לפני שבוע ציינו ברחבי ישראל שנה למבצע 'צוק איתן' שעבר על המדינה בשנה שעברה עם דגש על יישובי הדרום, מי שהייתה פעילה מאד במהלך המבצע היא סרן במיל' רעיה גורדון, תושבת גן נר, שנכנסה לרצועת עזה בטנק חילוץ ייחודי וחילצה כלים כבדים לא פעם תחת אש כבדה.
צוותי החילוץ של חיל החימוש הם חוד החנית של החיל. תפקידם המבצעי הוא לחלץ כלים כבדים תחת אש בלחימה. היחידה היא חדשה יחסית והוקמה רק ב 2006 כלקח ממלחמת לבנון השנייה.
ב"צוק איתן" היחידה לקחה חלק פעיל ומשמעותי וסייעה לכוחות בעומק שטח האויב. היחידה מורכבת מאנשי מילואים מקצועיים ומובילים.
כאמור, מפקדת היחידה במיל' היא רעיה גורדון מגן נר, משפחתה במקור היא מעפולה, היא עובדת ביום יום כמהנדסת מכונות במגדל העמק בכנפית שם היא וחבריה עושים חלקים לגופי תעופה.
הצירוף מפקדת יחידת החילוץ לא כל שכן במיל', הוא צירוף שלא נשמע מוכר להרבה, מבלי להישמע שוביניסט, הן מהבחינה של חיילת מילואים והן מהבחינה של מפקדת יחידת חילוץ המורכבת רובה ככולה מגברים.
• אין את הבעיה הזו של אגו
בתחילת הדברים מתייחסת רעיה לדברים הן מבחינת הכושר הגופני שהתפקיד דורש והן מבחינת הפיקוד על הגברים ואומרת: "זה לא פשוט אבל כמו כל חייל מילואים אני מאמינה שצריך מידי פעם לחזור לכושר. אנחנו מגובשים בתוך הצוות ותמיד עושים את האימונים ביחד, אנחנו מכירים אחד את השני וקל לנו לעבוד ביחד ומסתדרים בשטח.
אמנם אין פרטיות כי כולם בטנק אחד בצפיפות אבל מסתדרים. אין בעיה עם הסמכות שלי כמפקדת, גם בתוך חיל חימוש חיילי חימוש הם החיילים הכי מקסימים בעולם, אמנם אלה חיילים שמגיעים ממשפחות עם קשיים כלכליים וכאלה שלרוב אין להם בגרויות, חיילים קצת קשים אבל גם אתם הסתדרתי וכמובן שעם אלה מהמילואים זה קצת יותר קל אבל אין את הבעיה הזו של אגו בצוות, הם סומכים עלי ומעריכים אותי ונותנים לי את המקום שלי"
רעיה התגייסה בשנת 2005 ושירתה כמפקדת כיתה בבה"ד 20 של חיל החימוש. אליעזר בן הרוש, מפקדה בעבר, (כיום הוא קצין החימוש הראשי), המליץ לה לצאת לקצונה.
כששמעה על יחידת החילוץ, הצטרפה אליה בשנת 2009 ומאז היא משרתת בה בתפקיד מפקדת מחלקת חילוץ. היא וחבריה עורכים לדבריה הרבה אימונים על כל סוגי הקרקע כדי לעמוד בחילוץ כלי רכב משוריין בכל מיני מצבים, במקרים לא מעטים תחת אש כבדה.
• ההחלטה לפקד על היחידה
רעיה מספרת על ההחלטה לפקד דווקא על היחידה הזו בשירות המילואים שלה: "מאוד אהבתי את החילוצים כשעשיתי בסדיר חילוצים קלים. פתאום כשהפתיעו אותי עם החילוצים האלו מאוד התלהבתי מהרעיון ומהתפקיד, ועם הזמן ראיתי שזה מאוד מאתגר אותי ומאוד כיף לי לעשות את זה. אנחנו מתאמנים, תמיד יש לנו אימונים ומילואים ובגלל שיודעים כמה זה חשוב ויש חוסר בצוותי חילוץ בצה"ל, אז אנחנו מבצעים אימונים כל הזמן.
נכון אלו אימונים מאוד פיזיים אני לא אשקר לך. יש שרשראות לסחוב, יש את הכבלים ויש את השקלים וכל מה שצריך לחבר לרכב השני בשביל לחלץ אותו. ב'צוק איתן' היינו עם אפוד קרמי ועם נשק ובחום והיה מאוד מאוד קשה, כשנכנסים לזה בזמן אמת אז מתמודדים עם זה, הולכים למשימה ומבצעים אותה".
רעיה מספרת על היחידה ואומרת: "התפקיד שלנו הוא פינוי רק"ם (רכב קרבי משוריין) אנחנו צוות של חמישה אנשים בפיקודי ואנחנו צריכים להגיע לשטח לראות מה מצב הרק"ם. אנחנו לא מטפלים בתקלות גם לא גוררים, זאת אומרת אנחנו רק מחלצים, מושכים עד שאפשר להגיע לציר מסוים ופשוט הופכים את הרק"ם. האימונים כוללים חילוצים מכל הסוגים ומכל הסוגים של הקרקעות, בצפון, במדבר, מנסים מכל סוג של קרקע. אחרי 'צוק איתן' התחלנו גם יותר אימונים שהם יותר הסתערות על טנק חילוץ, ירי במאג, אימון פרט, אימון חוליה של הצוות גם בחי"ר כי ראינו שאנחנו צריכים את זה אחרי מה שהיה בצוק איתן".
• "צוק איתן" – נקודת מפנה ביחידה
כאמור, 'צוק איתן' מהווה נקודת מפנה בהיסטוריה של היחידה החדשה יחסית: "בצוק איתן הצוות שלי היה הרבה בתוך הרצועה בתוך עזה, היו לנו בערך 16 חילוצים, היו הרבה טנקים שהתחפרו כי הנהגים לא היו מנוסים ולא היו רגילים לחולות שיש בעזה וזה היה מאוד מאוד קשה ואינטנסיבי, כולל לילות ללא שינה. היה לנו מקרה שהוא חריג ולא מתאמנים עליו באימונים, זה היה אחרי יום שלם שהיינו בחילוצים בצהריים בערב ובלילה חילצנו ולפנות בוקר עלו מולנו בקשר ואמרו לנו שיש די – ניין (דחפור צה"לי גדול מאד וכבד מאד) שממש התהפך ונפל לתהום עם חיילים פצועים.
אחרי לילה ללא שינה, עם כל הצוות, כמובן בליווי חי"ר הגענו לדייניי וחילצנו אותו ואת החיילים. בדרך כלל אנחנו מתאמנים למה שקורה עם טנקים ונגמ"שים ודיניי זה משהו מיוחד.
הדי – ניין בדרך כלל כלי מאוד חזק וכבד אבל הפעם פשוט נפל לתהום עם חיילים פצועים. כשהגענו כבר פינו את החיילים ואנחנו היינו צריכים להגיע ולאתר בשטח תוך כדי ירי לעברנו בתוך הרצועה, משהו שאף פעם לא התאמנו עליו. פשוט הגעתי לשם וראיתי מה אנחנו יכולים לעשות, איך אנחנו יכולים לבצע את זה, תדרכתי את כל הצוות והפכנו את הדי – ניין שחזר לכשירות וזה היה אחרי יומיים רצופים שהיינו בפנים, בלי לצאת, בלי שינה והיו כמה ימים כאלו מאוד מאוד קשים".
למרות הקשיים במשימות שהיא וחבריה חוו במהלך הלחימה בצוק איתן, הדבר שהיא זוכרת במיוחד שנה אחרי זה החיבוק הענק שקיבלו החיילים בזמן המבצע מהאזרחים: "אני רוצה להגיד תודה לכל האנשים שעזרו ותמכו במבצע צוק איתן כי זה לא ברור מאליו כל האהבה והתמיכה שהייתה מכולם, באמת כל המדינה זה היה מטורף.
קיבלנו המון דברים ובאמת לא ידענו מה לעשות עם כל הכמויות ותמיד נתנו הרגשה טובה. אני חייבת להגיד לסיום גם מילה טובה למפקדים שלי מצד אחד על האמון ולחיילים הנהדרים בצוות שלי שגרמו לכל החילוצים להצליח. קיבלנו הרבה מחמאות אחרי צוק איתן והיינו שמחים וגאים על כך". .