את המפגש עם נציגי הקהילה הגאה בעפולה קבעתי ביום ראשון בבוקר עם נועם חבר תנועת תרבות בעיר ומדריך באיגי (ארגון נוער גאה) בעפולה ובסביבה בחמש השנים האחרונות. נועם אמר שיביא אתו את לירון המדריכה ואת נאור אחד מהחברים בקהילה שאמור לצאת בקרוב לשנת שירות במסגרת תנועת תרבות.
באותן שעות ממש עדיין נלחמה שירה בנקי על חייה בבית החולים בירושלים אחרי שנדקרה במצעד הגאווה לאחר שהגיעה להביע את תמיכתה בקהילה הגאה בבירת ישראל.
בשעות הערב כבר התברר כי התוקף השפל הפך לרוצח מתועב עם היוודע דבר מותה של שירה. הסכין של הרוצח אמנם הגיעה לגופה של שירה אבל המטרה הייתה ללא ספק פגיעה בחברי הקהילה הלהט"בית שצעדה בשמחה ובגאווה ברחובות העיר.
• "באיזשהו שלב אחת הבנות פשוט התחילה לבכות"
נאור מספר על 72 השעות שעברו עליו ועל חבריו מרגע הדקירות עד לידיעה על מות הנערה: "האמת היא שאני לא הייתי במצעד בירושלים ואחר כך תוך כדי עבודה נודע לי על כך, היה לנו ממש לא פשוט, הרגשתי שאני ממש רוצה לדבר עם חברים שלי, להבין מה קורה, להבין איך הם מרגישים", אומר נאור. "נפגשנו אתמול בשבת לעשות חזרה לקראת מופע שאנחנו מעלים וקיבלנו את ההודעה על מות שירה. לירון ועוז, המדריכים שלנו היו איתנו, כששמענו את זה לא הבנו מה קורה איתנו בהתחלה.
באיזשהו שלב אחת הבנות פשוט התחילה לבכות ואז זה נתן לנו לגיטימציה להבין מה קורה איתנו, להחליט מה אנחנו עושים, היינו מאוד חרדים מטבע הדברים ומאוד כואבים".
נאור מסביר את החרדה ואומר: "תשמע זו סיטואציה מפחידה מעבר לזה שאתה יודע שמישהי מהחברים שלך נרצחה, אנחנו יודעים להגיד שהכוונה של הרוצח הייתה לפגוע במישהו מהקהילה. הרבה מאוד חניכים וחניכות גאים וגאות מדברים על חוסר הביטחון שהם חווים כשהם הולכים ברחוב עם איזה שהוא סממן שקשור לקהילה הגאה. אם זה צמיד או ללכת שתי בנות זוג ביחד באוטובוס או בכל מרחב ציבורי לבטא משהו מהזהות שלהם מתחבר להם ישר לסכנת חיים וזו אחת מהתופעות הלוואי הקשות מהמקרה. גם בשגרה לאנשים גאים וגאות היה קשה לבטא את עצמם במרחב הציבורי עם תחושות גאווה אז עכשיו בטח שאנשים בוחרים להצניע את עצמם בוחרים להשתיק קולות בתוכם. ידידה שלי אמרה אחרי המקרה שהיא פשוט לא מוכנה ללכת יותר לאירועים של הקהילה הגאה היא מפחדת שיפגעו בה".
נאור: "נפגשנו אתמול בשבת לעשות חזרה לקראת מופע שאנחנו מעלים וקיבלנו את ההודעה על מות שירה. כששמענו את זה לא הבנו מה קורה איתנו בהתחלה. זו סיטואציה מפחידה. גם בשגרה לאנשים גאים וגאות היה קשה לבטא את עצמם במרחב הציבורי"
• למה מצעדי גאווה
אני שואל את שלושתם מדוע צריך מצעדי גאווה, השאלה מתחדדת על רקע הודעותיהם של קרן נויבך ואיציק שמולי שיצאו השבוע מהארון וחיו בקהילות שלהם כחלק מהקהילה מבלי לצאת בתהלוכות ועצרות.
לירון מסבירה את הצורך שיש לקהילה במצעדים: "דבר ראשון כשקבוצה מסוימת היא מיעוט בתוך חברה, היא במאבק להעלות את זה לסדר היום. הקהילה הגאה לא חושבת שלעשות אירועים או מצעדים הם ביטוי של החצנה, הם ביטוי של זה שיש מקום ולגיטימציה לזהות שלך.
יש כאן התמודדות שהיא ייחודית והיא ספציפית בתוך חברה הטרוסקסואלית, בני נוער שרוב המרחבים שלהם היום הם מרחבים הטרוסקסואלים שהזהות שלהם בתוכה היא לא מקובלת ולא מתאפשרת, לדוגמא הקללה הכי נגישה היום בבית ספר היא הומו".
נאור מבקש להתייחס לטענה בדבר ההחצנה של החברים בקהילה הלהט"בית: "אני רוצה להתייחס למילה מוחצן אני חושב שמתי שאנחנו רואים גבר הולך בחליפה לעבר משרדו אנחנו לא קוראים לו מוחצן אפילו שהוא מחצין את הגבריות שלו לעומת זאת כשאנחנו רואים במצעד גברים נשיים או נשים גבריות אז אנחנו קוראים לזה מוחצן אז אנחנו אומרים הם עושים פה פעולה של החצנה למרות שכל אחד מאיתנו מחצין את הזהות שלו".
נועם מוסיף: "יש לנו חברים מאוד טובים שמפטרים אותם מהעבודה בגלל שהם נשיים. יש לנו חבר ממש טוב שעבד בצהרון שפיטרו אותו על הבסיס הזה שהוא היה נשי, שהוא היה בשפתך המוחצן.
בשפתנו אנחנו בחיים לא נגיד את זה, המילה מוחצן אומרת שכאילו מישהו עושה בכוונה ודווקא בשביל לעצבן אנשים סביבו ובעצם אנחנו נגיד ונאפשר לכל אדם להיות איך שהוא רוצה להיות.
לצורך העניין אני אתן לך דוגמא אחרת כשיש אישה שבוחרת ללכת ברחוב לצבוע את השיער להתאפר לעשות מה שהיא רוצה אנחנו בחיים לא נעז להגיד עליה שזה לא לגיטימי, גם אם היא לצורך העניין תעבור הטרדה מינית אנחנו נגיד שמי שאשם בזה זה הגבר או הבן אדם שהחליט לפגוע בה.
בחברה מתוקנת לכל אדם מותר להתלבש ולהביע את עצמו איך שהוא רוצה ולא לספוג בגלל הדבר הזה או אפליה או פיטורים. זה שהוא מושך תשומת לב זה נכון, אבל הקהילה הגאה היא לא היחידה שמושכת תשומת לב. גם כשאדם אתיופי או ערבי הולך ברחוב הוא מושך תשומת לב ועצם זה שחברי הקהילה מושכים תשומת לב זה לא סיבה לאפליה ואני חושב שגם מי שאומר את זה לעצמו הוא מסתבך עם טיעונים לא טובים.
אני מאוד שמח ששאלת את השאלה הזאת ואני יגיד שגם אחרי המצעד בירושלים, אנשים לא מסכימים עם פיגוע הרצח שהיה, אבל אומרים כן אבל אתם מוחצנים ואתם יוצאים לרחוב וצועדים אז אל תתפלאו שפוגעים בכם. אני חושב שתפיסה מהסוג הזה היא תפיסה שהיא חלק מהאפליה היא באה ואומרת אתם גאים וגאות אבל אתם תהיו במרחב שלכם. אל תצאו עם זה תעשו את זה בבית בשקט בצניעות.
בשביל להיות בטוחים ולהרגיש טוב עם עצמנו כל אדם צריך להרגיש טוב עם עצמו גם במרחב הציבורי וגם בבית.
את לירון הטענות נגד המצעדים ממש מקוממות: "אנחנו רוצים קהילה גאה בכל מקום! היום הקיום ללהט"בים האפשרי היחיד שהוא נותן זה בתל אביב זו בועה של הקהילה הגאה. חיים להט"בים לא מתאפשרים במקומות אחרים בארץ"
• לא קל להיות גאה בפריפריה
נאור מסביר איך זה להיות חבר הקהילה בפריפריה כמו עפולה: "אני למדתי בנצרת עלית ועברתי לפני 4 שנים לעפולה.בבית ספר שלי על אף שצוות המורים היה מדהים חוויתי התמודדויות מאוד לא פשוטות על רקע זה שאני הומו. מעבר למה שהיה בבית הספר מבחינתי ללכת ברחוב בעפולה או בכל מקום אחר בפריפריה זה לקבל תשומת לב, בדרך כלל שלילית.
נועם מפרט: "כשהתחלנו לבנות את איגי כאן בעפולה לפני 4 שנים אני גיליתי דברים מאוד קשים על מה שקורה אצל בני נוער להט"בים כאן בעפולה: אנחנו מכירים חניכים שההורים שלהם שלחו אותם לטיפולי המרה כאן בעפולה, שהולכים לפסיכולוג בתקווה שהפסיכולוג יצליח לרפא אותם, והחברה "יחזרו לעצמם" ולא יהיו הומואים או לסביות.
אנחנו מכירים בני נוער שעקרו להם את הדלת של החדר בשביל שהם לא יוכלו להיות בפרטיות אנחנו מכירים חניכה שנדקרה כאן באזור הזה על בסיס היותה לסבית אנחנו מכירים אנשים שמפחדים להגיד בקול שהם הומואים או לסביות כל הסיפורים האלה הם סיפורים שקורים כאן בעיר והם ביטויים לפחד הזה לצאת עם מי שאתה למרחב שהוא ציבורי.
נאור: "בבית ספר שלי חוויתי התמודדויות מאוד לא פשוטות על רקע זה שאני הומו. כאן בעפולה אנחנו מכירים חניכים שההורים שלהם שלחו אותם לטיפולי המרה, בתקווה שהפסיכולוג יצליח לרפא אותם, והחברה 'יחזרו לעצמם'"
כל נער שגדל עם זהות מינית רגילה יש לו תמיד מודלים לחיקוי להזדהות אתם. הוא מרגיש בנוח לספר לחברים שלו בכיתה למי הוא נמשך את מי הוא אוהב, להעלות תמונות לפייסבוק בקלות. כשאנחנו מדברים על חברה מהקהילה הגאה בעיקר בני ובנות נוער הסיפור הוא אחר לגמרי הסיפור הוא סיפור של פחד וחוסר רצון לצאת מהארון בפני ההורים בפני השכנים ועם הפחד הזה אנחנו מתמודדים בעזרת זה שאנחנו כאן במרחבים המשותפים ואנחנו רואים שהדבר הזה עוזר. כשקורין אלאל מופיעה ויודעים שהיא לסבית כשאיציק שמולי שהוא חבר כנסת ויודעים שהוא הומו שיש בכל המרחב גם של הטלוויזיה וגם של התקשורת והסלבס ואפילו אנשי ציבור בעפולה שרואים שהם מרגישים בנוח במרחב הציבורי כלהט"בים זה דבר שנותן הרבה כוח לבני נוער צעירים".
• שוב הקומץ הזה I עודד עקיבא בטור אישי על האלימות הגואה
• הדרך עוד ארוכה
למרות שלל הסלב שנחשפים לאחרונה ונותנים תקווה לרבים בקהילה נועם חושב שיש עוד דרך ארוכה לכולנו: "למרות שיש התפתחות חיובית, יש עדיין חברה בעפולה שמאוד מפחדים וראינו את זה אתמול. כשעשינו כאן באיגי כינוס חירום טקס לזכרה של שירה והזמנו את כל בני ובנות הנוער שהרגישו צורך להתכנס.המציאות עדיין קשה ויש עוד דרך ארוכה ועד שאנשים לא ירגישו שווים עד שההורים שלהם לא יקבלו אותם כפי שהם כל עוד יעקרו דלתות לבני ובנות נוער בעפולה כל עוד ישלחו בני ובנות נוער בעפולה לטיפולי המרה כל עוד הומו היא הקללה הכי נפוצה בבית ספר כל עוד יש רציחות, הדרך עוד ארוכה".
לירון מוסיפה: "עד שמערכת החינוך תדע להתמודד עם דברים כאלה ותכניס לבתי ספר תכנים של מאבק בגזענות ובלהט"בפוביה ותיתן מענה גם בתוך החברה הטרוסקסואלית וגם בתוך החברה הלהט"בית אנחנו נמשיך לצעוד.
אם אני חוזרת שנייה לרצח אני מבינה שלא מדובר בפעולת קיצון,ממש לא! זה לא מיעוט של אנשים שבוחרים לקחת את החוק לידיים אלו חלקים רחבים בחברה שהם לא דמוקרטיים שבוחרים לקחת את החוק לידיים שלהם ולעשות מה שהם רוצים. ביטויים אלימים וגזענים כלפי נוער להט"בים או כלפי מיעוטים אחרים יש כל הזמן כל יום זה לא דבר קיצוני וחריג.
יש קשר בין הדברים האלה."גזענות" ו-"הומופביה" הם לא שונים, הרקע של שניהם קשור בשנאה של מישהו אחר שונה ממני והפחד שלי ממי שאני לא מכיר. זה שני דברים שהולכים יד ביד, אין הבדל ביניהם. מאוד קשה לייצר דיאלוג ולקבל אדם אחר ששונה ממני וזה לא משנה אם הוא ערבי או אתיופי או אם הוא הומו. מה שקרה בחמישי בערב מה שקרה בשישי בבוקר זה שני מעשים שהם ביטוי של אותו הדבר של אותו הרקע בעיני".
אמנם הדרך עוד ארוכה אבל השגנו עד כה הישגים רבים. בחמשת השנים האחרונות יש כאן בעפולה פעילות נרחבת של נוער להטבי על בסיס שבועי, יש אירועים ארציים וישנם הרבה שיחות ומפגשים מאד משמעותיים. התחלנו השנה לפנות גם לצעירים אחרי גיל תיכון ולקיים מסיבות ואירועים. אנחנו רואים את עצמנו כמענה לכל הגאים והגאות בעמק ונברך על כל פנייה או תמיכה או הצטרפות לפעילות ולעשייה שלנו בעפולה ובסביבה.