בצער רב: עפולה נפרדה מ"נעים החובש"

נעים הלאי, מי ששימש במשך עשורים כאח מוסמך בשרותי בריאות כללית היה דמות אהובה ואהודה בעיר. ביום שני הוא נפטר ממחלה והוא בן 90. "הלך מאיתנו אחד מאחרוני דור הנפילים", אמרו השבוע בבירת העמק. בנו גואל סיפר: "אבא היה איש נעים הליכות ואוהב אדם, ממש כשמו כן הוא"

תושבי עפולה נפרדו ביום שלישי השבוע מנעים הלאי, אחד התושבים הוותיקים בבירת העמק ומי שהיה מוכר בעיקר בשם "נעים החובש".
הלאי, בן 90 נפטר ממחלה והובא למנוחות ביום מותו בבית העלמין בעפולה.
ברשתות החברתיות ובקבוצות הוואטס אפ נרשמו אינספור מילות הערכה והוקרה להלאי ז"ל שהתנדב וסייע לתושבים ותושבות רבות.
נעים נולד במוסול, עיראק. בהגיעו לגיל 18 עבר להתגורר בבגדד, עיר הבירה של עיראק בה הוא השלים את לימודי האח המוסמך, המקצוע בו עבד בהמשך חייו במשך עשורים. הוא עלה ארצה עם בני משפחתו בשנת 1951 וזמן קצר לאחר הגעתו, הוא התגורר במעברה בעפולה.
במהלך שירותו הצבאי כחובש קרבי הוא נפצע פעמיים. במלחמת ששת הימים מפגיעת פגז בזחל"ם רפואה ובשירות המילואים שלו הוא נפגע שוב ונפצע באורח קשה, מה שהוביל לשחרורו משירות מילואים פעיל.
העבודה שלו כאח החלה בכללית במעברת "מנסי", סמוך למגידו ובהמשך במרפאה בעפולה. בשנת 1963 נפתחה מרפאת עומר בעיר והוא החל לעבוד בה לאורך כשלושה עשורים בתפקיד של אח ובצמידות לרופאים.


"אני זוכר את אבא יוצא לבתי מטופלים בהתנדבות בכל ימות השבוע, גם בשבתות, בימי חורף גשומים ובימי קיץ לוהטים"


בשנים אלה הוא סייע לכל המטופלים בנועם ואדיבות יוצאת דופן, בבדיקות כלליות, בדיקות דם, לחץ דם, הפניות, תוצאות מעבדה ועוד. העובדה כי הוא היה דובר את השפה הערבית בצורה רהוטה הובילה את הרופאים להסתייע בשירותיו בעת שהם היו מטפלים בחולים מהמגזר הערבי שהתגוררו בכפרי האזור והגיעו לעומר לקבלת טיפול רפואי ושירותים נוספים. אולם נעים ז"ל לא הסתפק בטיפול המסור ומיד עם סיום עבודתו במרפאה הוא היה מסייע למטופלים גם בביתם ואף בביתו בכל אשר נדרש. "הכל היה בהתנדבות מלאה", סיפר בנו גואל, "אני זוכר את אבא יוצא לבתי מטופלים בכל ימות השבוע, גם בשבתות, בימי חורף גשומים ובימי בקיץ לוהטים ומסייע לחולי סוכרת להזריק אינסולין, לתמוך ולסייע לנשים בהריון ולכל חולה שנזקק לעזרה ובכל מקום שבו הוא יכול היה לתרום את חלקו".

• "מאז שאני זוכר את אבא הוא תמיד עם חיוך ולא הראה שיש לו קושי כזה או אחר"

לפני 27 שנים סיים נעים את עבודתו בכללית ו המשיך לעבוד במרפאה תעסוקתית ובהמשך במחלבת תנובה תל יוסף שם הוא ערך בדיקות דם ושמיעה לעובדים ועודד אותם לנהל אורח חיים בריא. גם במקומות אלה הוא זכה להערכה רבה על מסירותו ומקצועיותו. מלבד העיסוק הרפואי התנדב נעים גם שנים רבות בבית הכנסת "אליהו הנביא" בעפולה בו הוא התפלל ושימש כגבאי. בשנים האחרונות הוא עשה לביתו, בילה שעות ארוכות עם נכדיו והקפיד כל העת להיפגש עם חבריו ומכרים הרבים.
בני משפחתו סיפרו כי לאורך השנים הוא התמודד עם לא מעט אתגרים, אך כל אלו לא גרמו לחיוך למוש מפניו, "מאז שאני זוכר את אבא הוא תמיד עם חיוך ולא הראה שיש לו קושי כזה או אחר", הוסיף בנו גואל, "תמיד הכירו אותו כנעים החובש ואין תושב שפגש אותו ולא אמר לו כמה מילים טובות וחמות. התרומה לקהילה הייתה נר לרגליו של אבא, הוא תמיד אהב שיהיו סביבו אנשים וחברים והוא היה כשמו כן הוא, אדם נעים הליכות. אותי ואת אחיי הוא לימד דרך ארץ מהי, הוא גם היה פטריוט אמיתי של ישראל וחיבר אותנו לערכי המדינה בעבותות. גם בשנים האחרונות תמיד אנשים זכרו לו את התרומה שלו עבור קהילת עפולה וזה מורשת שתישאר לעד איתנו. אני יכול לספר שעובדיה עלי, ששימש בעבר כראש עיריית עפולה התקשר אלינו לניחומים ואמר לי שהלך מאיתנו אחרון מדור הנפילים. אני חושב שזה באמת מספר את סיפורו של אבי שהקים משפחה מפוארת".

• "היום כבר אי אפשר למצוא אנשים כמו נעים"

עודד עקיבא, תושב עפולה כתב פוסט מרגש לזכרו של נעים הלאי: "כשהייתי ילד קטן והיה צריך לתת לי זריקה תמיד היו לוקחים אותי לנעים החובש המיתולוגי. הוא היה נותן זריקה בלי שהילד מרגיש את המחט. במשך השנים עברו המפגשים האלה לבית הכנסת אליהו הנביא בשיכון עובדים. נעים היה במשך שנים הפנים של בית הכנסת. תמיד עם חיוך תמיד עם רצון טוב ונשמה גדולה. הילדים של השיכון הסתכלו עליו בהערצה והוא אהב את כולם. גם אני אהבתי להיפגש איתו בבית הכנסת או בכיכר ותמיד לקבל את החיוך האוהב. תמיד אזכור את נעים כאיש נעים חביב ונחמד".
תושבת העיר הוסיפה: "אני חושבת שאין בעיר אדם שלא הכיר ולא זכה לטיפול מידיו הרגישות והמסורות של נעים. הוא היה קפדן ומקצוען לעילא ועילא בעבודתו. תמיד אזכור אותו כאיש חביב שעזר לכולם. היום כבר אי אפשר למצוא אנשים כמוהו. הוא היה רגיש ואדיב בצורה יוצאת דופן".
נעים הלאי שהתאלמן מלולו לפני 35 שנה, הותיר אחריו ארבעה ילדים, שני בנים ושתי בנות, עשרה נכדים ותריסר נינים. יהי זכרו ברוך.