"בשבילכן – אפילו השמיים הם לא הגבול"

בטקס מרגש, בנוכחות בני המשפחות של החניכות, ציינה השבוע מכינה ישראלית ממרחביה את סיום השנה התשיעית לפעולתה.
המכינה מיועדת לנערות מאזורי פריפריה חברתית וגיאוגרפית והוקמה על ידי עמותת "דרך כפר יוזמות חינוך". במחזור הנוכחי, "טל-אור" שמו, 20 חניכות מכל רחבי הארץ, מחבל אשכול שבנגב המערבי ועד חצור הגלילית. הן עברו שנת הכשרה אינטנסיבית, שכללה הכנה פיזית לשירות דרך מסעות, טיולים ופעילות כושר גופני מוגברת, ולצד זאת העמקה בתכנים שונים ומגוונים: ידיעת הארץ, ציונות, אקטואליה וגם עמידה מול קהל.
המטרה לשפר משמעותית את נקודת הזינוק של כל חניכה לקראת השירות הצבאי והחיים בכלל. בוגרות שמונת המחזורים הראשונים התגייסו רובן ככולן לתפקידים משמעותיים מגוונים, ביחידות לוחמות ואחרות, חלקן התקדמו לתפקידי פיקוד וקצונה. אחוז גבוה מקרבן המשיכו לאחר השחרור ללימודים אקדמיים וללימודים מקצועיים שונים.
בשמונה השנים הראשונות פעלה המכינה ממגדל העמק, ובראשית השנה הנוכחית העתיקה את מקומה למרחביה. בנאומה בטקס הסיום הודתה ראשת המכינה אורלי ברזל לאנשי המועצה האזורית עמק יזרעאל בראשות ראש המועצה אייל בצר על שיתוף הפעולה ההדוק לאורך השנה, והקדישה גם מילים חמות לאנשי הקיבוץ: "מרחביה זה בית. החל מפעילויות משותפות, דרך פינוקים בסוף סדרת שטח מאתגרת ועד לרצון עמוק להכיר, לשמוע וללמוד עלינו. בטוחה שהגענו למקום הנכון ואני מודה לכל אחת ואחד מכם על השנה הזאת".
בהמשך ייחדה ברזל דברים להוריהן הנרגשים של החניכות: "הבנות שלכן עברו שנה שאולי רק בהמשך ידעו להגיד כמה השפיעה עליהן. אני יכולה לומר כרגע שכל אחת ואחת השפיעה עליי, כל אחת העניקה לצוות ולי משהו מיוחד, משמעותי, גדול וחזק. אני רוצה להודות לכם על שתמכתם, שלא ויתרתם גם כשהיה קצת קשה, ובעיקר – שהבאתם לנו נערות כאלה עוצמתיות".

• "אתן תשיגו הכל"

"לאסט באט נוט ליסט", כמו שאומר הביטוי באנגלית, הקדישה ראשת המכינה מילים אוהבות לחניכותיה: "אחרי שכעסתן, צחקתן, נהניתן, התבאסתן, רציתן והצלחתן – עשיתן את המחזור הזה למה שהוא, לדברים המיוחדים שרק אתן ואנחנו נזכור. כל אחת מכן הדהימה ועדיין מדהימה אותי, אני בטוחה בכן, ובשבילכן – אפילו השמיים הם לא הגבול. אתן תשיגו הכל, אין לי בכלל ספק. אל תשכחו שהמכינה זה הבית ואנחנו פה בשבילכן – עכשיו ולתמיד".
בספר המחזור סיכמה יפה אחת מבוגרות המחזור טגסט יהואלאשט: "בהתחלה לא ידעתי בכלל מה זה מכינה, והתלבטתי אם לבוא לכאן או פשוט להתגייס. בסוף החלטתי לבוא מתוך רצון ל'מימוש עצמי', אבל בדרך הצלחתי להרוויח עוד הרבה דברים אחרים. למדתי להכיר את עצמי ואת היכולות שלי, הצלחתי לבטא את עצמי מול קהל בפורומים שונים ולחוות המון חוויות, שבעצם בנו אותי".