דצמבר 2014. ערוץ 2. התוכנית הכוכב הבא מנפצת את כל שיאי הרייטינג ובזמן הזה מגיע לאודישן עמיחי יוסף בן אברהם, בחור צעיר "מייד אין" עפולה שעבר לעיר הגדולה וכבש את לבה של המגה טאלנטית רותם סלע- במפגש אקראי בדיזינגוף סנטר. עמיחי ביצע בתכנית את השיר 'חיים פשוטים' של עידן רייכל וזכה להמון אהדה מהשופטים. מאז אותו אודישן מוצלח עבר עמיחי דרך ארוכה ופתלתלה, בסיומה הוא עומד להוציא ממש בקרוב את אלבום הבכורה שלו- "החיים החדשים שלי".
• "היינו יושבים שעות, שרים וכותבים"
הוא בן 31. החיבור הראשון שלו למוזיקה התרחש בכיתה ד' בבית הספר בעפולה, "עם החצוצרה", הוא נזכר, "נתנו לכל תלמיד כלי נגינה במסגרת פרויקט בית ספר מנגן. אני הייתי מנגן בכיתה המוזיקלית בבית הספר ובבית המוזיקה. כל הזמן היו סביבי כלי נגינה: חצוצרה, גיטרה, קלידים וגם כינור. לחברים שלי היו סקסופונים, טרומבונים, אלו היו ימים מקסימים. היינו יושבים שעות, שרים וכותבים. לא הצלחתי להפסיק לנגן. הושפעתי מהמון יוצרים ואומנים, בעיקר פופ ישראלי – מה שכולנו שומעים היום – למרות שבתחילת הדרך למדתי לנגן בגיטרה עם שירים של הביטלס, לואי ארמסטרונג, טרייסי צ'פמן, בוב דילן, לאונרד כהן, עידן רייכל, עידן רפאל חביב והרשימה עוד ארוכה.
"כשאנחנו חיים את החלום שלנו ומאמינים שזה כבר קורה אנחנו כבר בפנים ושם הקסם. החלום שלי שזה ימשיך ושאצליח להעביר משהו מהרוח הזו הלאה"
[dfp name="728×90" height="728" width="90"]
עמיחי יוסף בן אברהם: "גם היום אני מאוד פתוח לכל הסגנונות. אנחנו עושים מוסיקה ורוצים לשמח אנשים והדרך היחידה היא פשוט להיות פתוח להכל. אני מאוד אוהב אלקטרוני, טראנס, טכנו, מוסיקת עולם שזה מבחינתי המון צלילים אתניים. לשמוע את שיר השירים בבית הכנסת בשבת בעיני זה מוסיקת עולם, זה חוצה גבולות. היום כולם עושים הכל וכל הסגנונות מתחברים עם הכל. אני מרגיש את זה גם באלבום שלי שהוא יכול להיות מעט אקוסטי ואז שנייה אחרי הוא מעט אלקטרוני ולכמה רגעים הוא משלב איזה ניגון ומתחבר למוסיקת העולם".
• "אני מרגיש ויודע שעפולה נתנה לי המון חופש יצירה ומחשבה"
אחרי שרות צבאי וטיול ארוך במזרח החל עמיחי לחקור את ישראל עם גיחות לגלובוס, כולל ליוון, איטליה, ברצלונה וניו יורק. "פשוט המשכתי את הטיול – רק שהפעם הגיטרה הייתה איתי כל הזמן", הוא נזכר, "לאורך השנים עפולה תמיד הייתה הבית. המקום לחזור אליו, המקום בו גדלתי, המקום המוכר, השקט והנעים. בסופו של דבר אפשר להסתובב שבועות בניו יורק, חודש בברלין ועוד חצי שנה בהודו ואין סוף חודשים בתל אביב וירושלים – אבל ברגע שנוסעים על כביש הסרגל מתחילה לעלות בי תחושת הבית, האדמה, הפשטות שממנה – עם יד על הלב – באתי. אני מרגיש ויודע שעפולה נתנה לי המון חופש יצירה ומחשבה. החיבור לעמק ולאדמה – כשהכל מסביב טבע – עודד ואפשר את החופש ליצור, לנגן, להתאמן ולכתוב שירים בסביבה שהיא לא רק בטון. בסוף כל מסע אני חוזר לעפולה".
• "כולי רעדתי, התרגשתי ולא ידעתי איך העולם הולך להגיב ומה יקרה"
מאות אלפי צופים בישראל נחשפו לנגינת הרחוב של עמיחי בטרם הוא עלה לבמה הנוצצת של הכוכב הבא, אבל הוא מבחינתו התחבר לסצנה הזו עוד בהיותו נער מתבגר בעפולה: "הייתי נער בכיתה ז' לערך כשבאחד הלילות הגיע ל'גן הכוכב' בעיר בחור עם גיטרה והתחיל לנגן לנו. אני זוכר איך כולנו התמגנטנו אליו. זה היה רגע של כישוף ומשם אני חושב, נצרבה בי האופציה הקיימת הזו לנגן ברחוב.
עמיחי יוסף בן אברהם: "לימים הגיטרה טיילה איתי בכל מקום ככה שתמיד הייתי עוצר איפה שהוא לנגן בהודו, בתאילנד, ביוון, באיטליה. לפני כשש שנים, אחרי הרבה סיבובים החלטתי ללמוד מוסיקה. נרשמתי ללימודים, שכרתי דירה בפלורנטין ומהר מאוד התחלתי להרגיש את הלבד שיש בעיר הגדולה. קרירות של בטון ומרדף שפשוט לא מצאתי את עצמי בתוכו. מתוך התחושה הזו של רצון חזק לפגוש ולהכיר קצת אנשים (ולהרגיש קיים), אני זוכר שלקחתי מגבר, גיטרה ומיקרופון של חברה טובה ויצאתי לשיר ברחוב. בפעם ראשונה כולי רעדתי, התרגשתי ולא ידעתי איך העולם הולך להגיב ומה יקרה. התחלתי לשיר, עצמתי עיניים. פקחתי אותן וראיתי זוג מתיישב על ספסל מתחבק ומקשיב לי שר. הלב דפק כאילו פגשתי את עידן רייכל ברחוב. וככה לאורך הלילה אנשים באים הולכים, מכירים, מתחבקים, זורקים כמה שקלים, אני מאלתר עליהם שיר – והרבה שירים שלי נוצרו ככה. היה לילה שפשוט ברגע אחד התאהבתי בעולם, באנשים, במה שאני עושה. זה היה פשוט. טבעי".
ואז הגיעה התוכנית "הכוכב בא"?
"התוכנית היא מתנה משמים. פעם בכמה שנים קורה לבן אדם משהו גדול וזה היה עבורי רגע ענק שבכלל לא הצלחתי לחלום או לדמיין אותו בשום מובן. לא היה לי מושג לאן אני נכנס. העוצמה של להיכנס לתוכנית כזו היא אדירה. זו חוויה ששינתה לי את התפיסה על מה חשוב במוסיקה ומה נכון לעשות. התשובה בעיני היא ליצור, לכתוב ולהקליט. בתוכנית הבנתי שאני חייב לכתוב שירים שלי, שבאים ממני, כי באמת עד אז הייתי שר שעות וימים רק 'קאברים' של אחרים. כמובן ששבועות לאחר התוכנית התגובות היו מאוד חמות ואוהבות. אנשים שראו אותי ברחוב בזמן שניגנתי פתאום התחילו לקשר שזה אני מהתוכנית. היו ימים טובים, הכל התחבר וזה נתן לי פוש גדול להאמין בעצמי ולהמשיך. זו בהחלט תחנה גדולה בחיים ויש מצב שכשאני חושב על זה עכשיו אולי הייתי הולך לעצור שוב בתחנה הזו".
• "ימים יגידו אם זו הייתה החלטה נכונה"
כמה שנים אחרי האודישן המדובר, ומתוך הבנה שהכל הופך להיות יותר גדול – פנה לאחרונה עמיחי לפרויקט מימון המונים. "הבנתי שאני צריך תמיכה קטנה של הרבה אנשים, בכדי להצליח להניע מהלכים גדולים שדורשים הבנה של אנשי מקצוע", הוא מסביר, "בסופו של דבר אמנם יש שירים מוקלטים – אבל מאחורי כל שיר יש כל כך הרבה דברים שלא קשורים למוסיקה – שמנגישים לקהל. הבנתי שאני חייב את הקהל בשביל להצליח לעשות את זה. ימים יגידו אם זו הייתה החלטה נכונה. היה כיף ומרגש לראות איך כולם מתגייסים במהירות לדבר הזה. הגעתי אל היעד שבועיים לפני סיום פרק הזמן לגיוס וזה היה מרגש מאוד. מעבר לכסף זה נותן תחושה טובה ורוח גבית מאוד חזקה לדעת שיש מאחורי אנשים שמאמינים בי. את האלבום הקלטתי גם בזכות הרחוב. ניגנתי בתל אביב ופגשתי את תמיר מוסקט. השמעתי לו את אחד השירים והוא אמר לי משהו שנחרט לי חזק במוח: 'אתה צריך מפיק'. עד המפגש איתו חשבתי שאני יכול לעשות הכל לבד. לאחר המפגש הזה הבנתי שאין דבר כזה. יש צוות ורק ככה בונים דברים גדולים. תמיר אמר לי ליצור קשר עם המפיק – עמרי אמדו – ועשיתי זאת".
"וככה לאורך הלילה אנשים באים הולכים, מכירים, מתחבקים, זורקים כמה שקלים, אני מאלתר עליהם שיר. היה לילה שפשוט ברגע אחד התאהבתי בעולם, באנשים, במה שאני עושה. זה היה פשוט. טבעי"
[dfp name="728×90" height="728" width="90"]
לאן הוביל שיתוף הפעולה הזה?
"ממש מהר כבר התחילו להיות תוצאות מקסימות של מוסיקה שלא הפסקתי לשמוע בדרכים. את רוב העבודה עשינו באולפן של עמרי במרכז תל אביב. עברנו על השירים מילה מילה – ניגון ניגון. הייתי מגיע אליו עם איזשהו בסיס או מחשבה וביחד היינו מפצחים כל שיר לגופו – מילים ולחן. יש כמה שירים שאני כתבתי והלחנתי את כולם אבל זה לא העניין אני חושב, העיקר היא תחושת הביחד, השיתוף, הפירגון והכבוד שנוצר במהלך היצירה. בסופו של דבר כולם רוצים שיצא משהו יפה.
השירים באלבום הם שירים שהלכו איתי שנים בדרך. ככה זה אלבום ראשון, כותבים אותו כמה שנים. לרוב השירים יש סקיצה ראשונית והרעיון שלהם הגיע ברחוב, בזמן שניגנתי שעות, אז יש ממש איזו הקלטה של הסיטואציה מהרחוב כשאני ממציא את החלק המרכזי בשיר. השירים מדברים על אהבה, פחות על אהבה של בינו לבינה – יותר על אהבה לעולם, בריאה, לאלוהים, לחופש, לכסף, לשחרור, לכיף, ולאמת".
• פותחים דלת למוזיקה
בימים אלה אוחז עמיחי גם בסטטוס של סטודנט במכללת ספיר בשדרות – במסלול קולנוע וכוראוגרפיה ובסוף החודש הוא יפתח שנת לימודים אקדמית. במהלך הלימודים הוא זכה לקבל מלגה מעיריית עפולה במסגרתה הוא נדרש להתנדב בקהילה, בין היתר בניגון ברחוב, בפעילויות מוזיקליות ואירועים שמפיקה הרשות. במהלך סוכות הוא גם יופיע בפסטיבל עפוליז בשוק הישן שמתעורר לחיים. "אני מקווה שזה יפתח דלת לעוד סטודנטים שמנגנים או יוצרים אחרים שיביעו ויביאו את עצמם דרך האומנות בנתינה לאחר וככה יעשו את המלגה".
איזה מקום תופסת המוזיקה בעת הנוכחית בעולמך?
"היא תופסת את המקום הראשון. שנים של השקעה מגיעות עכשיו לידי מימוש וזה דורש להיות על זה – ולחשוב איך הדבר הזה יכול לגדול ולהגיע לכמה שיותר אנשים. היום פיזית אני פחות יוצר כי אני נדרש להתעסק בכל העניינים מסביב. אבל ברגע שהבסיס הניהולי וההפקתי ימצא אני מקווה ומאמין שאחזור להקליט עוד אלבום בעזרת השם. מלבד זה בקרוב אני חוזר ללימודים שלי כסטודנט לעוד שנה – אז אצטרך לאזן בין כל התחומים. עדין המוסיקה מאכילה לי את הנפש והגוף. כרגע אני לא רואה אופציה שהיא הופכת להיות משהו משני- אחרת אין סיבה גם לעשות אותה. כרגע המטרה היא להיכנס לרדיו. לכל רדיו, להיות חלק מאיזה שהוא פליי-ליסט או פס קול של תוכנית רדיו, להוציא את השירים לאור לכמה שיותר ויותר אנשים. היום אני מבין שאני מוכרח להיות שם ושישמיעו את השירים מהאלבום".
איפה אתה מופיע?
"בשנה האחרונה עברתי בין המון ברים ומסעדות בכל הארץ. המון הופעות קטנות – אני, גיטרה, מפוחית אולי מארח איזו חברה או חבר מהרחוב שבאים לשיר איתי. מעבר לכך, לאחר פרויקט גיוס המונים ותקופת החגים שאני אוהב לעשות בעפולה, קצת הורדנו את המינון של ההופעות מהסוג הזה בארץ לתקופה הקרובה ואנחנו כרגע מתרכזים על הפקה של הופעת להקה עם נגנים. משהו אחר לגמרי ממה שאני רגיל לעשות. אני מעריך שזה ילך לכיוון של הופעת השקה לאלבום, עוד עובדים על זה"
מה הלאה בעתיד?
"אני מרגיש בחלום. 'זה קורה' אמר לי פעם עידן רפאל חביב והוא צדק, 'זה קורה'. המחשבה של להיות כל הזמן בציפייה פשוט מעכבת. כשאנחנו חיים את החלום שלנו ומאמינים שזה כבר קורה אנחנו כבר בפנים ושם הקסם. החלום שלי שזה ימשיך ושאצליח להעביר משהו מהרוח הזו הלאה. תמיד מסתובב איתי חלום להצליח להופיע במקומות גדולים, להביא קהל להופעות וזה קורה. לאט לאט אבל קורה. בסוף אני מקווה שאצליח לפתוח איזה בית ספר למוסיקה ויצירה – משהו בהתנדבות שנגיש לכולם – ללא רווח – שהעיקרון שלו הוא שהתלמידים הם גם המורים. הכל יעבוד ביחד, שיתוף ואהבת הזולת לאורך כל הלמידה. אני מאמין שהאומנות היא כלי לחיים, כלי משחרר שצריך לטפח אותו בכולנו. אמן שאצליח להנגיש אותו לכמה שיותר אנשים, בעיקר ילדים שימצאו את זה מוקדם כמו שעשו לי אגב באותם ימים בבית המוסיקה עם החצוצרה".
מה אתה רוצה להיות שתהיה גדול?
"להיות. אני חושב פשוט להמשיך את ההתפתחות הזו. להמשיך להתמיד ולהתפתח. אני רוצה לשיר, לכתוב, לנגן, ליצור מוסיקה, ליצור אומנות, לעסוק בתנועה ובגוף, ולהיות אבא אוהב בעזרת השם"