כאשר בית הדין הארצי לעבודה נדרש לסוגיה זו בשנת 2011, במסגרת ע"ע 90/08 איסקוב נ' מדינת ישראל, נקבעו כללים ועקרונות מנחים בקשר לכך. כך למשל, נקבע כי ככל שמדובר בדואר אלקטרוני מקצועי, המשמש לצורכי עבודה, רשאי המעסיק לבצע בו פעולות ניטור ועיון, בכפוף לפרסום מדיניות ברורה בנושא, אך אם העובד קיים גם תכתובת אישית בתיבה זו, דבר המגביר את ציפיית העובד לפרטיות, אין המעסיק רשאי לעיין בהודעות אלו, אלא אם מדובר בהתנהגות הפוגעת במעסיק וגם אז נדרשת הסכמת העובד לכך.
עוד נקבע כי ככל שהמעסיק מבקש לעיין בדואר אלקטרוני בבעלות המעסיק המשמש לצרכיו האישיים של העובד, לא יוכל המעסיק לעיין בו, אלא אם בית-הדין יוציא צו שיפוטי לכך אשר יינתן בנסיבות חריגות.
• מתי ניתנת הזכות למעביד לעיין בדוא"ל של עובדו?
בחודש מרץ האחרון, ניתן פס"ד סע"ש 18279-06-16 אקספו ואח' נ' משה כהן בבית הדין האזורי לעבודה בת"א, בו נקבע כי כאשר מדובר בעובד שכבר אינו עובד במעסיק, והמעסיק חושש על סמך ראשית ראיה שבידו כי העובד פעל באופן הפוגע במעסיק, יש לאפשר למעסיק לעיין בדואר האלקטרוני המקצועי של העובד, גם ללא הסכמתו, וזאת באופן מצומצם.
בית הדין התחשב בהחלטתו בעובדה כי מדובר היה בעובד בכיר אשר יכול היה להסב למעסיק נזק גדול.
באותו מקרה התיר בית הדין ניטור של הדואר האלקטרוני של העובד בהתאם למילות חיפוש ספציפיות, על ידי מומחה מחשבים אשר אינו עובד אצל המעסיק. בית הדין ציין בשולי הדברים כי הכרסום שחל בשנים האחרונות ביכולת של כל אחת ואחד לשמור על פרטיות המידע צריכה להשליך אף על האופן שבו בוחן בית הדין לעבודה בקשות ניטור ועיון שכאלו מצד מעסיקים.
אין באמור לעיל להוות תחליף לייעוץ משפטי.