אורית יעקבס, שופטת בכירה בבית הדין האזורי בנצרת דחתה לאחרונה תביעה למתן צו קבוע לאכיפת יחסי עבודה ולחלופין תביעה לפיצוי כספי עקב אופן סיום יחסי העבודה, שהגיש תובע – רכז ספורט שהועסק במרכז קהילתי בגלבוע מינואר 2018 ועד פברואר 2019.
במהלך המשפט נדרש בית המשפט לבחון מספר טענות: האם התובע פוטר שלא כדין ועל רקע מניעים זרים, האם יש להורות על השבת התובע לעבודה, תוך תשלום שכרו החל מפברואר 2019 ועד למועד חזרתו בפועל ולחילופין, האם זכאי התובע לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין ובאיזה שיעור, האם הוא זכאי לפיצוי בגין עוגמת נפש, וככל שכן באיזה שיעור וכן האם התובע זכאי להשלמת פיצויי פיטורים.
"אשר לטענת התובע לפיה פוטר על רקע סירובו להעביר שמות כוזבים של חניכים לפרויקט "אתגרים" -הרי שזו לא הוכחה. לבסוף, טענת התובע לפיה פוטר על רקע סגירת חשבונות פוליטיים לא הוכחה אף היא, כאשר אין חולק כי התובע עמד בקשר עם ראש המועצה, זאת בין היתר עקב תפקידו כיו"ר ועד המנהל של הנתבעת והן לאור קשריו של ראש המועצה עם אחיו (של התובע)"
לטענת התובע הוא פוטר שלא כדין, מטעמים פסולים ותוך חריגה מסמכות. וכי הסיבות בשלהן המנכ"לית וראש המועצה התנכלו לו ביקשו לסיים את העסקתו היו בין היתר היותו חבר ועד עובדים, עובדת התנגדותו לסגירת מחלקת הצעירים וסירובו לקחת חלק פעיל בקידומו הפוליטי של ראש המועצה גלבוע ביישובים הערביים.
• התובע טען: לא קיימת תכנית התייעלות וגרעון
התובע טען כי לא קיימת תכנית התייעלות ולא קיים גירעון במחלקת הספורט הרב תחומיוכן כי ההחלטה בדבר פיטוריו התקבלה בחריגה מסמכות. לטענת הנתבעת, שיוצגה במשפט על ידי עו"ד אורי דדו, מומחה למשפט העבודה, פיטוריו של התובע נעשו כדין ועל רקע צמצומים והליכי התייעלות. עו"ד דדו טען כי במועד פיטורי התובע היא הייתה במצב גרעוני מתמשך וכחלק מהניסיון לפתור את מצבה הגרעוני, היא חתמה על הסכם עם החברה למתנ"סים במסגרתו הועברה לאחרונה חלק מהשליטה בנתבעת. לאחר החתימה על ההסכם נדרשו פעולות שונות על מנת לאפשר את קיומו, כאשר העיקרית בהן הייתה כיסוי חובות העבר שלה. בהתאם, המועצה האזורית הסכימה לפעול לכיסוי חובותיה, אולם בתנאי שהיא תפעל באיזון תקציבי.
בחלק הדיון וההכרעה בפסק הדין נכתב: "כידוע, הנטל להראות כי הפיטורים אינם כדין ועל רקע שיקולים זרים, מוטל לפתחו של התובע, כאשר בעניין זה נקדים אחרית לראשית ונציין כבר עתה כי לאחר שמיעת העדים ועיון במכלול הראיות הגענו לכלל מסקנה כי התובע לא הרים את הנטל האמור, נהפוך הוא – הנתבעת הוכיחה במסמכים ובאמצעות העדים מטעמה, אותם מצאנו אמינים, כי הפיטורים בוצעו על רקע רפורמה וצמצומים בנתבעת. עוד נקדים ונציין כי טענותיו הרבות של התובע בדבר הרקע לפיטוריו לא נתמכו בראיות חיצוניות, לא באמצעות עדים ולא במסמכים. יתרה מזאת, חלקן אף נולדו במהלך ההליך כאשר לא מצאנו להן זכר בזמן אמת. כך, הטענה לפיה הוא פוטר על רקע חברותו בוועד העובדים והתנגדותו מכוח האמור לסגירת מחלקת צעירים לא הוכחה באמצעות עדים חיצוניים, ובפרט מי מחברי ועד העובדים שהתבקש היה שיתמכו בתובע בטענתו כאמור".
• "טענת התובע לפיה פוטר על רקע סגירת חשבונות פוליטיים לא הוכחה"
עוד נכתב בפסק הדין: "אשר לטענת התובע לפיה פוטר על רקע סירובו להעביר שמות כוזבים של חניכים לפרויקט "אתגרים" -הרי שזו לא הוכחה. לבסוף, טענת התובע לפיה פוטר על רקע סגירת חשבונות פוליטיים לא הוכחה אף היא, כאשר אין חולק כי התובע עמד בקשר עם ראש המועצה, זאת בין היתר עקב תפקידו כיו"ר ועד המנהל של הנתבעת והן לאור קשריו של ראש המועצה עם אחיו (של התובע), אלא שמכאן ועד קבלת טענות התובע כי פיטוריו היו על רקע סירובו לסייע לראש המועצה בבחירות, הדרך רחוקה. היעדר הוכחה לאמור בולטת בהיעדרה על רקע טענות התובע כי בידיו ראיות רבות. … מעיון במכלול הראיות לא מצאנו ממש בטענות התובע כי השימוע שנערך לו היה למראית עין בלבד. התובע לא הוכיח כי ההחלטה בעניינו התקבלה בטרם נשמע על ידי הנתבעת. זאת ועוד, התובע זומן לשימוע כדין כאשר במסגרת הזימון צוין כי עילת השימוע היא סיום העסקה לאור התייעלות כלכלית; לתובע סופקו נתונים למכביר בטרם השימוע והוא יוצג על ידי שני באי כוח במעמד השימוע".
• "מתייתר צורך לדון בשאלת אכיפת יחסי עבודה או מתן סעד כספי"
אשר לטענת התובע לפיה לא נערך לו שימוע כדין מאחר ובסופו של דבר היתה סיבת פיטוריו שונה מזו שנרשמה בזימונו לשימוע שהרי הוא זומן בעילת צמצומים והתייעלות ואילו לבסוף פוטר על רקע משבר אמון – הוסיף בית המשפט כי במקרה שלפניו ולנוכח הדרך בה בחר התובע להתבטא במהלך השימוע, עת הטיח האשמות בנתבעת ובמנהליה, האשמות שעלו אף כדי איומים וכן מאחר והוא לא הציג כל טענה הרלוונטית לשיקול הדעת של הנתבעת בדבר פיטורי צמצום לא מצא ביה"מ כי יש באמור במכתב פיטוריו אל מול האמור במכתב זימונו לשימוע כדי להצביע על פגם בהליך השימוע.
השופטת ציינה בפסיקתה כי אשר לטענת התובע לפי לא התקבל אישור מטעם ועד העובדים לפיטורים, הרי שטענה זו לא הוכחה ואף הראיות מצביעות על כך שזה לא המצב.
עוד נכתב בפסק הדין בהקשר זה: "אשר לטענת התובע לפיה ההחלטה התקבלה בהיעדר סמכות שכן זו מסורה לוועדת כוח אדם בנתבעת – הרי שגם דינה של טענה זו להידחות, שהרי במסגרת הליך השימוע היה התובע מיוצג על ידי שני באי כוח אשר העלו טענות שנפרסו על פני כחמישה עמודים ואשר טענת היעדר הסמכות לא נכללה ביניהן. מכאן והיות ובהליך השימוע לא מצאו באי כוח התובע לציין כי הפורום אינו נאות, הרי שאין לקבל טענה זו בדיעבד כאשר זו הועלתה רק לאחר קבלת החלטה שאינה לרוחו של התובע. על כן, מקום בו נדחתה טענת התובע בדבר פיטורים שלא כדין, הרי שמתייתר צורך לדון בשאלת אכיפת יחסי עבודה או מתן סעד כספי. להשלמת התמונה ולהבהרת הדברים נציין כי טענת התובע בדבר השלמת פיצויי פיטורים נטענה בעלמא ולא הוכחה".
ביה"מ חייב את התובע לשלם לנתבעת סכום של 15,000 שקלים בגין שכר טרחת עו"ד וסכום של 5,000 שקלים בגין הוצאות משפט.