אבי לוי, שופט בית משפט המחוזי בחיפה, גזר לאחרונה את דינו של מורשע, תושב הצפון, בעבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית תוך התחשבות בנסיבות מיוחדות – פוסט טראומה צבאית.
העבירה הנ"ל נעברה לפני כמעט ארבע שנים והשופט ציין כי הטעם להשהיה זו בגזירת הדין נעוץ בנסיבותיו המיוחדות של הנאשם, אשר חייבו, לטעמו, לפסוע במשעולי השיקום ובמסילותיו חרף מהמורות רבות אשר ניצבו בדרך.
• "לחזור לחברה כאזרח תורם ומועיל – ולא כעבריין"
"הצעידה בדרך זו נעשתה בשיתוף עם שירות המבחן", כתב השופט והוסיף: "וכן סנגוריתו המצוינת של הנאשם ומשפחתו ובסיועם, ארגון "עמך, המרכז הישראלי לתמיכה נפשית וחברתית בניצולי השואה והדור השני" העמיד לרשותנו פלטפורמה לביצוע ניסיון רציני להחזיר את הנאשם שלפניי להלך בדרך המלך, בה צעד עובר לשירותו הצבאי; לחדור את שריון-הקשיחות, שעטה עליו הנאשם (ככל הנראה תסמין של ההפרעה הפוסט-טראומתית שממנה הוא סובל), ולבסוף, להענישו בגין מעשה העבירה שאותו ביצע, באורח אשר יביא בחשבון את מניעיו בביצוע המעשה, את המצב הנפשי הקשה המלווה אותו מזה שנים ואת מאמציו הכנים לפרוץ את "מסך הלם-הקרב", בו היה נתון כדי לחזור לחברה כאזרח תורם ומועיל – ולא כעבריין, המשתמש בסמים ואולי אף מספק סמים לזולתו.
בבסיס ההליך המשפטי בעננינו של הנאשם, ניצבת הרשעתו בהחזקה של 3856.59 גרם נטו של סם מסוג הרואין בתוך 13 אריזות. על פי עובדותיו של כתב האישום המתוקן, בזמנים הרלוונטיים, התגורר הנאשם בדירת סבתו. בתאריך 17.10.22, החזיק הנאשם בדירה סם מסוכן מסוג הרואין במשקל הנ"ל, שלא לצריכתו העצמית וללא היתר כדין. הסמים הוחזקו בתוך 13 אריזות סגורות כשמתוכן היו 10 אריזות סגורות המכילות סם מסוכן מסוג הרואין, במשקל כולל של 141.45 גרם נטו, בתוך שקית ניילון ו-3 אריזות סגורות המכילות סם מסוכן מסוג הרואין, במשקל כולל של 2446.14 גרם נטו.
• "השתקם או קיים סיכוי סביר שישתקם"
"לתפיסתי, קיים גם קיים סיכוי של ממש ואף למעלה מכך שהנאשם דכאן "ישתקם", כתב השופט בגזר הדין: "לא בכדי חלפה תקופה בת ארבע שנים מאז הוגש כתב האישום בתיק זה, נרשמה הודאת הנאשם והוא הורשע בדינו ועד למתן גזר הדין. תקופה זו, החריגה אליבא דכולי עלמא לניהול שלב קביעת העונש הושקעה בבחינת נסיבותיו המיוחדות ויוצאות הדופן של הנאשם ולא פחות מכך, בבחינת נכונותו ורצינותו בהתמסרות לתהליך שיקומי אשר יוציאו כליל ממעגל הפשיעה ויביא לקליטתו האפקטיבית בשוק התעסוקה מתוך הבעת מחויבות בלתי מתפשרת מצדו לחזור למוטב ולנהל אורח חיים נורמטיבי לעילא ולעילא. ראוי לשבח בכל פה את שירות המבחן על פתיחותו המחשבתית, על נכונותו לבחון את ממצאיו ומסקנותיו מחדש שוב ושוב ואת מאמציו הכנים והרציניים לסייע לנאשם ולבית המשפט בניסיון להעלות את הנאשם על דרך הישר. אכן, בתחילת הדרך, הועלו סימני שאלה רבים ביחס לרצינותו של הנאשם בכל הנוגע להשתחררותו מאחיזת הסמים; לאמינות דבריו כי הוא סובל מהלם קרב; למוכנותו להשקיע את הזמן והאנרגיה הדרושים לצורך השתלבות בתוכנית טיפולית מפרכת. דומה שהיום, שנים ארוכות לאחר תחילתו של אותו תהליך אין באמת ספקות אמיתיים לאיש כי הנאשם נמצא במקום אחר לחלוטין; כי הוא נקי מסמים ואפילו מכדורי שינה והרגעה שלהם נזקק בתחילה על רקע הלם הקרב שממנו סבל. הוא נחוש להשתלב בשוק התעסוקה ובפועל השתלב במקומות עבודה וביצע תפקידיו לשביעות רצונו המלאה של מעסיקו; כי הוא מתמיד בהשתתפות בטיפולים אשר נקבעו לו בשירות המבחן; וכי הוא מודע ומתמודד טוב הרבה יותר עם ההפרעה הפוסט טראומטית שממנה הוא סובל. לעיל, נסקרו בהרחבה תסקירי שירות המבחן בעניינו של הנאשם. עסקינן בשמונה תסקירים הנפרסים על פני תקופה ממושכת שלוש שנים שבמסגרתה הנאשם היה נתון תחת עיניו הבוחנות של שירות המבחן, והגורמים המטפלים. כפי שפורט בהרחבה לעיל, במהלכה של התקופה הנ"ל נבחן עניינו של הנאשם, הנעדר עבר פלילי, בעין בוחנת גם על ידי בית המשפט. העובדה ששירות המבחן היה בתחילת הדרך מהוסס ביחס לרצינות כוונותיו של הנאשם וכי בהמשך הדרך, על רקע ההכרה בו כסובל מהפרעה פוסט טראומטית, השתכנע אט אט כי הנאשם בשל לשיקום ועושה צעדים של ממש בכיוון זה מחזקת את ההבנה שאכן התבצע כאן תהליך אישיותי, המבוסס על רצון על נחישות ועל התמדה וכן על החלטה ברורה ויציבה של הנאשם להותיר מאחוריו את הפרק האפל שבחייו ולצעוד קדימה בעולם הנורמטיבי".
• "הנאשם צלח כברת דרך משמעותית"
עוד הוסיף השופט: "לא זו אף זו, כאשר לטעמי לא בשלו התנאים לקבוע כי התגבשו התנאים לשיקום הנאשם, סברתי כי ראוי להמתין קמעה, על מנת שהנאשם יתמיד "ויכה שורשיו" בתהליכי שיקומו. ואכן, הנאשם התמיד בכל המסגרות הטיפוליות בהן נטל חלק ונעזר לשם כך בארגון "עמך, המרכז הישראלי לתמיכה נפשית וחברתית בניצולי השואה והדור השני". זה המקום לחזור ולהזכיר את דברי שירות המבחן, שלפיהם חל בנאשם שינוי חיובי, עם התקדמותו בהליך הטיפולי, התמדתו במסגרת התעסוקתית, ושמירתו על ניקיון מחומרים ממכרים למשך תקופת זמן ארוכה. הכול לצד רצונו הכן לנהל אורח חיים ללא מעורבות נוספת בפלילים. למותר לציין, כי בהתאם לדיווחי שירות המבחן החל מיום 19.9.1 בדיקות השתן שנערכו לנאשם באופן תדיר העידו על ניקיונו מסמים. בנוסף לכך, חרף קשיים ניכרים ובלתי צפויים שנבעו מהתפשטות נגיף הקורונה במקומותינו הצליח הנאשם להשתלב פעם אחר פעם בשוק התעסוקה. אף אני התרשמתי, כי הנאשם עמד לאורך כל תקופת הטיפול בדרישות שהוצבו לפתחו בידי המסגרות השונות שבהן שולב. הנאשם צלח כברת דרך משמעותית. הוא התמיד בטיפוליו; שיתף פעולה והפגין אחריות מרשימה בשמירה על כללי ההליכים הטיפוליים אשר הוצבו לפניו. בהקשר זה, בהחלט ראיתי עין בעין את המלצותיו העקביות של שירות המבחן, שלפיהן המסגרת הטיפולית אכן מהווה גורם משמעותי עבור הנאשם. משאלו הם פני הדברים, אני סבור שנכון להיום בשלה העת לקבוע שאכן קיים סיכוי של ממש שהנאשם ישתקם. במובן זה, הנאשם הוכיח לי שראוי להפעיל בעניינו את מודל הענישה השיקומי. ודוק, במסגרת המשפט הפלילי תכליתו של מודל הענישה השיקומי הוא לחולל שינוי בדרכיו של מבצע העבירה, על מנת להשיבו לחברה כאזרח, החיוני לה. אינני מתעלם, ולו לרגע מכך שעניין לנו במי שעסק בסוג סם המהווה סכנה ממשית ובכמות שאינה מבוטלת. עם זאת, חרף חומרת המעשה לא סברתי, כי זה המקרה, שבו על אינטרס הציבור להלום את חומרת המעשה ולהרתיע בענישה לגבור על הצורך לשקם את הנאשם – פעולה, המשרתת גם היא עצמה את אינטרס הציבור במובנו הרחב ולא רק את האינטרס הצר של הנאשם. רקעו הנפשי; עברו הנקי; הזמן שחלף מאז ביצוע העבירות; והדרך השיקומית יוצאת הדופן שאותה עבר כמו גם החשש שמא הסטתו מדרך זו תשיבנו לדרך הפשע מטות את הכף בעיניי בעניין זה".
• "לא מצאתי לנכון להטיל תקופת מאסר ארוכה יותר"
לאור נתוני השיקום הטובים והסיכוי הממשי "להשיב" לחברה מכור לסמים שקיים בעניינו סיכוי של ממש שיצליח להשתקם, ובכך להפוך לאזרח מן השורה, סבר השופט כי ראוי במקרה זה לסטות ממתחם הענישה מטעמי שיקום.
"בהתחשב במכלול האמור לעיל מצאתי להטיל על הנאשם 4 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודת שירות, בניכוי ימי מעצרו בכליאה", כתב השופט והוסיף: "לא מצאתי לנכון להטיל תקופת מאסר ארוכה יותר מכך בהתחשב בקשיי הפרנסה הניכרים עימם מתמודד הנאשם, בזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירה ובהפרעה הפוסט טראומטית, שממנה הוא סובל".
כמו כן קבע השופט כי הנאשם יושם תחת פיקוח שירות-המבחן למשך 18 חודשים מיום מתן גזר-הדין. השופט לא מצא לנכון להטיל על הנאשם קנס בשל קשייו הכלכליים וההפרעה הפוסט טראומטית המקשה עליו להתפרנס.