"טוב לדעת שיש כל כך הרבה אנשים טובים"

נטליה סנדלר, אחות במחלקת יולדות ב' במרכז הרפואי העמק בעפולה, שבה לפני מספר ימים ממשלחת סיוע לפליטים אוקראינים במחנה הפליטים שבגבול פולין. ביומן מסע מרגש היא מספרת על ההתגייסות, רגעי השמחה והבכי, תחושת אי הודאות והגאווה שהיא חשה עם סיום המשימה. צילום: באדיבות המצולמת

"צפיתי, כמו כולם, במצב שהלך והסלים בין רוסיה לאוקראינה וכאב לי לראות את סבלם של האוקראינים. הרגשתי שמתבצע רצח של עם כמו שעשו ליהודים בשואה ולא רציתי לעמוד מן הצד בלי לעזור. השורשים של המשפחה שלי מאוקראינה, אמנם לא נולדתי שם כי המשפחה שלי גורשה מאוקראינה במלחמת העולם השנייה אבל הרגשתי צורך עז לסייע להם.
אני אחות כבר 30 שנים ויש לי ניסיון רב בטיפול במבוגרים ובתינוקות, עבדתי גם בקהילה וגם בבית החולים. ראיתי שבמחנות הפליטים יש המון אימהות ותינוקות צעירים וידעתי שאני יכולה לעזור להם. אני גם יודעת רוסית כך שיש לי את השפה לתקשר איתם.
חברתי לארגון "נתן", קואליציה של ארגונים ישראלים הפועלים לסיוע הומניטרי בינלאומי באזורים מוכי אסון, כמו במצבים של אסונות טבע והמלחמה באוקראינה. צורפתי למשלחת והתלבטתי איך אעזוב את משפחתי בחג? הבנות שלי (23,16) ובעלי מאוד תמכו בי. גם יעל עמיר, האחות האחראית שלי במחלקת יולדות ב' תמכה בי ואפשרה לי לצאת לחופש ארוך במהלך החג למען המטרה החשובה הזו.
הגעתי, יחד עם המשלחת שכללה 4 עובדות סוציאליות, 2 רופאות ו2 אחיות, למחנה פליטים ענק שנמצא בפולין, במרחק 12 ק"מ מאוקראינה. עבדתי במרפאה שהוקמה בתוך מחנה הפליטים ופעלה 24/7. עבדנו במשמרות של 12 שעות בתנאים מאתגרים. אין במרפאה מים וסבון אז נאלצנו לאלתר, לא היה בית מרקחת אז הפכנו גם לרוקחות, תמכנו במטופלים נפשית, היינו אוזן קשבת ובכינו יחד איתם".

• "הפליטים צריכים להתחיל הכל מחדש"

"פגשתי נשים רבות שהגיעו עם תינוקות קטנים והעברתי אותן הדרכות לטיפול בתינוק, סייעתי בהנקה. טיפלנו בחולים מורכבים, מבוגרים עם פצעים ברגליים, חולים מרותקים לכיסאות גלגלים, נכים, חולי דיאליזה ועוד. האוקראינים שמגיעים למחנה הפליטים הם במצב נפשי קשה ומאוד אבודים. הם ברחו מהמלחמה והצליחו להגיע אבל הם לא יודעים לאן הם ממשיכים מכאן? אנחנו סיפקנו להם מקום בטוח שבו הם שוהים מספר ימים ומחליטים לאן להמשיך. לפני שחזרנו לארץ, דאגנו לכך שכל המטופלים הנכים והחולים שלנו יימצאו מקום שיקלוט אותם במדינה אחרת. זה לא פשוט כי הפליטים צריכים להתחיל הכל מחדש, בלי בית, בלי כסף ובלי שפה.
למרות הקושי שנוכח במחנה הפליטים, בכיתי מאושר על מאות המתנדבים שהגיעו מרחבי העולם לעזור. טוב לדעת שיש כל כך הרבה אנשים טובים. חשוב לי לציין שהאחוז הכי גבוה של מתנדבים היה מישראל. הרגשנו שהפליטים מעריכים אותנו מאוד ושולחים ציורים ומכתבי תודה לישראל. במשלחת שלי הכרתי אנשים מדהימים, אנשי מקצוע ברמה הגבוהה ביותר שנתנו מעצמם את המקסימום למען האחר. אני מודה על הזכות לפגוש אנשים כאלה וזה כבוד עבורי להיות חלק מהם".