בני משפחה, שותפים לעבודה, מכרים ומוקירי זכרה התכנסו, העלו זכרונות וגעגועים. אלה אילת, מנהלת מפעם עמק יזרעאל וחברתה של ברכה, נשאה דברים לזכרה ואמרה: "אם יש דבר שאפיין את ברכה כחברה, כבת משפחה, כאדם – הרי שהייתה זו יכולת הנתינה שלה. היה לה לב רחב, מאוד, ולמרות שהחיים לא פינקו אותה, למרות שהיא עצמה לא זכתה לרוגע ולבריאות – אף פעם לא ויתרה לעצמה בכל הקשור לחברים ולמשפחה. תמיד שמה את צרכי האחרים שאהבה לפני הצרכים והרצונות שלה עצמה. העמיסה על עצמה המון אחריות ודאגה לסובבים אותה, זה היה הטבע השני שלה, ולא הורידה מעצמה דבר גם בעתות קשות מאוד. הצניעות והשקט שלה הרשימו אותי בכל פעם מחדש, והיא לא איבדה אותם אף פעם. מעולם לא היה לה רצון או צורך להפעיל מרפקים, להרים קול. אין זה רווח במקומותינו, ודאי לא בתפקידים שמילאה ובסביבה שעבדה בה, אבל היא באמת היתה נאמנה לעצמה ולא סטתה מהדרך שהתאימה לה. העבודה מילאה תמיד חלק גדול מאוד מעולמה, והיא התמסרה לה והקדישה לה את כל מרצה. כל זמן שיכלה, כמעט עד הסוף, היה לה חשוב מאוד להיות מעורבת, להשפיע, לדעת שהדברים מתנהלים כראוי. גם כאן לא ויתרה לעצמה עד שלא יכלה יותר."
עוד נשאו דברים לזכרה: בני משפחתה, חברים ונציג בכיר מהמועצה. הנעימו בשירה מרגשת, חברי פינה בעמק שעבדו רבות עם ברכה לאורך השנים: אלכס רייצס, ענת עוגן, אמיר גינת ואריק אלוני.
