סעיף 25(4) לחוק הגנת השכר התשי"ח – 1958 קובע כי מעסיק יוכל להטיל קנס על עובד, בגין עבירת משמעת שביצע העובד, רק אם הדבר הותר מפורשות בהסכם קיבוצי או על פי חיקוק.
נכון להיום, הטלת קנס משמעת על שכר עבודתו של עובד אינה מותרת על פי חוק.
כלומר, שככל שלא חל על מקום העבודה הסכם קיבוצי המתיר את הטלת קנס המשמעת האמור משכר העבודה של העובד, לא ניתן לנכות משכרו של העובד סכום כלשהו בגין עבירת משמעת.
זכאותו של עובד לשכר עבור עבודתו הינה זכות קוגנטית(זכות שלא ניתנת לויתור) ולא ניתן להתנות עליה או להגבילה. מעסיק המחליט להטיל קנס משמעת על שכר עבודתו של עובד שלא כדין, לוקח על עצמו כמה סיכונים.
כך למשל, המעביד מסתכן בכך שבית הדין לעבודה ייקבע כי עליו לשלם לעובד את מלוא סכום הקנס שנוכה, בתוספת הלנת שכר, תוספת אשר יכולה להגיע לכדי כפל הקנס שהוטל ואף יותר. כמו כן, המעביד מסתכן בכך שהעובד יגיש נגדו תלונה ליחידת האכיפה במשרד הכלכלה.
בנוסף, המעביד מסתכן בכך שהעובד ידרוש את השבת הקנס שנוכה, ובמקרים מסוימים בהם יסרב המעביד להשיב לעובד את הסך שנוכה, תהא לעובד אפשרות להתפטר מעבודתו בטענה להרעת תנאים ו/או נסיבות אחרות בהן אין לדרוש מהעובד להמשיך ולבצע את עבודתו ולזכות בתשלום פיצויי פיטורים. אין באמור כדי לגרוע מזכותו של מעביד להחתים את עובדו על הסכמה בכתב לניכויים אחרים משכרו, כגון ניכוי בגין ביטוחים שונים, ניכוי בגין ארוחות ועוד.
אין באמור לעיל להוות תחליף לקבלת ייעוץ משפטי.