"יש במקצוע העבודה הסוציאלית אופטימיות ואמונה ביכולת לשנות"

הבחירה במקצוע, חישוב המסלול מחדש לאחר שבנה אובחן על הספקטרום האוטיסטי ("אני מלווה קרוב ל-1000 משפחות לילדים עם אוטיזם"), וההורות המיוחדת יחד עם בני משפחתה. לרגל יום העו"ס הבינ"ל – לילך טל מכפר יחזקאל, מנהלת השרות הסוציאלי במכון להתפתחות הילד של הכללית בעפולה פותחת צוהר לעבודתה החשובה, משתפת על האתגרים והרגעים המתגמלים, מדברת על מעמד העו"סים בישראל וגם על העבודה המורכבת בימי קורונה

בשבועות האחרונים מבצע החיסונים לנגיף הקורונה ששינה את מציאות חיינו ב-180 מעלות נותן את אותותיו והתחלואה מצטמצמת אט אט. אבל לצד הנתונים המעודדים, אין בנמצא חיסון ל"נזקים החברתיים" שהנגיף גרם ובהם אלימות במשפחה, סטרס, חרדות, פגיעה כלכלית, התדרדרות למעגל העוני ופגיעה מתמשכת באוכלוסיות מוחלשות. עם החזרה לשגרה יידרשו עתה העובדים הסוציאליים בישראל להוות כתובת עבור אותו ציבור בחברה הישראלית, במציאות לא פשוטה בלשון המעטה.
רבות נכתב על חשיבותם של העובדים הסוציאליים בישראל, אולם עדיין נדרש לעשות מעשה, לתמוך בהם בכל ההיבטים ולתגמל אותם על העבודה החשובה שהם עושים.
לכבוד יום העבודה הסוציאלית, שצוין ביום שלישי השבוע, "חדש בעמק" מביא לכם את סיפורה של לילך טל, מנהלת השרות הסוציאלי במכון להתפתחות הילד של הכללית בעפולה וראש צוות התפתחות הילד – שמאחוריה 26 שנות עבודה במקצוע התובעני, עם חישובי מסלול מחדש.
טל, 50, מתגוררת בכפר יחזקאל שבגלבוע. סביה מצד אמה הם ממייסדי המושב ועד לימים אלה היא מתגוררת במשק המשפחתי. היא נשואה לארז שעוסק במנהל ציבורי ויחד הם מגדלים ארבעה ילדים.


אורי 23, שעובדת בקיבוץ איילת השחר, עידו, 18, תלמיד י"ב וספורטאי תחרותי בתחום האופניים, יהלי 16, ואלה בת ה-12. "עם השנים באה 'התאהבות' במקצוע. התחלתי מעבודה שהיא יותר באוריינטציה טיפולית פרטנית ועם השנים התפתחתי לכיוון של עבודה יותר מערכתית – ארגונית וגיליתי על עצמי שהחלקים האלו יותר מעניינים אותי ונותנים ביטוי לרצון שלי להשפיע"


את ההשכלה בתחום רכשה בלימודי תואר ראשון מאוניברסיטת חיפה ובלימודי תואר שני ולימודי מומחיות בבריאות ושיקום באוניברסיטת חיפה. עם השנים נוספו ל'סל' הידע המקצועי שלה השתלמויות מקצועיות מגוונות.
"מהיום הראשון לעבודתי במקצוע אני עובדת בשרותי בריאות כללית מחוז הצפון", היא מספרת, "התנסיתי לאורך השנים במגוון רחב של תפקידים בשרות הסוציאלי ובינהם: יחידה להמשך טיפול, בריאות הילד, ובריאות האישה בבית שאן ומרפאות ראשוניות). במהלך השנים עבדתי במקביל גם בשירותים אחרים ציבוריים ופרטיים".

למה עבודה סוציאלית?
"הבחירה במקצוע נבעה בעיקר מהמלצות של הסביבה יחד עם העובדה שלא היה לי כיוון 'נחשק' אחר. בשנים הראשונות לעיסוק במקצוע חיפשתי ולמדתי במקביל מגוון תחומים מקצועיים אחרים וניסיתי להתפתח במקביל בחלק מהם. דווקא עם השנים באה 'התאהבות' במקצוע. התחלתי מעבודה שהיא יותר באוריינטציה טיפולית פרטנית ועם השנים התפתחתי לכיוון של עבודה יותר מערכתית – ארגונית וגיליתי על עצמי שהחלקים האלו יותר מעניינים אותי ונותנים ביטוי לרצון שלי להשפיע. עד לפני עשור תחום ההתמחות שלי היה זקנה. הייתי חלק מהצוות שהקים את המערך הגריאטרי במחוז צפון של הכללית ובמקביל עבדתי בסב יום, מרכז הגיל השלישי של עמק יזרעאל, כמנהלת יחידה לתשושי נפש. אני מאד אוהבת את המקצוע בו בחרתי וחושבת שהוא מקצוע מגוון מאד שיכול לאפשר השתלבות בארגונים ותפקידים שונים זה מזה במהות. עדיין המיקוד שלנו תמיד יישאר ברווחת הפרט ובwell being  (רווחה גופנית, נפשית וחברתית) שלו ועד כמה ניתן לשפר את איכות החיים. יש במקצוע אופטימיות ואמונה ביכולת לשנות ובמחויבות שלנו האחד לשני. ברמה האישית עצוב לי לראות את השירותים החברתיים הולכים ונשחקים אל מול הצורך ההולך וגובר בהם. לתפיסתי ההכרה העקרונית בחשיבות שרותי הרווחה אינה באה לידי ביטוי באופן הולם בתנאי העבודה והדבר גורם לכוחות צעירים איכותיים שלא לבחור במקצוע או לעזוב אותו".

• "בזכות יהלי וההורות המיוחדת נפתח בפני עולם חדש ומסקרן"

לידת בנה השלישי יהלי בשנת 2005 הוביל להנעת תהליך שינוי אישי ומקצועי אצל טל. בעת שמלאו ליהלי 18 חודשים חלה אצלו נסיגה התפתחותית שהובילה את הוריו לברור מקצועי – שהעלה את האבחנה הוא כי נמצא בספקטרום האוטיסטי. "הגילוי הזה 'הוציא' אותי למסע משנה חיים. באופן מיידי צמצמתי את הקף המשרה שלי באופן דרסטי והתפניתי לטפל בו ותוך כדי כך ללמוד על האבחנה שלא הכרתי אותה בכלל עד אז. בזכות יהלי וההורות המיוחדת נפתח בפני עולם חדש ומסקרן. 'המיוחדות' שלו השפיעה עלי וגם על כל המשפחה שלנו ושינתה אותנו. בסופו של דבר גם הסטתי את המיקוד שלי בעבודה מזקנה לתחום התפתחות הילד. היום אני מנהלת שרות סוציאלי במכון להתפתחות הילד בעפולה ומנהלת את השרות לאוטיזם של מחוז צפון שמלווה קרוב ל1000 משפחות לילדים עם אוטיזם משלבי האבחון ועד גיל 18. תחומי ההשפעה שלי במסגרת עבודתי רחבים: הן ברמה של השפעה על הורים בתהליכים שהם עוברים בהבנה והתמודדות עם האתגרים ההתפתחותיים של הילדים שלהם, הן בפיתוח ידע מקצועי שמסייע לצוותים שלנו במתן שרות איכותי יותר והן בחיבורים שלנו כקופה מובילה בצפון אל הקהילה לטובת פיתוח שירותים לאוכלוסיית הילדים המאובחנים עם אוטיזם. כל שלושת אפיקי ההשפעה תורמים לתהליך מתמשך של שינוי בהיכרות של החברה עם אנשים על הרצף, קבלה שלהם והכלה שלהם בתוכנו עם פחות בהלה. במסגרת העבודה היומיומית אני בקשר עם הורים ואנשי מקצוע מתחומים שונים שמתמודדים עם סוגיות אישיות או מקצועיות הקשורות באבחנה. אני מדריכה הורים לגבי זכויותיהם ואחראית על מיצוי הזכויות של הילדים במסגרת סל הבריאות".

איפה את 'פוגשת' בעבודתך את הרגעים המתגמלים ואת אלו המאתגרים?
"הרגעים הכי יפים הם אלו בהם אתה פוגש הורים וילדים שעברו דרך של התקדמות ביחס לעצמם אם בתפקוד או בקבלת האבחנה. הרגעים הכי קשים מתחלקים לאלו בהם אתה פוגש הורים שמתוך הקושי של עצמם לקבל את המציאות – מתקשים להתגייס לטיפול בילד ומצד שני מצבים בהם אתה כאיש מקצוע שמכיר בערך של מסגרות טיפוליות לילדים צעירים עם אוטיזם נתקל במצוקת מענים בקהילה שמעכבת מתן טיפול אינטנסיבי שהוא נכון להיום המענה הכי יעיל לקידום הילדים ברוב המקרים".
כמו בכל תחום בחברה בישראל, נגיף הקורונה השפיע באופן משמעותי גם בהיבטים הקשורים לעיסוקה של טל. "כיום, שנה לאחר פרוץ הקורונה אנו מרגישים עליה משמעותית בפניות להתפתחות הילד בכלל ובשאלת אבחנת אוטיזם בעיקר", היא אומרת, "בנוסף אנחנו מרגישים עליה במצוקות של הורים, בחוסר האונים וחוסר הסובלנות מצדם ובשאלות שעולות יותר מבעבר לגבי צורך בעירוב גורמי רווחה בקהילה ודיווח על ילדים בסיכון".

איך את רואה את מעמדם של העובדים הסוציאליים בישראל?
"לפני פחות משנה יצאו העובדים הסוציאליים למאבק על עתיד המקצוע על הזכות להתפרנס בכבוד, להרחיב את אפשרויות הקידום המקצועי   ולהרגיש מוגנים בעת שהם מסייעים לאנשים במצבי מצוקה. אני כמו בוודאי כל העובדים הסוציאליים במגוון השירותים השונים ממתינים ומקווים שהשיח אל מול מקבלי החלטות וקובעי המדיניות יישא פרי והמקצוע הכל כך ייחודי ומשמעותי יזכה להכרה שהוא ראוי לה".