תרשו לנו להכיר לכם את "ביי פולאר", "ארטים", "שנה כיוון", "מכת בחורות", "בגירה", "דיסטופיה", "אוריג'ינלס" ו-"דה סטייג", שמונה להקות צעירות ש"נותנות בראש" ומנגנות לאורך כל ימות השבוע במתחם המוזיקלי הייחודי "התחנה"- במרכז הנוער במרכז הקהילתי בית ויצו בעפולה. את הפרוייקט מובילים בית ויצו (מרשת שחקים) ומחלקת הנוער של עיריית עפולה.
40 בני הנוער שמגיעים למתחם כדרך קבע מתחברים לכלים במקלט תת קרקעי שהוקצה לטובת הפרוייקט, עם ניחוח ואווירה מחתרתית – בסגנון ה"אנדרגראונד" הבריטי.
במתחם חדר חזרות ואולפן הקלטות מתקדם המקנה אפשרות לבני הנוער להיפגש, לנגן וליצור יחד ואף להקליט את תוצריהם. במסגרת הלהקות שהקימו הם כותבים שירים, עורכים חזרות, ומעלים מופעי שיא – שהמרכזי בינהם הוא "עבודה עפולאית”.
חברי הלהקות, שמלוות על ידי מדריכי מוזיקה מקצועיים, נפגשים בתום שעות הלימודים – החל מארבע אחר הצהריים ועד תשע בערב.
הם מנגנים בעיקר רוק, מוזיקה לועזית, ראפ וגם מוזיקה מזרחית, ג'אז ומוזיקה אלקטרונית. לצד הנגינה, התמיכה הבין אישית והקשרים החברתיים שנרקמים – לוקחים הנערים חלק בסדנאות אומן, בטיולים, וסמינרים ברוח המוזיקה ונושאים חברתיים נוספים.
• לא רק מוזיקה
"המרכז פועל כבר שש שנים והוא שם דגש על מקצועיות כמובן, אבל במיוחד על היצירה המשותפת, העצמת הנערים והמפגש בינהם”, אומרת אמילי זיידל, מנהלת בית ויצו, “בפעילות לוקחים חלק בני נוער מכל העיר, תלמידי כיתות ט' עד יב'. לשמחתנו התוצרים שלהם מרשימים כשאירוע השיא הוא "עבודה עפולאית" שנערך בקיץ. עד עכשיו הוא נערך בהיכל התרבות, והשנה הוא ייערך כנראה בפארק העירוני, וגולת הכותרת תהיה כשהפרוייקט ייצא לדרך בשיתוף פעולה עם אמן בכיר- והוצאה לאור של אלבום. מעבר לכך הלהקות ובני הנוער מופיעים בטקסי זכרון, אירועים, ערב להקות פתוח, אירועים עירוניים וכדומה. מעבר למוזיקה התלמידים זוכים להיחשף לתכנים חברתיים וחינוכיים מעמיקים בשיתוף הנוער העובד והלומד וגם לזה אנו מוצאים חשיבות רבה".
"יש פה ב"תחנה" הרבה מעבר למוזיקה. בפועל זה אומר שהנערים לוקחים חלק בפעולות ושיחות הנוגעים לערכים חשובים דוגמת שיוויון, שלום, ערך האדם והעבודה. הפעילות הזו לצד המוזיקה מאפשרת להם להרגיש חלק ממשהו. "
[dfp name="728×90" height="728" width="90"]
• "המטרה מרכזית שלנו היא להוות בית שני לנערים"
דניאל צ'רד, מדריך בנוער העובד והלומד, מלווה את הנערים מ"התחנה" הן בהיבט המקצועי והן החברתי. למרות גילו הצעיר הוא מנגן כבר תריסר שנים בהרכבים מוזיקליים, לאחר שלמד מוזיקה בבית הספר בו למד. "אני לא מורה פרטי, מי שמגיע כבר יודע לנגן", אומר צ'רד בראשית הראיון, "מי שמגיע אלינו יודע שהוא מתחבר ומתגבש באחת הלהקות. לכל להקה סגנון מוזיקלי מוצהר, רובן מנגנות רוק ישראלי, וחלק עם נטיות יותר 'קשוחות', בסגנון מטאל. יש גם כמה חובבי ג'אז ש'מתגנבים' אלינו. אנחנו מנגנים חומרים מקוריים, קאוורים, מוזיקה אקוסטית ועוד שלל סגנונות באווירה של "פריסטייל". חשוב לי לציין שיש פה ב"תחנה" הרבה מעבר למוזיקה. בפועל זה אומר שהנערים לוקחים חלק בפעולות ושיחות הנוגעים לערכים חשובים דוגמת שיוויון, שלום, ערך האדם והעבודה. הפעילות הזו לצד המוזיקה מאפשרת להם להרגיש חלק ממשהו. כפי שציינתי אנחנו לא מורים, ובהתאם לכך היחס הוא שונה. אין פה יחסי חניך מדריך, אין פה מרות וזה מאוד נוכח פה. האווירה המחבקת והפתוחה מזמנת ויוצרת חיבורים בין כול המעגלים ומבטלת את השיפוטיות, האגו והדעות הקדומות. אנחנ משתדלים לתת במה לכולם, גם לאלה שבאים בשביל המוזיקה, לאלה שבאים בגלל החברותא וגם לאלה שבאים בכדי ליצור מוזיקה ולהינות מחברה נעימה ומחבקת שנותנת במה. אנו מזהים בברור את ההתפתחות המוזיקלית של הנערים ותמיד אנו שמחים להכווין, לבנות, ליצור עמם עיבודים וללוות אותם בתהליך היצירה והכתיבה. יש גם תמיד מקום לשיח ודיאלוגים על בעיות מעולמם האישי, על שינויים שהם היו רוצים לבצע, המצב של הלהקות ועוד. המטרה המרכזית שלנו היא להוות בית שני לנערים ולנערות – גם ליצירה שלהם וגם שירגישו שיש להם מקום משלהם".
• "אין פה גם הדרה של תרבויות, ז'אנרים, כל אחד מגדיר את עצמו איך שהוא רוצה"
את החיבור בין חברי הלהקות קשה לפספס. אחרי תקופה ארוכה יחד הם חשים בטוחים בקשר שבא לידי ביטוי גם על הבמה וגם ברמת החברות והשיתוף בסוגיות ודילמות מעולם ההתבגרות שלהם.
עוז ארז, נגן גיטרה בלהקת "דיסטופיה" גיטרה מספר: "מיד שהגעתי לתחנה התחברתי למקום, לאנשים, לביחד. התמיכה הזו של החברים עוזרת לי וגם לכולם בחיים האישים. הנוער כאן מאוד איכותי, כולם אוהבים את כולם, פשוט כיף להיות כאן. המעגל הזה מהווה בעבור כולנו מקור תמיכה. מיד רואים כמה כולם מחוברים פה. אני בטוח שמכאן ייצאו האנשים הכי איכותיים בחברה הישראלית".
איתן קרבצוב, מתופף ב"דיסטופיה" מדגיש כי המתחם מסייע למוזיקאים בתחילת דרכם במוזיקה, “אפשר ללמוד פה ממוזיקאים ונגנים אחרים שמגיעים מכל מיני רקעים וסגנונות. אני מקבל פה הרבה יותר ממה שאי פעם אוכל לתת".
[dfp name="728×90" height="728" width="90"]
נתן, חברו ללהקה של עוז מוסיף: "הביחד זה המרכז פה, הרעיון הוא שהמוזיקה נלווית להיבט החברתי. ה'וייב' פה הוא אחר".
יונתן שנר, נגן גיטרה בלהקת "ארטים" אומר: "המקום נותן מקום אחר לחוות מוזיקה. להבדיל מבתי המוסיקה המוכרים כאן יש אווירה אחרת, יותר משוחררת. אפשר לעשות כל מה שעולה בראש ברמה המוזיקלית, עם עיבודים שונים ותכנים שאנו כותבים".
את קול הנשי בכתבה מביאה ניר יפלח, ששרה בלהקת "ביי פולאר". לדבריה ולדברי יתר הצעירים במתחם לסוגיית המגדר אין מקום כלל ב"תחנה". "אני נמצאת בתחנה הרבה", היא אומרת, “זה גם בגלל המוזיקה אבל לא רק. זה בעיקר בגלל המקום, האנשים, האווירה. כולם מקבלים פה את כולם. אין פה הבדל בין אף אחד, השוויון זה המוקד. אין פה גם הדרה של תרבויות, ז'אנרים, כל אחד מגדיר את עצמו איך שהוא רוצה”, היא מוסיפה.
איתן קרבצוב, מתופף ב"דיסטופיה" מדגיש כי המתחם מסייע למוזיקאים בתחילת דרכם במוזיקה, “אפשר ללמוד פה ממוזיקאים ונגנים אחרים שמגיעים מכל מיני רקעים וסגנונות. אני מקבל פה הרבה יותר ממה שאי פעם אוכל לתת".
ומה עם קצת מאבקי אגו על סולואים? או על המקום בפרונט של הלהקה? ובכן, לדברי הנערים כמו בכל מקום גם אצלהם יש עימותים וריבים, אבל הם מקפידים לשים אותם "מיד על השולחן" ולחזור ל"תת בראש" אחרי שנפתרה המחלוקת.