חיים ארוכים: על "צוואה, מהותה והדרכים לעריכתה"

"חוק ומשפט" / מדור משפטי מאת עו"ד אוהד פארי – והפעם עו"ד פארי מרחיב את היריעה על מהות הצוואה, וטיפים לעריכתה מבחינה משפטית

במסגרת ההליך של קיום צוואה קיימים מס' נושאים המהווים את הליבה בכל הקשור לקיומה ואשר יובאו להלן בקצירת האומר.
לאחר פטירת המצווה, יש לפעול לשם קבלת צו לקיום הצוואה. מתן הצו הינו שלב הכרחי לשם קיום ההוראות הכלולות בה.  את הצו ניתן לקבל בשתי דרכים חלופיות.
או בפניה לרשם לענייני ירושה אשר יתבקש לתת לה תוקף, או בפניה לבית הדין הרבני. ההבדל המהותי בין שתי דרכים אלה הוא שלרשם לענייני

עו"ד אוהד פארי
עו"ד אוהד פארי

ירושה יש סמכות טבועה בחוק למתן צו קיום, בעוד שכדי שבית הדין הרבני יקנה סמכות לדון ולתת צו קיום לצוואה, חייבים כל היורשים להתייצב בפני בית הדין ולתת את הסכמתם המקנה לבית הדין את הסמכות לדון בעניין.

כחלק מההליך למתן צו קיום לצוואה, מתפרסמת על כך הודעה בעיתונות וזאת כדי לאפשר למי שמעוניין להתנגד לקיום הצוואה, לדעת על הגשת הבקשה וניתנת לו האפשרות להגיש התנגדות לבקשה וזאת בתוך 14 ימים ממועד פרסום ההודעה.
התנגדות למתן צו הקיום יכולה להיות מבוססת על כמה סוגים של טיעונים:

  1. המתנגד מחזיק בידיו צוואה אחרת של המנוח, ולטענתו יש לקיימה ולא את הצוואה שהוגשה לקיום.
  2. במועד בו חתם המנוח על הצוואה שאותה מבקשים לקיים, הוא לא היה כשיר לחתום על צוואה.
  3. המנוח חתם על הצוואה באונס, מחמת השפעה בלתי הוגנת או בשל מעורבות אחד היורשים בעריכת הצוואה.

אחד העקרונות המנחים באשר לעריכת הצוואה הוא "כיבוד רצון המת". לכן, באופן עקרוני, כאשר מתעוררת שאלה ביחס לתקפותה של צוואה, בית המשפט יפעל בשני כיוונים עיקריים:

  1. ניסיון להבין, מתוכן הצוואה או מראיות נוספות, מה באמת היה רצונו של המנוח בצוואתו.
    לעתים עלול להתעורר ספק בדבר רצונו האמתי של המצווה, והאם הפרשנות שניתנת על ידי ביהמ"ש או היורשים, להוראות מסוימות הכלולות הצוואה, משקפות באמת את רצונו של הנפטר.
    בית המשפט יידרש, לנסות ולהתחקות אחר רצון הנפטר ולהשתדל לתת הוראות לקיום הצוואה בדרך שנראית הקרובה ביותר לרצונו של הנפטר.
  2. ניסיון לוודא שכאשר נערכה הצוואה על ידי המנוח, תוכנה שיקף נאמנה את רצונו שלו, והוא לא היה מושפע מרצונם של אחרים. השפעה יכולה להתבטא בהפעלת לחצים בצורה בלתי הוגנת על המצווה כדי שיוריש לאותו אדם רכוש, בניגוד לרצונו של המצווה. בנוסף קובע החוק כי כאשר ישנה מעורבות של אחד היורשים בעריכת הצוואה, גם אם לא הייתה השפעה על המצווה, הצוואה תיפסל, כולה, או לפחות החלק הנוגע לאותו יורש שהיה מעורב בעריכת הצוואה.

כיוון שלעקרון של כיבוד רצונו של המת ניתן משקל מכריע בדיני הירושה, ניתן לעקרון זה משקל מכריע בשאלה אם לקיים או לפסול את הצוואה .
מבחינה עקרונית בית המשפט ישתדל, במידת האפשר לקיים את הצוואה, כיון שברור שהמנוח היה מעוניין לתת הוראות ספציפיות ביחס לעיזבונו והיה מעוניין לחלק אותו בדרך מסוימת.
ביטולה של צוואה, כולה או חלקה, יוצר מצב שהעיזבון יחולק בין היורשים הקבועים בחוק ולא בין אלה שפורטו בצוואה.

 


[dfp name="728×90" height="728" width="90"]

 

לעיתים אין הבדל גדול בין התוצאות, אולם במקרים רבים, יכולה להיות לכך משמעות גדולה, שכן אם אדם מעוניין להוריש את רכושו בדרך הקבועה בחוק, אין כל צורך בעריכת צוואה על ידיו.

מכל מקום ברור שכאשר אדם ניגש לערוך צוואה, יש להקפיד על התנאים הקבועים בחוק ובפסיקה ביחס לכך, ולכתוב את הוראות הצוואה בצורה ברורה, כשהיא מנוסחת היטב מתוך שאיפה שלא ניתן יהיה לפסול הצוואה או חלקים ממנה, לאחר פטירת המצווה או שלא תתעורר בעיה כל שהיא בפרשנות תוכנה והבנת רצון המצווה

האמור במדור זה אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי הניתן ע"י עורך דין. המחבר הינו בעל תואר L.L.B במשפטים ועו"ד החבר בלשכת עורכי הדין בישראל.

מען לפניות: ת.ד 2310 עפולה או באמצעות מייל ohadperry78@gmail.com