דוד רוחלין, (86) ניצול שואה ודייר בבית האבות "אור העמק" מרשת "עמל ומעבר" בקיבוץ מזרע שבעמק יזרעאל, היה בין אלו שהתפעמו מטקסי הזיכרון הבין לאומיים שנערכו בשבוע שעבר בישראל, בהשתתפות נציגים מכל העולם, לציון 75 שנה לשחרור ממחנה המוות אושוויץ.
"כשראיתי את הטקסים המרשימים וגם ביום השואה הבינלאומי שצוין השבוע, נזכרתי בסבא דוד ובסבתא שרה ובקרובי משפחה נוספים שנרצחו כולם בדצמבר 1941", הוא אומר ומדגיש: "חייבים לזכור את מה שקרה ואת מה שנעשה שם, כדי שזה לא יחזור על עצמו לעולם. טוב לי שכאן בישראל אני נמצא בין יהודים במדינה החזקה שלנו, ואני נרגש לראות איך מנהיגים מכל העולם הגיעו לכאן כדי להנציח את זכרון השואה".
• "התושבים במקומות שאליהם הגענו השתדלו לסייע, אך גם להם לא תמיד הייתה יכולת"
רוחלין נולד בעיר בוברוסק, ביילרוסיה (היום בלארוס) בשנת 1934. אביו שמעון היה כלכלן ואמו חנה עבדה כמוכרת בחנות. בשנת 1941 עם פלישת הנאצים לביילרוסיה והתקרבותם לעיר, דוד, שהיה אז רק בן 7, ברח יחד עם הוריו ואחיו הגדול אהרון, כשרק בגדיהם לגופם וללא כל חפצים אישיים.
את ארבע השנים הבאות, העבירה המשפחה בבריחה מתמדת מהנאצים שכבשו חלקים נרחבים מברית המועצות. הם נדדו יחד עם שאר הפליטים ברגל וברכבות ממקום למקום, במספר מדינות שונות בהן רוסיה, קזחסטן, אזרבייג'ן ואוזבקיסטן.
"חיינו בתנאים קשים של רעב ועוני, לפעמים גם ללא קורת גג", משחזר רוחלין. "התושבים במקומות שאליהם הגענו השתדלו לסייע, אך גם להם לא תמיד הייתה יכולת. לקראת סיום המלחמה, אחי אהרון חזר לבוברוסק ועדכן אותנו שרובם המכריע של יהודי העיר, שהיו מעל 23 אלף וביניהם גם קרובי משפחה שלנו נרצחו על ידי הנאצים בבורות הריגה ביער הסמוך".
[dfp name="728×90" height="728" width="90"]
בשנת 1946 רוחלין והוריו הצליחו לחזור לבוברוסק לאחר מספר חודשי נדידה, והתאחדו מחדש עם אחיו אהרון.
רוחלין חזר ללמוד בבית הספר, בהמשך השלים תואר בפיזיקה ומתמטיקה באוניברסיטה ועבד כמורה במשך שנים רבות. הוא נישא לאנה, ונולדו להם שני ילדים, גלינה וסשה. בשנת 1990 המשפחה עלתה לארץ, אך הוריו ואחיו לא זכו לכך משום שנפטרו קודם לכן. רוחלין ומשפחתו התיישבו בנצרת עילית, והוא המשיך לעבוד כמורה בבית הספר בעיר, עד יציאתו לפנסיה.
קלרה מנהלת בית אבות "אור העמק" מרשת "עמל ומעבר" מוסיפה: "דוד הגיע אלינו לפני כשנה והפך במהרה לדייר אהוב מאוד על הדיירים והצוות המקצועי. הוא תמיד שומר על חוש הומור ושמחת חיים. זה מרשים מאוד אחרי מסכת החיים הכל כך קשה שהוא ובני משפחתו עברו".