אחד הרגעים הכי מרגשים ועוצמתיים בחיי משפחה הוא לידת תינוק – אולם לעיתים החלום מתנפץ בן רגע לאינספור רסיסים, כשאישה חווה אובדן הריון בלידות שקטות ודוממות. הנתונים הסטטיסטיים בישראל מצביעים על כ-700 מקרים של אובדן הריון -כש- 6 לידות מתוך 1,000 הן לידות שקטות של תינוקות שמגיחים לאוויר העולם ללא רוח חיים, לידות בהן לא נשמע הקול שלו כולם מצפים בכיליון עיניים: בכי של התינוק.
ההתמודדות לאחר האובדן רצופה משברים והתמודדויות, הן ברמה המשפחתית והן החברתית. בראשית השנה פרסם משרד הבריאות הנחיות חדשות ומעודכנות עבור נשים שחוו אובדן הריון, אך לצד אלו, נשים רבות מוצאות את עצמן בטלטלת רגשות עזה ולא פעם ללא העזרה והתמיכה המקצועית הנדרשת.
סיפורה האישי של נעמי שכטר, אחות קהילתית בשרותי בריאות כללית – שחוותה לידה שקטה – מבטא אולי טוב יותר מכל את ההתמודדות של נשים שחוות אובדן שכזה. האובדן האישי שלה הוביל אותה לניסיון מוצלח להוביל שינוי מעמיק ומהותי בכל הקשור לטיפול בנשים לאחר לידה דוממת.
"למרות שבשפה המקצועית זה רק עובר – בשבילנו זו הייתה הבת שלנו לכל דבר. היא גדלה, היא זזה, הרגשנו והכרנו אותה דרך הבטן"
[dfp name="728×90" height="728" width="90"]
"עברתי לידה לכל דבר, לידה של תינוקת שרציתי, ייחלתי ורקמתי סביבה חלומות"
נעמי, 36, נשואה לאיציק, ואמא לשלושה ילדים, היא חברת קיבוץ יזרעאל שבגלבוע. לפני כשנה וחצי היא עברה לידה שקטה של התינוקת הרביעית שהייתה אמורה להצטרף למשפחה. "הגענו לבדיקה שגרתית אצל רופא קהילה בה התבשרנו על הנורא מכל, שאין דופק לתינוקת", סיפרה נעמי: "הייתי בחודש חמישי. אחרי שקיבלתי את הבשורה הזו נסענו לבית החולים להתאשפז ולעבור תהליך רפואי הנקרא ריקון רחם. הרגעים הללו קשים מאוד. עברתי לידה לכל דבר, לידה של תינוקת שרציתי, ייחלתי ורקמתי סביבה חלומות. מבחינתנו התינוקת הייתה לגמרי חלק מהמשפחה ובסופו של יום ילדתי את הבת שלי מתה. התהליך היה מאוד קשה, מורכב, גם בבית החולים וגם בהמשך בבית".
לדברי נעמי תהליך ההשלמה לאחר האובדן הוא לא רק פיזי אלא גם נפשי, "פתאום צריך להתמודד עם נתיחה לאחר המוות של התינוקת וקבורה", היא משחזרת, "למרות שבשפה המקצועית זה רק עובר – בשבילנו זו הייתה הבת שלנו לכל דבר. היא גדלה, היא זזה, הרגשנו והכרנו אותה דרך הבטן. אני, בעלי והילדים ראינו אותה גדלה ומתפתחת כחלק מהווי המשפחתי וביום בהיר אחד חזרנו הביתה בלי בטן ובלי תינוקת. תהליך התמודדות אישי ומשפחתי קשה ומורכב. עם כל הקשיים וההתמודדויות כל הזמן חושבים איך מסבירים לילדים בבית שלא תהיה להם אחות, איך מסבירים להם מה זה מוות של עובר? איך עוזרים להם להיפרד ממשהו שהם לא ראו ויודעים שקיים? גם סביב שאלת הקבורה עלו וצפו המון שאלות. איפה התינוקת תיקבר? מי לוקח אותה? מה עושים אם אנחנו רוצים לקחת אותה לקבורה? כל אלו יצרו תחושה של חוסר ודאות, מעין מעורבלת בתקופה שגם ככה נורא קשה. לא הייתי מסוגלת לדבר עם אנשים ולתפקד בבית. הייתי עסוקה בעיקר באבל, ממש כמו בשבעה. היום, שנה וחצי אחרי הלידה האירוע עדיין טרי וטראומתי עבורי, הוא מהדהד להמון זמן. בבית דיברנו המון על הלידה הדוממת, לא הסתרנו, הילדים ידעו שאמא בוכה בגלל שהיא עצובה, מתגעגעת. האופן שבו דיברנו בפתיחות על האובדן נתן לילדים לגיטימציה לדבר על זה, לחשוף רגשות בתקופה הלא פשוטה. באותה עת הילדים חוו התמודדויות מאתגרות, כשכל המשפחה הגרעינית חווה את האובדן הזה ברמה כזו או אחרת. היו רגעים מאוד מורכבים ורגישים. בתהליך כזה של אובדן יש אמירות חברתיות שמקטינות את האישה, לא בכוונה תחילה. לאישה לא קל להתמודד לאחר לידה שקטה עם משפטים דוגמת 'זה לא באמת תינוק', 'את צעירה, תסתכלי על הילדים שיש לך', 'מזל שלא היה יותר גרוע'. אלו משפטים שממש לא מנחמים".
"לי היה ברור שהמידע לא מספיק נגיש"
לצד התמיכה מבעלה, הילדים וכל המשפחה הגרעינית הסתייעה נעמי במטפלת שסייעה לה לצלוח את התקופה הראשונית הקשה. אחרי תקופת מה היא כבר עמדה 'על הרגליים' וחשה כי היא התאוששה. חודשיים לאחר האובדן שבה נעמי לעבודתה כאחות קהילה ביישוב הקהילתי גן נר ובקיבוץ בו היא מתגוררת ובמקביל החליטה כי היא רוצה לעשות מעשה עבור נשים שחוו לידה דוממת, בדיוק כמוהה, ולא תמיד זוכות לקבל את המעטפת והתמיכה הנדרשת.
"מיד שחזרתי לעבודה נפגשתי עם רות עזר, מנהלת הסיעוד של מנהלת העמקים בכללית והמנהלת האישית שלי", מספרת נעמי, "הסברתי לה שאני מרגישה שבכל התהליך אין מספיק מודעות ותמיכה שניתנת לנשים בקהילה. בפועל מה שקורה הוא שנשים עוברות את התהליך הכל כך קשה בבית החולים, מקבלות את המידע הבסיסי ומשתחררות לקהילה. לי היה ברור שהמידע לא מספיק נגיש, שההתמודדויות לא זוכות למענה והעזרה לא מספקת".
לדברי נעמי, היא יכולה הייתה לראות את התמונה המלאה משני צדדי המתרס: גם כאישה שעברה לידה דוממת וגם כעובדת של המערכת.
"סיפרתי לרות את כל ההשתלשלות", מספרת נעמי, "זו הייתה שיחה מורכבת, ובמהלכה שיתפתי אותה כיצד לדעתי צריך לסייע לנשים. היא מצדה אמרה מיד שהיא הולכת עמי יד ביד בכדי לקדם את הנושא ולהוציא אותו מהמרתף בו הוא נמצא". לדברי נעמי אין מספיק מודעות לעוצמת המצוקה הנפשית שאישה נמצאת בו אחרי חוויה כזו מכיוון שלא כולן פונות לרופא משפחה, ויש פה הרבה מעבר לעוד ביקורת אצל רופא נשים או קבלת טיפול תרופתי וכמה ימי מחלה.
"היה חשוב לי לקדם את הקבוצה הזו – בחזקת המציל נפש אחת כאילו מציל עולם ומלואו"
[dfp name="728×90" height="728" width="90"]
"הנשים חייבות לדעת שהן לא לבד"
"לתפיסתי צריך להטמיע את התמיכה והטיפול כנוהל בצורה גורפת, עם פרוטוקול רפואי. לבחון איך מתייחסים לזה, לשנות חשיבה, להביא את הנושא לקדמת הבמה. לצערי בציבור ובחברה מפחדים לדבר על כל מה שקשור ללידה דוממת".
אחרי שיחה עם המנהלת שלה, נעמי ורות נפגשו עם ברוריה ריקון -מנהלת מחוז צפון בשרותי בריאות כללית. בפגישה הם הציגו בפניה את החזון והרצון שלהם להוביל שינוי. במפגש הפתוח והדיאלוג הפורה שהתקיים בין שלושת הנשים עלו דרכים אופציונאליות לשנות את התהליך בצורה פרקטית- מה שהוביל בימים אלה לפתיחת קבוצת תמיכה לנשים מאזור עפולה והעמקים שעברו לידה דוממת. התהליך התקיים תוך שיתוף פעולה עם מרכז בריאות האישה בעפולה, נילי דרור מנהלת הסיעוד של המרכז ומרכז רפואי העמק בעיר. בימים אלה חושפים בשרותי בריאות כללית את הקבוצה- במטרה לאתר נשים פוטנציאליות שיהוו את הגרעין הנשי. פליירים כבר חולקו לנשים במטרה לחשוף כמה שיותר את הקבוצה הנרקמת. "מכאן אני פונה לנשים שעברו לידה שקטה ולפנות אלינו. הנשים הללו צריכות עזרה ואנחנו מוכנים לתת אותה. את הקבוצה תנחה יעל פרי, עובדת סוציאלית של המרכז. מבחינתי אלו חדשות טובות הלכה למעשה מכיוון שמתחילים לדבר על הנושא. זו פעם ראשונה שקבוצה תמיכה לנשים שחוו לידה דוממת תפעל באזור העמקים. הרעיון הוא בעצם להגיד שאנחנו כאן, בכדי לדבר על זה, להקשיב, לחבק, ולהעביר מסר שכל אישה שצריכה עזרה תקבל אותה. היה חשוב לי לקדם את הקבוצה הזו – בחזקת המציל נפש אחת כאילו מציל עולם ומלואו. המטרות המרכזיות הן להעלות מודעות לנושא הזה מבחינה חברתית. הקהילה והמשפחה סביב אישה שחוותה לידה דוממת חייבים להבין שהיא עוברת משבר קשה. אין דבר יותר קשה מאשר לקום בבוקר בהריון ויום אחרי אין תינוק. יש פה תחושת ריקנות עצומה, חלל גדול שצריך להבנות מחדש ולהתמלא. הנשים חייבות לדעת שהן לא לבד", סיכמה נעמי.
על קבוצת התמיכה
קבוצת התמיכה מיועדת לנשים שעברו לידה דוממת בשנה האחרונה, (עד שנה ללידה, החל מהשבוע ה-18 להריונן). לפרטים והרשמה לקבוצת התמיכה: 04-6069400
(ההשתתפות בקבוצת התמיכה היא ללא תשלום למבוטחות שרותי בריאות כללית). כל אישה שזקוקה לעזרה מוזמנות לפנות לטלפון הנ"ל.