ביום שישי האחרון, מלאו 43 שנים למלחמת יום הכיפורים, המלחמה בה צבאות מדינות ערביות פתחו במתקפה כנגד ישראל, בהובלתן של סוריה ומצרים. למלחמה היו השפעות מדיניות, פוליטיות וחברתיות כבדות משקל על הציבור בישראל, השפעות שהותירו לא מעט צלקות. בין הלוחמים במלחמה הקשה היה גם חבר הכנסת איתן ברושי, 66, חבר קיבוץ גבת שבעמק יזרעאל.
• "נעשה הכל על מנת להיות מוכנים"
"המלחמה תפסה אותו כמו את כל המדינה בחגיגות. התכוננו לאירוע חטיבתי והיינו במרכז, רחוקים פיזית ומנטלית מהמלחמה", שחזר השבוע חברת הכנסת ברושי, "כשקיבלנו את ההתרעה על תחילת המלחמה הופתענו כמו כל אזרחי ישראל. חוסר הידיעה, והיציאה משגרה לחירום, גרם לי לקבל החלטה שלעולם לא עוד. לא ייתפסו אותנו עם 'המכנסיים למטה', אנו נעשה הכל על מנת להיות מוכנים. מהצד האחר אני גם זוכר את הפספוס להזדמנות למו"מ מדיני. מו"מ שהיה מונע את המלחמה הנוראית".
על מלחמת יום כיפור: "חוסר הידיעה, והיציאה משגרה לחירום, גרם לי לקבל החלטה שלעולם לא עוד. לא ייתפסו אותנו עם 'המכנסיים למטה', אנו נעשה הכל על מנת להיות מוכנים"
[dfp name="728×90" height="728" width="90"]
ברושי, יליד קיבוץ גשר, סא"ל במילואים, פנה מיד לאחר שירותו הצבאי לקריירה ציבורית ענפה. בין היתר הוא שימש כמזכ"ל התנועה הקיבוצית, ועוזר שר הביטחון לענייני התיישבות, תשתיות ואזורי פיתוח. בין השנים 2007-2006 היה מנכ"ל משרד התרבות, הספורט, המדע והטכנולוגיה. לפני כן שימש יו"ר החברה הכלכלית – עמק יזרעאל וראש המועצה האזורית עמק יזרעאל. כיום הוא משמש כחבר כנסת מטעם המחנה הציוני. במהלך פעילותו הפרלמנטארית שם ברושי את כל יהבו על מגוון רחב של נושאים, מדיניים, חברתיים, מדיניים ביטחוניים ועוד. אולם אחד הנושאים הקרובים ללבו, לפחות בחודשים האחרונים הוא מצוקתם של החקלאים והמאבקים שהם מנהלים מול משרד האוצר.
• "פערי התיווך ועלויות ייצור גבוהות הם הבעיה העיקרית של יוקר המחייה"
לדברי ברושי, יש קיימת בעיה אמיתית של יוקר מחיה במדינת ישראל, אולם במקום לטפל במקורות האמיתיים שלה, המדינה פוגעת שוב ושוב בחקלאים. "בחג פסח האחרון ניסו באוצר לעשות מהלך להורדת יוקר המחיה, המהלך כשל ומבקר המדינה כבר החליט לבחון את הסוגיה לעומק. שוב התגלה כי לא המגדל הישראלי הוא הגורם למחיר היקר – והורדת המכסים התגלגלה ברובה לכיסם של היבואנים, המשווקים והסוחרים", אומר ברושי, "פערי התיווך ועלויות ייצור גבוהות הם הבעיה העיקרית של יוקר המחייה, ובהם האוצר אינו מטפל. המדינה ממשיכה לפגוע בחקלאים. פעם זה מגדלי הדגים ועכשיו זה מגדלי העגבניות. יש כבר מי שאומר שיקר להוביל את המים לערבה ולגליל העליון, יש מי שכבר שחושב כי ניתן לשלם פחות על ליטר חלב או ביצים או עופות ואפילו שמן זית".
• "כמו שמדינה לא יכולה להמר על ביטחונה הצבאי, כך היא לא יכולה לוותר על ביטחונה התזונתי"
ברושי מעדיף שלא להישמע נביא זעם, אך דבריו נחרצים ואינם משתמעים לשתי פנים: "אנו בפתחו של משבר גדול הרבה יותר, אנשים שמעולם לא החזיקו טוריה ומעולם לא חרשו שדה רוצים לייעל את המערכת. מדובר בהפקרת העתיד של כולנו. מדינה חזקה חייבת חקלאות חזקה, בכל שטחי מדינת ישראל. יש לראות בחקלאות ייעד אסטרטגי ולטפח אותו, להשקיע בו ולתמוך בו. פגיעה בחקלאות היא סוף לציונות, זה לא עניין של עמדה פוליטית או של וועדת חקירה שתקום בהמשך כדי לחקור כיצד חוסלה החקלאות בישראל. כמו שמדינה לא יכולה להמר על ביטחונה הצבאי, כך היא לא יכולה לוותר על ביטחונה התזונתי ולהפקיר אותו בידי ידיים זרות וחרם עתידי.
על מצוקת הנדל"ן: "אני דורש להסיר את מגבלת הגודל של היישוב הכפרי ולדאוג שכל יישוב יוכל לבנות על פי דרכו והשקפתו. השינוי הארגוני שהעביר את מנהל התכנון ממשרד הבינוי והשיכון לאוצר לא הוכיח את עצמו בינתיים ולא הועיל"
[dfp name="728×90" height="728" width="90"]
כבר היינו בסרט הזה של ייבוא מים מטורקיה, ולמזלנו התעשתנו בזמן. כשמדינה אינה יכולה לספק את התוצרת החקלאית הטריה והבסיסית היא מפקירה את גורלה בידי מדינות אחרות, אנו ממשכנים את עתידנו ומהמרים עליו. אנחנו עומדים היום בפני פרשת דרכים, ואם ממשלת ישראל לא תתעשת נאלץ להגיע למצב של השבתת התוצרת החקלאית. אנחנו לא רוצים להגיע לשם, אבל הממשלה לא מתירה לנו ברירה כרגע".
אז איך מעודדים את התחרות לצמצום יוקר המחיה?
"יש לעודד תחרות, אבל בתנאים הוגנים. הורדת המכסים מנקודת ראותי, בתחום החקלאות, הוא אסון גדול למגדלים. הממשלה מייבאת תוצרת חקלאית ממדינות המסבסדות באופן מאסיבי את הייצור המקומי. בלתי אפשרי להתחרות בגידולים מסובסדים, כאשר מדינת ישראל נמנעת מהסבסוד ומפקירה את החקלאים. קיימת שחיקה גדולה במעמד התעשייה המקומית ובמעמד החקלאות – וביחס האוצר אליהן.
אילו לפחות כל ההפחתה במכסים הייתה מגיעה לכיסי הצרכנים והיינו נהנים מההנחה של כ-30 אחוזים, אולי היה מקום לומר שהפגיעה בעובדים היא הכרחית, אבל האבסורד הזועק לשמיים הוא שאת ההפחתה במכסים משלשלים לכיסם היבואנים ובעלי רשתות השיווק. הצרכן הישראלי ממשיך לשלם כמעט את אותם מחירים תמורת סחורה איכותית הרבה פחות מזו המיוצרת בארץ. זו שערורייה של ממש.
הורדת המכסים מגיעה במקביל לפיקוח לקוי של הרגולטור על איכות היבוא, מה שפוגע בבריאות הצרכנים. המצב בו המדינה מפקחת על המגדלים המקומיים יותר מאשר על מוצרי יבוא הוא חסר הגיון ומצפון".
אחד הנושאים שאתה עוסק בהם מקרוב הוא הפשיעה החקלאית. כיצד היית מצפה מהממשלה בנושא כה אקוטי לעתידה של החקלאות בישראל?
"תופעת הפשיעה החקלאית חמורה ולא מטופלת מספיק. אחת הבעיות המרכזיות היא היעדר ביטוח נאות לגניבה של ציוד, עדרים ומכשור חקלאי והממשלה לא מטפלת נכון בסוגיה. יש דברים שאי אפשר להשאיר לשוק החופשי. בדיוק בשל כך יש פיקוח על הביטוח. המדינה לא יכולה להפקיר את החקלאים גם בחזית הזאת. מצד אחד הממשלה לא מסייעת מספיק במניעת הגנבות החקלאיות, ומצד שני היא לא מספקת מענה בתחום הבטוח כנגדן. ביטוח שעלותו גדלה ומגיעה לסכומים לא סבירים שהחקלאים לא יכולים לעמוד בהם. הממשלה חייבת לגלות אחריות גדולה יותר ולמנוע את הגניבות החקלאיות. זהו איום נוסף לאלו הקיימים. צריכים להקצות כוחות גדולים יותר וגם להחמיר את הענישה. אנחנו שוב חוזרים לאותה בעיה, שר חקלאות שלא מתעניין בחקלאים או במרחב הכפרי".
• "ממשלת הימין הקיצוני משתקת כל יוזמה מדינית"
ברושי מקפיד להשמיע את דעתו על התהליך המדיני שהתקדמות שלו לא נראית באופק. מזה כשנה הוא מתבטא, כותב ופועל למען קיומו של משאל עם בשאלה של עתידה של המדינה וגבולותיה.
"חמישים שנה לאחר מלחמת ששת הימים, הגיע הזמן לקבל הכרעה על עתיד המדינה, עתיד ההתיישבות ביהודה ושומרון ובשאלה האם תהיה כאן מדינה יהודית ודמוקרטית, או חס וחלילה – מדינה דו-לאומית", אומר ברושי, "לאורך כל השנים האמינה מפלגת העבודה, ובהמשך המחנה הציוני, בפשרה ובניסיון ליצור כאן שתי מדינות לשני עמים, אלא שמזה זמן רב שולט הימין במדינה ומקדם הלכה למעשה מצב המונע את האפשרות לסיים את השליטה על הפלסטינים ולהיפרד מהם.
משאל העם מאפשר לשאול את העם לדעתו בנושא שאין חשוב ומכריע ממנו. אנחנו נמצאים באיחור גדול ואולי משאל העם עכשיו יהיה ההזדמנות האחרונה להוביל הסדר מדיני, במקום להיגרר למאבקים אין סופיים ועקובים מדם. זו הדרך היחידה לתת תקווה לצעירים ולחזור למשפחת העמים. הזמן פועל לטובת מי שמשתמש בו נכון. ממשלת הימין הקיצוני שמנהיג נתניהו משתקת כל יוזמה מדינית, ומקדמת פעולות שמותירות אותנו במציאות של גל טרור המסרב לדעוך לחלוטין ונמשך זמן רב מדי.
[dfp name="728×90" height="728" width="90"]
• הכול פוליטיקה
מפלגת העבודה לאן?
"אני באופן אישי תמכתי בדחיית בחירת היו"ר בשנה, על מנת לאפשר להתארגן ולהיערך. המפלגה צריכה להגדיר מחדש תעודת זהות ודרך. כיום הדרך של מפלגת העבודה לא מספיק ברורה, יש בה מגוון זרמים. עלינו להגדיר רעיונות ורק אחר כך לבחור מנהיגות. בשלב האחרון נבחר את הנבחרת. כיום למפגלת העבודה אין מסגרת רעיונית ברורה ומתוחמת מספיק. אני מקווה שבחודשים הבאים היא תהיה ברורה יותר, כל שהמפלגה תהפוך אטרקטיבית מה שיאפשר ויעודד אנשים נוספים להתמודד על ההובלה".
איפה הרגעים המתסכלים והמספקים בעבודה הפרלמנטרית היום יומית?
"העבודה בכנסת מלאת אתגרים, סיפוק, אבל גם תסכולים. זה הרי לא סוד שאני רציתי להיות בממשלה. כמובן שיותר קל לייצג את ההתיישבות, החקלאות והפריפריה מתוך הממשלה, משם קל יותר להשפיע, בממשלה מתבצעים הדברים. אבל זה בהחלט לא אומר שאנחנו לא עושים, שאני לא מצליח להביא לשינוי, אפשר בהחלט להשפיע גם מהאופוזיציה דרך בריתות ופעילות משותפת חוצת מפלגות.
אני מרגיש סיפוק בכנסת, מצליח להשפיע על מגוון תחומים, גם על ההתיישבות והחקלאות, הנגב והגליל וגם במגוון תחומים. אני חבר בועדת החינוך, בוועדת הכספים, ובוועדה לביקורת המדינה. אני עושה הכל מתוך תחושת שליחות, כמיטב יכולתי על מנת לתרום ולהפוך את החיים של האזרחים לטובים יותר".
ברמה האישית, יש תפקיד שמאתגר אותך לבצע אותו בעתיד?
"רציתי להיות בממשלה, להיות שר החקלאות ופיתוח הכפר, אני בטוח שאם תהיה לי ההזדמנות נוכיח שאפשר לעשות את זה אחרת".
[dfp name="728×90" height="728" width="90"]
אמנם קיימת אחדות מלאה במאבק בטרור ובמאמץ להחזרת הביטחון בפועל, ותחושת הביטחון לכלל האזרחים בכל מקום ומקום, אולם הממשלה לא עושה די. במקום לשאוף לפתרון מדיני, הממשלה מקדמת פעולות שכובלות אותנו למציאות הטרור הנוכחית. הבנייה ביהודה ושומרון בכלל ומזרחית לגדר, ההפרדה בפרט מתעצמת ויוצרת מציאות שבה אנו קרבים לנקודה שאחריה לא נוכל עוד להגיע להסדר שמתבסס על שתי מדינות לשני עמים. הבנייה במאחזים הבלתי חוקיים היא הסחת דעת, הבעיה האמיתית היא הבנייה החוקית. על כל הצהרה פרובוקטיבית של אבו מאזן או פעולת טרור, נוקטים בממשלה באיום שהוא בעצם חרב פיפיות כלפי עצמנו – עוד בנייה ביו"ש. אנחנו בעיצומו של מאבק על דמותה, אופייה וגבולותיה של המדינה, מאבק שתוצאותיו יקבעו את גורלנו כאן. לכן נחוץ מהלך נועז ומתקדם יותר – מילים בלבד כבר אינן מספיקות. המשך הבנייה על פי רצונות הבית היהודי מסוכנת. הממשלה מסרבת לכל יוזמה, וראש הממשלה שלנו שבוי בידי הימין הקיצוני ואינו מממש את התחייבותו לפתרון שתי מדינות לשני עמים. ממשלת ישראל יוצרת במו ידיה, בשל השיתוק המדיני, מדינה דו-לאומית שתהפוך את מדינת ישראל למדינה לא יהודית ולא דמוקרטית. רוב הציבור רוצה הסכם בר קיימא שישיב לו את הביטחון ותומך בהסכם על בסיס של שתי מדינות, ולכן יש ליזום משאל עם בסוגיה זו ולהשלים אותו בהקדם. בחירה בתקווה, בשלום ובעתיד של שתי מדינות, אינה ויתור על הביטחון. להפך. כל מדינה פלסטינית שתקום בעתיד, תוקם תוך שמירה ונחישות בהקפדה על הביטחון. לכן עלינו למנוע את חיסולו של הרעיון על ידי מדיניות ממשלה קיצונית ללא אופק מדיני".
• "קיימת אפליה בנושא של המרחב הכפרי לעומת המתנחלים"
לצד הביקורת על מדיניות הממשלה בתהליך המדיני, לברושי גם ביקורת רבה על מקבלי ההחלטות בכל מה שנוגע לבועת הנדל"ן שממאנת להתפוצץ בישראל, זאת לצד בעיות המגורים בקיבוצים ובמושבים, "מחירי הנדל"ן הם בעיה חמורה לכל אזרחי ישראל", אומר ברושי, "היום זוגות צעירים לא יכולים להרשות לעצמם להיות בעלי דירה. המדינה מקשה במיוחד על בני הקיבוצים בנקודה הזאת. חייבים לאפשר לכל הפחות ריבוי טבעי. לא ייתכן שקבוצה של פקידים ישבו ויחליטו לקיבוץ או מושב את מספר הדירות שהוא יכול לבנות בשטחו, ועכשיו הם צריכים לעבור תהליך אין סופי שבסופו לא ברור אם בקשתם תאושר או לא. יש החלטות אך הביצוע שלהן שואף לאפס. אני דורש להסיר את מגבלת הגודל של היישוב הכפרי ולדאוג שכל יישוב יוכל לבנות על פי דרכו והשקפתו. השינוי הארגוני שהעביר את מנהל התכנון ממשרד הבינוי והשיכון לאוצר לא הוכיח את עצמו בינתיים ולא הועיל.
אני מבקש להבחין בין ריבוי טבעי לבין גידול כתוצאה מריבוי שאינו טבעי. בריבוי טבעי אין שיקול דעת לממשלה ולגורמי התכנון כמה יהיה גודלו של יישוב. הגיע הזמן שגם במרחב הכפרי יבנו בצורה צפופה יותר ולגובה. קיימת אפליה בנושא של המרחב הכפרי לעומת המתנחלים, החרדים והמיעוטים. זהו ספר לבן למרחב הכפרי. עוינות הפקידות ברשות מקרקעי ישראל (רמ"י) לא השתנתה גם אם השר התחלף. נוצרה תחושה שמישהו למעלה החליט לחסל את ההתיישבות והחקלאות. אם האוכלוסייה בישראל תגדל וההתיישבות לא בהתאמה ותגדיל את כוחה – היא תעלם".
• "עמק יזרעאל הוא חלק מהאזורים בעלי עדיפות שאני פועל בהם"
ברושי מזוהה מאוד עם עמק יזרעאל, בעיקר נוכח העובדה כי עמד בראש המועצה במשך 7 שנים תמימות. הפטריוטיות לעמק מלווה אותו לדבריו כדבר מובן מאליו, "אני פועל כראש השדולה החקלאית ושותף בשדולה למען הגליל והצפון. כתושב וכראש מועצה לשעבר, כמובן שאני דואג לעמק יזרעאל, אבל היום האחריות רחבה יותר -עמק יזרעאל הוא חלק מהאזורים בעלי עדיפות שאני פועל בהם, כפי שהחקלאות העמק היא חלק מהחקלאות לה אני דואג. אני נציג של כל הצפון והפריפריה והעמק הוא חלק ממנו", מסביר ברושי.
מה דעתך על רכבת העמק שבימים הקרובים תחל לפעול באופן רשמי?
"הרכבת חשובה, היא מקדמת את האזור כולו. אני מודה לממשלה ומברך את ידידי שר התחבורה, אבל זה לא מספיק. הרכבת תיסע ריקה אם לא יהיה כאן חינוך איכותי ותעסוקה מתקדמת".
• "בשנה הבאה": "הגיע הזמן להחליט באיזו מדינה אנחנו רוצים לחיות"
רגע לפני שלב הסיכומים מבקש ברושי לחתום את הראיון בנימה אופטימית, ברוח החג.
"עם בוא השנה החדשה, תשע"ז, אני מאחל לכולנו, אזרחי מדינת ישראל, וגם למדינה שלנו, שנה טובה. שנה גשומה ומלאת יבולי ברכה בחקלאות. שנה של שגשוג, צמיחה, גידול והרחבה במיוחד בנגד ובגליל.
שנה של יצירה ועבודה. שנה של חיזוק הערכים הבסיסיים של הציונות – בטחון, חינוך, התיישבות וצדק חברתי. שנת בטחון שלום. 50 שנה אחרי מלחמת ששת השנים, הגיע הזמן להחליט באיזו מדינה אנחנו רוצים לחיות ומהם גבולותיה, מדינה דו לאומית או מדינה יהודית ודמוקרטית אליה אנחנו שואפים. זוהי שנת הכרעה, הזמן לחזור להיות מדינה חזקה, צודקת ופורחת. זו השנה להתחזקות המחנה הציוני ומפלגת העבודה על מנת שנוכל להרכיב את הממשלה הבאה ולחזור להנהיג את המדינה. התקוות שלנו לשנה החדשה יכולות להתממש, זה תלוי בנו, בכולנו. אני מאחל לתושבי מדינת ישראל שנה טובה של בריאות, אושר והצלחה. וכמובן לחיילי צה"ל ולכוחות הביטחון נאחל שנה של חיזוק העצמה ושקט בגבולות".