר מיפעת, תערוכה שאוצרת עינת קלייפלד מאלון הגליל.
בסמוך לקיר הזכרון, הוצבה עבודתה של שרה: "האם החלולה", צעיף נשי עליו רקומים שמות נופלים – העבודה, שיצרה גנישר ללא קשר להקמת החדר, שוזרת בין התערוכה הססגונית לקיר הזכרון ומשלבת את הזיכרון עם אמנות.
ראש המועצה האזורית עמק יזרעאל אייל בצר, אמר במעמד חנוכת חדר הזיכרון: "אנו נוהגים לומר על הנופלים – "תהא נשמתם צרורה בצרור החיים", כאן, בחדר הזיכרון, אנו משלבים את הזיכרון עם החיים. יוצרים הנצחה חיה ומרגשת, בית למשפחות השכולות של עמק יזרעאל, מקום בו אפשר להתייחד עם הנופלים, ללמוד עליהם וגם לשזור את הזיכרון בעשייה המתמשכת, כפי שכתוב בשיר "החיטה צומחת שוב", בעמק שלנו, אנו מתחדשים ולא מפסיקים לזכור".