יחיאל ליפשיץ, שופט בית המשפט המחוזי בחיפה זיכה השבוע משיב, תושב האזור, מהאשמה שיוחסה לו- שימוש בטלפון בזמן הוראת נהיגה. בכתב האישום נטען כי לפני כארבעה חודשים, בעת שהמשיב הורה נהיגה, הוא עשה שימוש בטלפון וזאת בניגוד לפקודה כי לא יעסוק אדם בהוראת נהיגה, אלא ברישיון מאת רשות הרישוי ובהתאם לתנאים שנקבעו. (מי שבידו רישיון להוראת נהיגה לא ישתמש, בשעת הוראת נהיגה, בטלפון קבוע או נייד).
במועד ההקראה כפר המשיב בכל עובדות כתב האישום. משמע, המשיב כפר בכך שבידו רישיון להוראת נהיגה וכן וכי בשעת הוראת נהיגה דיבר בטלפון שלא באמצעות דיבורית.
[dfp name="728×90" height="728" width="90"]
מטעם המערערת העידה בפרשת התביעה רס"ב אסולין שערכה את דו"ח הפעולה ממנו עלה כי הבחינה במשיב יושב במושב הקדמי ימני בתוך רכב שעליו "כובע" (שלט לימוד הנהיגה) כשהוא משוחח בטלפון ללא דיבורית ולצדו ישבה נהגת הרכב.
השוטרת "עצרה" את הרכב, קיבלה את פרטי הנהגת וכן רשמה את תגובת המשיב שנגעה בעיקרה לשימוש בטלפון.
בחקירתה הנגדית, נשאלה השוטרת באופן מפורש האם בדקה שהמשיב נשא עמו רישיון להוראת נהיגה ותשובתה הייתה: "היה לו כובע והייתה לו תלמידה". משמע הסיקה שמדובר במורה לנהיגה.
"סבורני כי הפרשנות שהוצעה ידי על המערערת, חרף ההיגיון הטמון בה אינה יכולה להתקבל". המערערת, מטעמיה לא, עשתה דבר וחצי דבר להוכיח כי המשיב מחזיק בידו רישיון להוראת נהיגה וזאת חרף כפירתו המפורשת.
[dfp name="728×90" height="728" width="90"]
השופט כתב בפסק הדין כי המערערת לא הביאה כל ראיה בנוגע לרכיב מרכזי זה מבין רכיבי העבירה הגם שיכולה הייתה לעשות כך במספר דרכים.
המערערת, מטעמיה לא, עשתה דבר וחצי דבר להוכיח כי המשיב מחזיק בידו רישיון להוראת נהיגה וזאת חרף כפירתו המפורשת
עוד כתב השופט ליפשיץ בפסק הדין: "על רקע ההנחה לעיל ולאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, סבורני כי הפרשנות שהוצעה ידי על המערערת, חרף ההיגיון הטמון בה אינה יכולה להתקבל. למעשה, מבקשת המערערת לקבוע כי מורה לנהיגה אשר "מלווה" נהג, בין חדש ובין שאינו – כזה מבצע "הוראת נהיגה". ואולם, פרשנות זו מעלה מספר בעיות: ראשית, הוראות הפקודה והתקנות הנוגעות לליווי נהג חדש אינן נוקטות – בהקשר לנהג מלווה בביטוי "הוראת נהיגה" אלא במונח "ליווי ו"מלווה".
[dfp name="728×90" height="728" width="90"]
השופט ליפשיץ:"משמע יש, בסיס לטענת המשיב, בהנחה כאמור והנהגת הייתה "נהגת חדשה", כי תפקידו לא היה להורות אותה נהיגה אלא ללוותה. שנית יש, לזכור כי לגבי נהג מלווה "רגיל" לא חל איסור מפורש לדבר בטלפון ללא דיבורית (אף כי איני מוציא מכלל אפשרות שייקבע בדיעבד כי נהג מלווה שכזה הפר חובה זהירות כללית).
לכן, מוקשית הקביעה שבעוד שעל מלווה "רגיל" לא חל איסור מפורש לדבר בטלפון, חל האיסור על מלווה שהינו מורה לנהיגה. שלישית, ואם כך הוא הדבר לגבי "נהג חדש" הקושי לגבי מי שמחזיק בידו רישיון נהיגה ורק מבקש לעבור "רענון נהיגה" כשלצדו מורה לנהיגה או סתם נהג, הינו רב יותר".