כיום קיימת חובה סטטוטורית להנגיש מקומות ציבוריים לנכים, חובה זו נובעת ממספר לא מבוטל של עיגונים נורמטיביים, כגון: תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות )התאמות נגישות למקום ציבורי שאינו בניין, חוק התכנון והבניה, תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות )הסדרת נגישות לשירותי תחבורה ציבורית(, תקנות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות )התאמות נגישות למקום ציבורי שהוא בניין קיים( ועוד כהנה וכהנה דוגמאות.
• שוויון
כפי שפרטתי במובא למאמר זה, קיימים חיקוקים רבים שמחייבים הנגשה לנכים, חובה זו היא תוצר חברתי שהתגבש במשך הדורות, ברצון העם לשוויון על שלל מרכיביו והיבטיו. את רוח השוויון ניתן למצוא בלא מעט חיקוקים ותקנות שמחייבים באופן אקטיבי לבצע פעולה, בבחינת: "מצוות עשה", אך מה שמוזר לראות, ויש לומר אף מקומם, כי הזכות לשוויון לא מהווה חלק מהזכויות המנויות בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, שכידוע, חוק זה מהווה, לדעת חלק מחכמי המשפט, כחוקה לכל דבר ועניין. הלכה למעשה מפתיע לגלות שהשוויון, שהוא "נשמת אפה של הדמוקרטיה" לא קיבל מעמד נורמטיבי "על חוקי" בדמות חוק יסוד, אלא שחברנו בכנסת מצאו לנכון לעלות אותו על נס בחוקים ספציפיים רבים ומרובים, אך עדיין, לא ברמה של חוק יסוד, וחבל שכך. אומר אגב אורחא כי השוויון נגזר מהזכות לכבוד, אך אני כשלעצמי לא מסכים עם גישה זו, לדידי – הוא עומד בפני עצמו ולא נגזר משום מסגרת אחרת.
• שוויון יחסי
אם כן, השוויון היא זכות יקרת ערך, משכך היא מקבלת ביטוי בחיקוקים רבים, כל זאת למרות שלא כל בני האדם שווים, אך ודאי, כי הזכות שלהם לשוויון היא בסיס ראשוני לחיים תקינים והגונים בכל חברה באשר היא. השוויון מחייב יחס שונה לשונים ויחס שווה לשווים )אריסטו(, כלומר: כאשר נכה רוצה להגיע למקום ציבורי, חלה עלינו חובה להכין את המקום, כך שיאפשר לו לנוע בחופשיות על אף מגבלותיו, רוצה לומר, חלה עלינו חובה לנהוג באופן לא שווה בינו לבין אדם שאינו נכה, על מנת להגיע לשוויון בין השניים. לעיתים שאלה זו עולה בחלוקה בין יורשים, אז מתעוררת הדעה כי יש לחלק את הירושה לכולם שווה בשווה, ולא היא – אם יש ילד מוחלש, ראוי ונכון, ברוב המקרים, ליתן לו חלק גדול יותר על מנת לאפשר שוויון בינו לבין אחיו, אגב, ביטוי לאמור ניתן למצוא במדרגות מס הכנסה, העשיר משלם יותר ביחס לחלש כלכלית ממנו, זאת במטרה לאזן בין יחסי הכוחות שקיימים בין השניים, וטוב שכך!
• שוויון ובתי המשפט בארץ
נוכח כל האמור לעיל, התפלאתי לגלות כי 33 מהיכלי בתי המשפט בארץ לא מונגשים לנכים, כך שהלכה למעשה קיימים מקרים בהם אדם נכה צריך לנסוע מרחק רב על מנת שיידונו במשפטו, זאת על אף שבעירו קיים היכל בית משפט – שאינו מונגש. שאלתי את עצמי, נאה דורש ולא מקיים? ובמילים אחרות, בתי המשפט אשר שופטים לשוויון, שבצווים סוגרים מקומות ציבוריים בשל היותם לא מונגשים, "מענישים" בתי דפוס בפיצויים רבים בשל אי מתן שירות שוויוני לקהילה הלהטבית,
אלו אותם בתי המשפט שלא טורחים להנגיש את עצמם לבאים בהיכלם?! "השופט כל הארץ לא יעשה משפט"? דין אחד הוא לכולם! לאור כל האמור לעיל, הגשתי ביום שני האחרון )יחד עם משרד עורכי הדין אחמד מסאלחה( תובענה ייצוגית כנגד הנהלת בתי המשפט, בשם כל הנכים בארץ בסך של 555,555,05( חמישים מיליון ₪( כפיצוי על העוול שנגרם להם, תוך דרישה להנגשת היכלי המשפט לנכים! תביעה זו מהווה מבחן אמיתי לדמוקרטיה וכולי תקווה שהיא תביא עימה בשורה כי יש שופטים במדינת ישראל, שופטים אשר לא חוששים לבקר את עצמם ואת הכסא עליו הם יושבים, כל החלטה משפטית חמקמקה שתדחה את התביעה לא תתקבל עלי, והיא תהווה תעודת עניות למדינת ישראל ולדמוקרטיה. מבטיח לעדכן אתכם בהתפתחויות, כולי תקווה לטוב.
בברכת שבת שלום לידור איזון
אין באמור במאמר זה להוות תחליף לייעוץ משפטי ואין הוא מהווה המלצה ולא עצה לנקיטת צעד זה או אחר
לאתר המפרסם – www.lidorlaw.com