בית משפט השלום בנצרת קבע כי משבר הקורונה בענף התעופה אינו פוטר את הנתבעת, חברת תעופה זרה, מלהמשיך ולנהל את ענייניה המשפטיים ואינו מהווה טעם לביטול פסק דין שניתן נגדה בהעדר התייצבות. בפס"ד זה בני זוג ישראלי תבעו את חברת תעופה הקפריסאית TUS Airways בסכום של 43,344 שקלים, לאחר שמזוודותיהם אחרו להגיע ליעד אליו טסו.
לאחר הגשת התביעה, התקיים דיון מקדמי במעמד שני הצדדים, ומשלא הושגה פשרה נקבע התיק לישיבת הוכחות.
בין מועד הישיבה המקדמית ועד מועד ההוכחות, הלך והתגבר משבר הקורונה, חברת התעופה הנתבעת עמדה לפני קריסה כלכלית, היא יצרה חוב כלפי עורך הדין הישראלי שייצג אותה והוא מצדו התפטר מייצוגה.
במועד ההוכחות לא התייצב איש מטעם חברת התעופה בבית המשפט וכך ניתן נגדה פסק דין בהעדר הגנה בסך של 23,334, בנוסף נפסק לחובתה שכר טרחת עו"ד והוצאות בסך כולל של 7,000 שקלים.
כשמונה חודשים לאחר מתן פסק הדין, התאוששה חברת התעופה וחזרה לפעילות עסקית. במקביל, הגישה בקשה לביטול פסק הדין וטענה כי בשל מצבה הכלכלי ומשבר הקורונה לא יכלה להתייצב לדיון.
בית המשפט דחה את הבקשה והותיר את פסק הדין על כנו, תוך שקבע כי התנהלותה של חברת התעופה מהווה זלזול בוטה וגס בהליך וכנגזרת מכך בבעלי הדין שכנגד ובאינטרס הציבורי, עד כי אין להעניק לה סעד של ביטול פסק הדין. סעד של לפנים משורת הדין, הנתון לשיקול דעתו של בית המשפט ובשל כך מחייב את הנתבעת בהתנהלות מוקפדת.
ביהמ"ש סירב לאפשר מציאות לפיה ההליך ינוהל רק בזמן ובדרך המתאימים לנתבעת במנותק מסדרי הדין, הוראות בית המשפט והאינטרסים של המשיבים והציבור.
בית המשפט פסק כי בין אם ניצבה הנתבעת לפני חדלות פירעון כטענתה ובין אם משבר הקורונה שיבש את פעילותה, אין כל הסבר מדוע פסקה להפעיל את נציגה המקומי או מדוע לא הותירה ולו בעל תפקיד בודד ויחיד לטפל בעניינה המשפטיים. בנוסף תהה מדוע לא הגישה הנתבעת, בעידן התקשורת הדיגיטלית, בקשה לדחיית מועד הדיון או לעיכוב בירור ההליך. בית המשפט ציין כי לא ניתן כל הסבר למחדלה של הנתבעת מלבד הלך רוח של ״אחריי המבול״ והוסיף כי עתה משקַלּוּ כבר המים על הנתבעת לשאת בתוצאות אדישותה ואפס מעשיה.
בית המשפט הסביר בהחלטתו כי אין להתעלם מאינטרס ההסתמכות של התובעים עקב המצב החדש שנוצר עם מתן פסק הדין, והוסיף כי ודאות, יציבות וסדר דיוני הם עקרונות יסוד של משפט צדק. כפי שאין להתעלם מאינטרס התובעים, כך אין להתעלם מהאינטרס הציבורי שבאופן הקצאת המשאב השיפוטי. זכות הגישה לערכאות אינה נחלתה של הנתבעת לבדה אלא שייכת גם ליתר הציבור, הזכאי שעניינו יובא לדיון במסגרת זמן סביר.
בית המשפט חתם את החלטתו בכותבו כי גם אם קיימים לחברת התעופה סיכויי הגנה תיאורטיים, הרי שמעשית הם כמו לא קיימים. סכום פסק הדין אינו גבוה באופן יחסי. סיכויי ההגנה מצויים רק בגזרת גובה הפיצוי ולפיכך בשים לב לסכום ההוצאות שהיה עליו לפסוק, אילו נתקבלה הבקשה, לטובת התובעים ואוצר המדינה, הרי שאין סיכוי ממשי או לכל הפחות כזה, המצדיק לבטל את פסק הדין. בית המשפט דחה לבסוף הבקשה וחייב את הנתבעת בהוצאות בני הזוג בסך של 1,500 שקלים.