בשבועות האחרונים העולם כולו נאלץ להתמודד עם נגיף הקורונה, שפוגע קשות בשגרת חייהם של אנשים ברחבי העולם, אשר מתקשים לקבל את המציאות החדשה שנכפתה עליהם ללא כל התראה מוקדמת. ענפי הספורט מושבתים עד להודעה חדשה, והנגיף מטיל ערפל כבד על המשך קיומם של הענפים וחזרתם לפעילות.
• "לאט לאט התחלנו להרגיש את הפאניקה והבהלה, והכל קרה בבום"
חוסר הוודאות משפיע גם על החותר העפולאי דני פרידמן(32), ששוהה בצפון איטליה על מנת להגיע בכושר שיא לתחרות קריטריון, שתקבע אם הוא יהיה חלק מהסגל הישראלי לאולימפיאדת טוקיו 2020. פרידמן התחיל להתאמן עם המאמן ג'ובאני קלברזה, אלוף עולם ומדליסט אולימפי לשעבר, ולאחר שארבע שנים קודם לכן, החותר פספס את הקריטריון לריו ב-4 שניות בלבד, הוא החליט שעל האולימפיאדה הזו הוא לא מוותר. אך מהר מאוד, כמו אנשים רבים ברחבי העולם, הוא נאלץ להסתגל לשגרת חיים לא מוכרת, והתחרות שהייתה צריכה להתקיים השבוע, התבטלה ויצרה אי- וודאות נוספת.
"אני מאוד חושש, ומפחד בעצמי להידבק בנגיף. באזור שאני מתגורר בו, נדבקו ארבעה אנשים בלבד, וזה נחשב למקום יותר רגוע. בתי החולים קורסים ולא מתמודדים עם הלחץ הכבד. בכל יום מגיעים מאות חולים שזקוקים לטיפול, ולא תמיד מקבלים מענה"
[dfp name="728×90" height="728" width="90"]
"הגעתי שלושה ימים לפני הטירוף של הקורונה באיטליה, ובהתחלה צחקנו על זה ולקחנו את הדברים בהומור", אומר פרידמן בראיון לעמקניוז. "לאט לאט התחלנו להרגיש את הפאניקה והבהלה, והכל קרה בבום. פתאום הרחובות ריקים, אף אחד לא יוצא מהבית, והמשטרה נמצאת כל הזמן ברחובות בכדי לוודא שאנשים לא מסתובבים בחוץ. האיטלקים מתקשים להסתגל למציאות החדשה, ולא מבינים מאיפה זה נפל עליהם. כל מה שקורה בארץ כרגע מזכיר לי את מה שעברתי לפני שבועיים כאן, והתחושות הן לא טובות. אני יכול לצאת רק לאימונים מכיוון שאני ספורטאי אולימפי, אבל כשהם מסתיימים אני מחויב לחזור לבית."
• "משתדלים לשמור על שפיות"
פרידמן שוהה באיטליה עם ארוסתו קסניה, והוא מספר על השגרה היום-יומית, ועל האווירה הדיכאונית אשר שוררת באיטליה בעקבות המצב המתדרדר.
"אני מאוד חושש, ומפחד בעצמי להידבק בנגיף. באזור שאני מתגורר בו, נדבקו ארבעה אנשים בלבד, וזה נחשב למקום יותר רגוע. בתי החולים קורסים ולא מתמודדים עם הלחץ הכבד. בכל יום מגיעים מאות חולים שזקוקים לטיפול, ולא תמיד מקבלים מענה. היו איתי במחנה האימונים מאה ספורטאים משש נבחרות, ובגלל המצב הנוכחי כולם עזבו. רק בגלל שהמאמן שלי מאיטליה נשארתי כאן, וגם אני מתחיל לפחד. המצב לא פשוט, ואף אחד לא יודע מתי זה ייגמר".
כמה קשה לך להיות רחוק מהסביבה המוכרת, כשבאיטליה הנגיף גובה קורבנות בהיקפים עצומים?
"רציתי מאוד לחזור הביתה, וקיוויתי שבישראל המצב שונה. דיברתי עם אבא שלי, והוא אמר שבגלל כל הפאניקה בישראל בימים האחרונים, עדיף להישאר באיטליה ולנסות לייצר שגרת חיים נורמלית בתוך כל הבלאגן. אם אחזור לארץ, אצטרך להיכנס לבידוד של שבועיים וזה יפגע לי בכושר. אנחנו משתדלים לקיים שניים- שלושה אימונים ביממה, ולשמור על שפיות. באיזשהו שלב נמאס להיות תקוע בבית כל היום ולשבת מול הטלוויזיה. אף אחד לא ציפה שזה מה שיהיה, אבל אני לא נותן לזה לשבור אותי".
• "אני ספורטאי מבטן ומלידה"
פרידמן נולד באוקראינה, ובגיל שנה וחצי עלה לארץ ביחד עם משפחתו, שהחליטה להשתכן בבירת העמק. כילד צעיר, פרידמן בכלל חלם להיות שחקן כדורגל. הוא התאמן באקדמיה של הפועל עפולה, תחת הדרכתו של שרון יונה, ושיחק עם קפטן הקבוצה בהווה, נתנאל גולדמן.
"הכדורגל משך אותי מגיל צעיר, והייתי בטוח שאני אהיה שחקן כדורגל מקצועי. בכלל לא חשבתי על חתירה, ולא ידעתי שקיים ענף כזה. באחד החופשים מביה"ס, חבר הציע לי לבוא להתאמן איתו ולהכיר את החתירה מקרוב. למחרת קמתי בשש בבוקר, ונסעתי איתו לכינרת. פתאום נפתחתי לעולם אחר, ואני לא אשכח את היום הזה בחיים. עם הזמן התאהבתי בזה יותר ויותר, והתחלתי להתייחס לזה בצורה רצינית".
"אני בהחלט רואה את עצמי ממשיך לעסוק בענף החתירה לאחר הפרישה, ושואף להיות מעורב בוועד האולימפי. אבל זה עוד רחוק"
[dfp name="728×90" height="728" width="90"]
איך לדעתך אפשר לגרום לקידום הענף בארץ, ולגרום לו ליותר חשיפה?
"מבחינה תקשורתית אני חושב שהחשיפה קיימת, ואם רוצים לקדם את הענף, צריך להתמקד בנושאים אחרים. לדוגמא, לייצר מערכת של אנשים שמכירים את ענף מקרוב, ויודעים איך לעבוד בצורה מקצועית ורצינית. ענף החתירה הוא מדהים ומהנה, וכל כך הרבה ילדים יכולים להתאהב בו בקלות. צריך להפוך אותו לנגיש יותר, ולהעלות את הרמה שלו בארץ. לאחר הפרישה, אשמח לקבל את המושכות מהוועד האולימפי, ולנסות לפתח אותו בעצמי". פרידמן מספר שדווקא המילים הקשות שספג לאורך הקריירה, הן אלו שעזרו לו להגיע רחוק. "תמיד האמנתי בעצמי ובדרך שלי. שמעתי הרבה פעמים שאני צריך לעסוק בענף אחר, ושאני לא באמת יצליח. אבל אם אתה מאמין בעצמך, ובטוח במה שאתה עושה, אתה יכול לפרוץ את תקרת הזכוכית."
•"מקווה שהאולימפיאדה תתקיים כמתוכנן"
פרידמן משתדל לשמור על אופטימיות, ובצל חוסר הוודאות לקראת אולימפיאדת טוקיו 2020, שאמורה לצאת לדרך בקיץ הקרוב, החותר ממשיך בשגרת האימונים האינטנסיבית.
"כל עוד לא ביטלו את האולימפיאדה בצורה רשמית, אני לא אפסיק להתאמן לרגע. השקעתי המון כסף על מנת להגיע בכושר הטוב ביותר, ובענף שלי קשה להתקיים כלכלית. המזל שלי הוא שיש אנשים שמרימים את הכפפה, וחברת "סנו" תומכת בי ומעניקה לי חסות, ואני מודה להם מקרב לב. זה עוזר בצורה משמעותית, ואם לא התמיכה הכלכלית שקיבלתי, הייתי נמצא היום במקום אחר לגמרי."
השאיפות להמשך הדרך?
"אני בהחלט רואה את עצמי ממשיך לעסוק בענף החתירה לאחר הפרישה, ושואף להיות מעורב בוועד האולימפי. אבל זה עוד רחוק, וכרגע אני מתרכז בלהגשים את החלום ולהעפיל לאולימפיאדה. נכון שיש סיכוי שהיא תבוטל בגלל הקורונה, אבל המטרה שלי היא לייצג את מדינת ישראל ולהביא מדליה אולימפית, ואני מתכוון לעשות הכל כדי שזה יקרה", מסכם פרידמן.