המדור המשפטי: נגיף הקרונה והשפעתו על החלטות בג"צ

עו"ד לידור איזון המתמחה במשפט המנהלי וציבורי בטור אישי על השפעת הקורונה על החלטות בג"צ

איך השפיע נגיף הקורונה, על החלטת בג"צ, להחזיר אסיר המוחזק בתאילנד בתנאים קשים, במשך כ 13 שנים, לרצות את המשך עונשו בארץ ישראל ? 

• העובדות הצריכות לעניין

יגאל אלון מכלוף, אסיר המוחזק בכלא התאילנדי במשך כ 13 שנים, שנידון לגזר דין מוות בגין סחר בסמים קשים, ועונשו הומתק על ידי מלך תאילנד למאסר עולם, עתר לבית המשפט העליון, בשבתו כבית דין גבוה לצדק, בבקשה לחזור ארצה, ולרצות את המשך עונשו בין כותלי בית הסוהר הישראלי.
עתירותיו של אלון, בלא מעט הזדמנויות, במשך כשלוש עשרה השנים האחרונות, העלו חרס בלבד. השר לביטחון פנים ושרת המשפטים (להלן: "השרים"), דחו את בקשותיו לרצות את עונשו בארץ ישראל. הבסיס הנורמטיבי עליו נשענו השרים היה סעיף 7 לחוק לנשיאת עונש מאסר במדינת אזרחותו של האסיר, תשנ"ז-1996, אשר מעמיד מספר קריטריונים אותם צריכים לבחון השרים בבואם לשקול, האם יש להעביר אסיר שמרצה עונש מאסר במדינה זרה לישראל.
השרים התנגדו להעביר את אלון לרצות את עונשו בישראל והם נימקו את החלטתם כי "ההתנגדות להעברתו של האסיר מתאילנד לישראל מתבססת על אי עמידת האסיר בדרישת התושבות הקבועה בחוק זה ומטעמים של שלום וביטחון הציבור".
מנגד טען העותר כי השרים מטעם המדינה "גוררים רגליים", וכי מצבו הבריאותי הולך ומדרדר, בין השאר, הפנה העותר את תשומת לב בית המשפט העליון כי "…תאילנד היא המדינה השנייה לסין, במספר הנדבקים בנגיף [הקורונה], ובגין כך משרד הבריאות הישראלי מזהיר ישראלים מפני ביקור שם (ונוסיף כי בתאריך 18.02.2020 יצאה בישראל הוראה כי החוזרים ארצה מתאילנד צריכים להיכנס לבידוד של 14 יום)".


[dfp name="728×90" height="728" width="90"]  


עוד טען העותר, כי החלטת הרשות אינה סבירה בנסיבות העניין, שרירותית ונוגעת באי שוויון משווע ביחס למקרים דומים בהם כן נעתרו השרים לאסירים האסורים בארץ זרה, והשיבו אותם לרצות את עונשם בארץ ישראל.
בית המשפט העליון נדרש לשאלות – האם אכן החלטת הרשות, שלא לאפשר לאלון לרצות את עונשו בארץ ישראל, היא סבירה, אינה מפלה ביחס למקרים דומים מהעבר, והאם אין בה משום שרירות השלטון כלפי האזרח?
בית המשפט הנכבד קיבל (ברוב דעות, כנגד דעתו החולקת של הש' ע' גרוסקופף) את טענותיו של העותר (אלון), הוא התבסס בהכרעתו על תכלית החוק לנשיאת עונש מאסר במדינת אזרחותו של האסיר, הוא קבע כי תכלית החוק היא הומניטארית, רוצה לומר: היא נותנת משקל לשיקולים אנושיים, כגון הרצון שהאסיר יימצא במקום בו מדברים את שפתו, אוכלים את מאכליו, משפחתו נמצאת לצידו ועוד כהנה וכהנה שיקולים אנושיים שאינם בנמצא לאסיר האסור בארץ זרה בכלל ובתאילנד בפרט.  לדעת בית המשפט הנכבד, השרים לא נתנו משקל ראוי לשיקולים אלו בכלל ואף לא שקלו חלק מהם בפרט.
בין שאר השיקולים ההומניטריים עליהם נשען בית המשפט, עלה וצץ לו שיקול חדש שתואם את נסיבות המקרה, והוא – החשש מהידבקות בווירוס הקורונה, כלומר, לא זו בלבד שבית המשפט העליון קיבל את טענותיו של העותר (אלון) בכל הנוגע לפגמים שנפלו בהחלטת השרים שלא לאפשר לו לרצות את המשך עונשו בארץ ישראל, אלא ובעיקר בשים לב לנסיבות המקרה הנידון, ובלשון בית המשפט:"[כי יש] לאשר את העברתו [של אלון] לישראל לשם נשיאת עונש המאסר שלו בארץ ויפעלו למימוש הדבר בהקדם האפשרי, זאת בכפוף להערה שלהלן, המתחייבת מההתפתחויות הקשורות בוירוס הקורונה."


[dfp name="728×90" height="728" width="90"]  


שתיים הן המסקנות העולות מהמקרה לפנינו, האחת – והיא משפטית ביסודה, כי אנו כאזרחים יכולים לתקוף כל החלטה שלטונית, ולא משנה מי הרשות שמקבלת את ההחלטה או מי האדם שעומד מאחוריה, בין אם מדובר בשר בממשלה, בין אם ההחלטה התקבלה על ידי רשות מקומית וכדומה, לצורך כך, על האזרח להשתמש בשירותיו של עורך דין שמתמחה במשפט המנהלי / ציבורי ויודע להעביר תחת שבט ביקורתו את החלטות הרשות.
השנייה – נורמטיבית בטיבה, והיא:  שמכל דבר רע אפשר למצוא את הטוב, או לייתר דיוק, שאפילו מהרע אפשר לייצר את הטוב, "ניצול" נכון של ווירוס הקורונה, בנוסף לתנאים מצטברים נוספים, הוביל למסקנה כי יש להעביר את אלון לרצות את המשך עונשו בין כותלי בית הסוהר במדינת ישראל.
הכותב: עורך דין במקצועו, בעל תואר ראשון ושני במשפטים, מתמחה, בין השאר, במשפט המנהלי / ציבורי. 

לאתר המפרסם – www.lidorlaw.com