אל שינו התוודעתי כאשר ביקשה "להתרעם" על הצקות המשטרה המטרידה את הלקוח שלה, עבריין עפולאי בכיר. שמתי לב אליה וזכרתי את השם. כך שכשנזקקתי לתגובתה בתיק ניסיון רצח בעפולה, הגעתי מוכן. סניגורית פלילית, אישה, ובצפון בפרט, הוא אינו דבר שבשגרה במחוזותינו. ההתמודדות עם עולמם של עבריינים, המואשמים בחלקם בעבירות לא פשוטות בכלל הוא עולמה של שינו. עולם גברי מאד, סבוך, בעל קודים משלו, אך שינו 'שוחה' בו וזוכה למחמאות מהלקוחות הרבים הנוהרים מכל רחבי הצפון כדי לזכות בייצוגה.
• התעקשה על פלילי
עידית שינו, נולדה במושב "מגן שאול" למשפחה שורשית, ושום דבר בילדותה לא ניבא את המשיכה העזה הצפויה להיות לה לעולם הפלילי. אחיה
יוצאי יחידות קרביות, הוריה מושבניקים גאים, לא הבינו את "החיידק". בלחץ הסביבה, התמחתה דווקא בתחום האזרחי-מסחרי, במשרד תל אביבי מוביל עו"ד רונן שחר, די מהר הבינה שינו שעבודה משמונה עד שמונה על חוזי ענק ועסקאות נדל"ן היא מוות קליני עבורה, והחליטה להגשים את חלומה ולהפוך לסניגורית פלילית.
כאשר פקדה את משרדו של עו"ד איתן און והודיעה לו שהיא לא מוכנה לוותר, ולא תעצור עד שתגיע לצמרת התחום הפלילי, הבין מיד עו"ד און כי בפניו בחורה נחושה, אמיצה ושאפתנית ביותר. ה'לא מוכנה לוותר' הזה מצא חן בעיני און והוא החליט לתת לה הזדמנות. המוטיבציה ללמוד ולהצליח, והשעות הארוכות לא אכזבו, היא גישרה על הפערים ויצאה לשטח. שינו נזכרת בהתרגשות ביציאה הראשונה לשטח: "הנסיעות לביהמ"ש לדיוני הארכות מעצר, הפגישות עם עצורים, לימוד התיקים, הביקורים בכלא…" מחייכת לעצמה, "הרגשתי שאני במקום הנכון. אהבתי את התזזיתיות, הקודים, האתגר. זה עולם מרתק בעיניי ותמיד האמנתי שבעבודה קשה גם הניסיון והידע יגיעו"
• תיק הרצח הראשון
אני זוכרת את תיק הרצח הראשון שלי, תיק גדול בו טיפל המשרד בו עבדתי. כעו"ד בוסר, נשלחתי אז לבית החולים לייעץ לחשוד. אני זוכרת שאחת האחיות לחשה לרופא: "איך אישה מסוגלת לייצג רוצח?" ואני, בצורה הכי טבעית אמרתי: "איך את מסוגלת לטפל ברוצח? כנראה שאת חושבת, ובצדק, שמגיע לו, כמו לכל אדם, לזכות לטיפול רפואי. וכמו לכל אדם, מגיע לו גם ייצוג משפטי הולם. זו העבודה שלך, וזו העבודה שלי. למעשה, שתינו מצילות את חייו…".
שינו הכירה את כל התהיות, התמיהות והקונפליקטים המוסריים, אך אלו לא שינו את תפיסתה באשר לעבודתה. היא התקדמה למשרדו של עו"ד נחמן בטיטו, עו"ד פלילי ותיק ומנוסה בתל אביב. "נחמן הוא מורה דרך" אומרת שינו בחיוך. ואכן, עו"ד בטיטו האמין בה ו"זרק" אותה למים העמוקים.
אחד התיקים הגדולים אשר המשרד ייצג ארגון פשיעה של זגורי, היא נזכרת. "שם למדתי מה הבסיס להצלחה אמתית בתחום הפלילי, העבודה מול קהל הלקוחות. העניין הוא התנהלות של שוויון וכבוד. כבוד לנשות העבריינים, למשפחתם.
מערכת יחסים נטולת מעמדות. אני חושבת שפיצחתי את הקוד הזה, ולמען האמת הקשר שלי עם לקוחותיי הוא ממש טוב, חברי אפילו".
• גם עורכת דין, גם פסיכולוגית
כששינו מדברת על עבודתה ועל לקוחותיה, נדלק אור. רואים כמה היא נהנית מהעבודה. אך חשוב לה לציין, כי "מדובר בעבודה קשה, בשעות לא שעות, הקפצות באמצע הלילה לצאת לראות עצור לפני חקירה.
המון דיונים וביקורי עצורים בכל רחבי הארץ, נסיעות מקצה לקצה, צילום ומעבר על חומרי חקירה רבים, שעות של האזנה להקלטות, וכל זאת כדי לייצר את ההגנה הטובה ביותר ללקוח. את חייבת להיות כל הזמן מדויקת, מוכנה, שולטת בכל החומר על בוריו.
את חייבת להתעדכן בפסיקה, לשים לב לכל אות וכל פסיק, כי אלה חיי הלקוח שלך. ובכלל, כמו כל עיסוק בדיני נפשות, את בעצם גם הפסיכולוג אליו הם מתקשרים בשעות מאוחרות. אוזן קשבת, ללקוח ולבני משפחתו, בשעה שהם מנותקים ממנו. נדרשת המון סבלנות, הקשבה ואמפתיה לצרכי הלקוח.
חשובה מאד התחושה שאת אתם, ונלחמת את מלחמתם, אך מנגד שרוחשים לך כבוד בצד השני, בצד הערכאות. הלקוח חייב לסמוך עלייך שאת 'מסירה את הכפפות' ועושה הכול, בשעה שאת עבודתך מול המשטרה והפרקליטות את חייבת לנהל בצורה מכובדת ואלגנטית, לכן חשובים יחסי האנוש שלך מול כל הגורמים השונים, השונים אינהרנטית אלה מאלה.
למעשה, את 'זיקית' שמחליפה את צבעה כדי להיטמע בסביבה בצורה מיטבית, וכך להתנהל באין מפרע. המכלול הזה הוא המפתח להצלחה או כישלון בתחום, והוא לא פשוט. אך מבחינתי, האתגר וההצלחה בסוף כל הליך, הם המנוע".
[dfp name="728×90" height="728" width="90"]
• מפרידה בין רגש ומעשה
שינו חדורת מטרה, ואינה נכנסת לדילמות חברתיות. היא יודעת שהעובדה שאישה כמוה מייצגת עבריינים פליליים מעוררת תגובות, אפילו בכלא: "יום אחד הגעתי לבקר לקוח ב"מעשיהו". באותו היום היה בכלא סיור של מורות. כשיצאנו מהכלא, לאחר הביקור, לחשה אחת המורות לחברתה שהיא לא מבינה איך 'היא' מסוגלת לעבוד כסניגורית פלילית, תוך שהיא מצביעה עלי בהיחבא. חייכתי ואמרתי לה ש-'היא' דווקא אוהבת את העבודה ורואה בה שליחות. ואז, להפתעתי, שמעתי את הסוהר המלווה אותנו אומר משהו שמלווה אותי מאז. הוא אמר לה: 'בעבודות החינוך שאולי חלקכן כשלתן, היא צריכה לטפל ולעזור'. התחברתי מאד למחשבה הזו והיום אני מבינה שזהו תפקידי".
לא אחת היא נשאלת על ההתמודדות עם המחשבה שהיא משחררת לחופשי עבריינים שעשויים לחזור על מעשיהם שוב, בזכותה. לדבריה, הדרך הנכונה היא להפריד בין רגש ומעשה, לבין האתגר להגיע לתוצאה הטובה ביותר כסניגורית: "כשאני רואה בטלוויזיה רוצח, הוא כמובן בזוי בעיני. אבל כשאני בתפקיד, אני משתדלת שלא לראות את הלקוח כ'רוצח' אלא כאדם הזקוק לעזרתי. אב, אח, ילד של מישהו וזה מדרבן אותי. לשמוע סיפור ממקור ראשון ולהכיר את האדם באופן אישי, משנה את התמונה. הדברים לרוב נראים אחרת". למרות זאת, לשינו כאישה יש לה קו אדום. היא אינה מייצגת בתיקי אונס, בדיוק מהסיבה הזו, שכאישה, קשה לה להפריד את הרגש הסובייקטיבי שלה מהדמות מולה.
• החזרה הביתה
בשנים הרבות בהן שהתה בתל אביב, ניכר על שינו כי הפכה 'לתל אביבית' במלוא מובן המילה. היא מאשרת בחיוך. לכן, כשהחליטה לחזור לצפון ולפתוח משרד משלה, רבים סברו שהיא לא תצליח לשוב לאורח החיים 'המשעמם' בצפון ותשבר.
אך לצפון היא הגיעה לאחר משפט שאמר לה עבד זועבי, הטוען המשטרתי ממשטרת עפולה: "הוא אמר לי: 'מה את עושה שם? את לא שייכת. תחזרי הביתה, לצפון. תפתחי משרד משלך, בעפולה, בבית. הגיע הזמן'.
אחרי שש שנים קשות כשכירה במרכז, הרעיון לפתוח משרד משלי קסם לי, והמשפט הזה שהדהד בראשי, נתן לי גם את האומץ. לפעמים משפט אחד באמצע החיים, הוא כל מה שצריך. החלטתי לחזור לצפון, לעפולה. הייתי רוויית חששות, אך עפולה שעזבתי ועפולה אליה חזרתי הן שתי ערים שונות לגמרי, והיום אני מאד מאושרת מהבחירה. מבחינתי, חזרתי הביתה, בהרבה מאד מובנים. היום, אני יכולה לומר שסוף סוף מצאתי את המקום האמתי שלי".